"פרסום זה עניין של תשוקה - אסור שהוא יהיה נחלתם של התל אביבים בלבד"

בין מחזור למחזור של בוגרי קופי, פלנינג ותקציבאות ועוד התפנו אנשי הבצפר לזכייה בתחרות האפי (במקום 3) בקטגוריית עסקים קטנים ובינוניים עבור פתיחת השלוחה החרדית של בית הספר לפרסום בבני ברק.

בראיון לאייס, מספרת ורד בטש, מנכ"ל הבצפר, על חזון המוסד לשנים הקרובות ודברים שהיא למדה מהציבור החרדי.

"בשנים האחרונות הבצפר הציג מספרים זהים וחיפשנו פריצת דרך אבל לא על חשבון התלמידים". מסבירה בטש על הרציונל מאחורי הרעיון לפתיחת השלוחה החרדית של הבצפר בבני ברק. "ידענו שאם נגדיל את הקורסים זה יהיה נחמד אבל המוניטין שלנו עובד על השמה ולזה צריך להקדיש מחשבה ולהיות אחראי".

"וכאן נכנס הנושא החרדי כסוג של הברקה" אומרת בטש. "היה לנו כאן מזל, ההברקה הייתה למצוא אדם מהתעשייה, חרדי שמבין בפרסום ואז הגענו לאיתן דובקין. הרגשנו שהתנאים הבשילו, הצענו לו את הרעיון לעמוד בראש השלוחה וזה הצליח מכיוון שהוא איש תקשורת שמכיר את הענף וגם, כי לא עשינו הנחות, זו אותה המתודה עם אותם המרצים בבני ברק כמו בת"א".

-השוק החרדי יכול בכלל לקלוט את כמות התלמידים החרדים שלכם? מדובר במגזר בתוך הענף שמתחלק אף הוא יחד עם המגזר הערבי והרוסי "ערבים ורוסים לומדים כאן בת"א, אין בכלל דבר כזה מגזר רוסי, זו המצאה של פרסומאים ומפרסמים. בשלוחה החרדית (להבדיל מת"א שם יש 450 תלמידים ב-10 מסלולים) יש 2 מסלולים, רק לתקציבאות (שיווק ופרסום) ויחסי ציבור. קופירייטינג למשל, הם מתים ללמוד אבל אין עבודה בתחום, יש אולי ביקוש ל-3 בלבד. אנחנו פותחים מסלול רק אם אנחנו יודעים שאפשר לעשות לו השמה ואם אין לנו USP זה לא מעניין".

-חשבתם פעם למתוח את המסלול ליותר מ-9 חודשים ולבנות תוכנית לימודים ארוכה ועמוקה יותר? "זה מיותר ואין צורך. יש אנשים שמסיימים אחרי 9 חודשים ונופל להם האסימון רק אחרי 3 חודשים תוך כדי העבודה. אנחנו מאמינים שהם חייבים לצאת לשטח ולתרגל. גם בקורס הדיגיטל שלנו זה אותו הדבר. באקדמיה מלמדים שיווק דיגיטלי 3 שנים אבל מה שאתה לומד בשנה הראשונה כבר לא רלוונטי בשנה השלישית".

-בשנה שנתיים האחרונות צמחה לכם תחרות מכיוון האקדמיה בדמותם של מסלולים אקדמיים בפרסום, אתם מרגישים את זה? "לא מרגישים את זה בכלל. ההפך, 'הבצפר' גדל ב-50% והמותג רק מתחזק, מצבנו טוב. אנחנו אפילו מייחלים לתחרות שלא קיימת, לפחות מבית ספר נוסף שיתן פייט".

-מה עם ACC? לפחות בקופירייטינג זה שחקן שאתם צריכים לספור לא ממש, כי תרצה (גרנות ז"ל, מייסדת בית הספר, מ"ב) הייתה אחת ויחידה. אנחנו לא מרגישים אותם בכלל, תחשוב שאתה מתלבט בלימודי קופי בין אדם פרטי למוסד ששייך לחברות הפרסום ומכשיר 140 קופירייטרים בשנה ומלמדים בו כל אושיות הענף.

-מה המסלול הכי רווחי בבצפר? "ברור שברמת כמויות התלמידים, הקופי הוא הכי רווחי. מנגד יש מסלולים שהם לא רווחים ברמות קשות וכואבות לפעמים. יכול להיות למשל שאני אפתח מסלול של פלנינג עם 19 סטודנטים בלבד".

-סליחה, אבל מה לא רווחי ב-19 סטונדטים בהנחה שכל אחד מהם משלם כ-17 אלף שקל? "אתה צריך להבין שנקודת האיזון הפיננסית של הבצפר היא מאוד גבוהה, אנחנו במיקום אסטרטגי מאוד יקר מבחינת הקרקע וכוח האדם המקצועי ברמת המרצים יקר גם כן".

-ומה תגידי לתלמיד קופי ששואל את עצמו ובצדק איך אפשר לקבל הכשרה מספקת בכיתה של 45 איש? "קודם כל נדגיש שכיף ללמוד בכיתה של 40 איש. לכיתות הקופי יש DNA מאוד מסוים, התחרות בכיתה נבנית מהיום הראשון. בונים שם את עניין המקצוענות, ואנחנו ממש 'מתעללים' בקריאייטיב שלהם. יש אצלנו 'קיר מוות' שכולם עומדים מולו - זה הווי מאוד מסוים שלא ניתן לייצר עם 20 איש ולכן לגודל יש במקרה הזה יתרון".

-אפרופו יוקר המחייה - איך אפשר להצדיק את המחיר שעומד על כ-17 אלף שקל, ולא רק שלכם, אלא גם בשאר מכללות הפרסום הפרטיות "בעיניי המחיר לא גבוה, ומאוד מוצדק. שנת לימודים אקדמאית עולה 11-12 אלף שקל באוניברסיטה וזה אחרי סבסוד. אנחנו לא מסובסדים והמדינה לא משתתפת בשכר הדירה שלנו. מדובר ב-350 שעות אקדמיות שהן שוות ערך כמעט לשנה אקדמית. בנוסף, גם לא העלנו את המחיר שנים רבות. אם נשים את האוניברסיטאות בצד תראה שבכל המכללות מדובר בסכומים גבוהים. תזכור שאנחנו גם עובדים רק בשעות הערב בגלל המגבלה של המרצים שמגיעים מהענף וכמו שציינתי אנחנו גם מפעילים מחלקות פחות רווחיות רק כדי שהענף יקבל מאיתנו את אספקת כוח האדם לה הוא מצפה". -מה החזון של הבצפר 5 שנים מהיום, יש משהו ששמת עבורך למטרה אישית? "קודם כל אנחנו רוצים נורא למסד את עניין כוח האדם ולהקים חברת השמה שתהיה חברת בת של הבצפר. המודל הוא של חברה חיצונית עם עדיפות לג'וניורים שלנו. היום אנחנו מנהלים את כל נושא ההשמה לבד. אנחנו תומכים בבוגרים שלא הצליחו להשתלב בתעשייה מסיבות כאלו ואחרות וזה גובה מאתנו אנרגיה רבה. אנחנו רוצים להקים מחלקה מקצועית שתעשה רק את זה. הפעילות תהפוך מקצועית יותר וכך גם אחוזי ההשמה יגברו. כבר ניהלנו מגעים עם 'אדם מילוא' ויש תוכנית מגירה בפיתוח לנושא הזה".

מטרה נוספת לדברי בטש היא פתיחת שלוחות של הבצפר במקומות מרוחקים כמו נהרייה וערים גדולות כמו ירושלים. "הבעיה כרגע היא שהמרצים שלנו לא מוכנים ללמד שם - הם עובדים מספיק קשה ולא מעוניינים להוסיף נסיעות ארוכות אחרי העבודה". הפתרון לדברי בטש הוא "קורס למרצים, צפוניים וירושלמיים. למעשה להכשיר אקדמאים שילמדו אצלנו את מתודת הלימוד והעברת החומר ואנחנו נתמוך ונופיע אחת לחודש. פרסום הוא עניין של תשוקה ואסור שהוא יהיה נחלתם של תל אביבים בלבד".

-נחשפת בשנה האחרונה לתלמידים החרדים בבני ברק, למדת להכיר אותם במה הם שונים ממאות הסטודנטים שעברו בשלוחה התל אביבית? "יש כמה הבדלים מהותיים, למשל כל המצגות בקורס עוברות הכשר על ידי איתן (דובקין, מ"ב) שעובר על הכל. מרצים מסוימים עם פה מלוכלך לא יעבירו הרצאות לחרדים, ואנחנו לא משתעשעים איתם בבדיחות שנוגעות לדת ונושאים רגישים".

בטש מסכמת ואומרת "הדבר הבולט ביותר בקרב הבנות החרדיות הוא הכרת התודה. אחרי כל הרצאה הן יודעות להודות לך וזאת בזמן שבמגזר הכללי יש דור של 'מובן מאליו', עם תחושה של 'לנו מגיע כי שילמנו כסף ואתה חייב לי'. המרצה צריך תמיד לרצות אותם והם שופטים מייד, אתה היית טוב ואתה לא, ממש בשיטת 'ישחקו הנערים לפנינו'. לעומת זאת, אצל החבר'ה בבני ברק, בכל הרצאה יש פידבקים, לחיצות ידיים, מחיאות כפיים וכבוד הדדי. זה שונה ויפה, פשוט התאהבנו בהם".