היום שאחרי התקיפה באיראן; איך יראה המזרח התיכון והאם זה טוב לישראל?

מזה שבועות מתנהלות באיראן הפגנות בעוצמה משתנה. עד לא מכבר שלטה בכיפה, כולל (על פי פרסומים בתקשורת) בקרב גורמים מקצועיים באמ"ן, ההערכה שהסיכויים לחילופי שלטון נמוכים, ולא יתממשו בלי סיוע חיצוני. כעת, לא מעט מומחים סבורים שהסיכויים לחילופי שלטון באחת המדינות המעניינות והחשובות ביותר במזרח התיכון עלו במידה ניכרת.

האיומים החוזרים ונשנים של טראמפ ונושאות המטוסים שנעות לכיוון המפרץ הפרסי גרמו לחלק ניכר מהמומחים להעריך שהפעם טראמפ רציני והוא הולך לתקוף באיראן. על פי ההערכות לא מדובר במתקפה סמלית גרידא, אלא במתקפה רחבה שנועדה לייצר את התנאים האופטימליים להפלת השלטון. עם זאת, ההיסטוריה מלמדת שהנשיא טראמפ אינו צפוי והוא עשוי לאמץ דווקא את התגובה הבלתי צפויה ביותר לאירועים באיראן.

מהם הגורמים העשויים לזרז את חילופי השלטון? מה מגדיל את הסבירות להישרדות המשטר הנוכחי? האם תקיפה אמריקאית באיראן תסייע בהפלת המשטר ומה הסיכויים שארה"ב אכן תתקוף?

גלי מחאה באיראן ומה בינם לבין גל המחאות הנוכחי

מאז עלו חכמי הדת השיעים לשלטון באיראן, עברה המדינה לא מעט תהפוכות, מלחמות, ניסיונות התקוממות ומשברים צבאיים, חברתיים, כלכליים ודיפלומטיים. במהלך שני העשורים האחרונים חוותה איראן כמה משברים שבכל אחד מהם היה טמון פוטנציאל להפלת השלטון.

• איך לבנון מרוויחה מהמשבר באיראן?
• המפציץ האמריקאי ששולח מסר קטלני מארה"ב לטהרן
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בשנת 2009 חוללה "התנועה הירוקה" באיראן מהומות על רקע טענות, ככל הנראה מוצדקות, לזיוף תוצאות הבחירות שהיו עשויות להעלות לתפקיד נשיא איראן דמות רפורמיסטית. ואולם נשיא ארה"ב דאז, ברק אובמה, הנחית מכת מוות על האפשרות להפלת השלטון כשהצהיר שהמהומות הן עניינה הפנימי של איראן ואין בכוונתו להתערב. גם הצהרה נוספת שגינתה את דיכוי המהומות לא סייעה, משום שהאיראנים הבינו שאין לאובמה כוונה להתערב בנעשה במדינה.

בשנים 2011–2012, על רקע אירועי "האביב הערבי", פרצו כמה גלי מהומות, אך הם לא השתוו בעוצמתם למהומות 2009. בשנים 2017–2018 פרצו מהומות בתחילה על רקע הכבדת היד של השלטונות על נשים וכפיית החוק המחייב עטיית חיג'אב, ושנתיים לאחר מכן על רקע העלאת מחירי הדלק והידרדרות המצב הכלכלי. במהלך 2022–2023 פרצו שוב מהומות על רקע העינויים והרצח של מהסא אמיני, אזרחית איראנית כורדית, בעקבות אי עטיית החיג'אב.

אפשר לומר שכל אחד מגלי המחאה הבולטים תקע עוד מסמר בארון המתים של המשטר האיראני. ההתפרצות האחרונה שהתחילה לקראת סוף 2025 ונמשכת עד עתה מהווה המשך ישיר, אך עוצמתי יותר, של גלי המהומות הקודמים. האם הגל הנוכחי יסתיים במהפכה? קשה לומר. אבל ברור שגם אם האירועים של השבועות האחרונים לא יסתיימו בהפלת השלטון, הם יחלישו אותו. המהפכה באיראן אינה, לפיכך, שאלה של אם, אלא רק שאלה של מתי.

• לקראת תקיפה באיראן - כך תבדקו האם הפיצוי מהמדינה יספיק לכם?
• "למה לחכות שאמות - אחלק את הירושה בעודי בחיים"
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

הגורמים העשויים לזרז את חילופי השלטון

במשך עשרות שנים איראן נתונה במשטר הולך ומסלים של סנקציות כלכליות ומדיניות בינלאומיות. אף שהסנקציות לא הביאו לנפילת המשטר, הן בהחלט החלישו אותו ופגעו ביכולתו לשמור על התנהלות כלכלית תקינה באיראן. כיוון שאיראן לא יכולה לסחור עם המערב, היא סוחרת עם השותפות האפשריות היחידות מבחינתה – סין, רוסיה, צפון קוריאה ומדינות דומות.

עד לא מכבר הייתה גם ונצואלה שותפת סחר חשובה, אבל היא אבדה ברגע שנשיא ונצואלה מדורו סולק מהשלטון על ידי הנשיא דונלד טראמפ. סין מנצלת את החולשה האיראנית עד תום, ורוכשת ממנה נפט במחירי רצפה. בנוסף, היא משלמת לאיראן ביואן ולא בדולרים, מה שמחייב את איראן לבצע רכש גומלין אך ורק מסין, במחירים שנקבעים על ידה. איראן לא יכולה לחדש את תשתיות הנפט, ומומחים לדבר אומרים שתשתיות הנפט והגז באיראן לקויות וכמעט לא מתפקדות.

גורם נוסף שבהחלט מתסיס את האוכלוסייה באיראן היא האינפלציה המטורפת. אף שקיים שער חליפין רשמי, שער החליפין בשוק החופשי נמוך בהרבה. על פי ההערכות, דולר אמריקאי אחד שווה 1,465,350 ריאל או 146,350 טומן (טומן = 10 ריאל) ונמצא בתהליך מתמיד של צניחה. המצב עד כדי כך גרוע, שאפילו אנשי ה"באזאר", הסוחרים בטהראן, שובתים מזה כמה שבועות. מדובר בקבוצת אוכלוסייה כלכלית משמעותית, שבאופן מסורתי תמכה בשלטון האייתולות. הצטרפותם לשביתה ואף להפגנות מעידה על אבדן האמון במשטר לאו על רקע אידיאולוגי, אלא על רקע כלכלי.

עוד פקטור משמעותי המשפיע על הלך הרוח באיראן הוא שבירת מחסום הפחד מהשלטון. אף שאין אינדיקציה ברורה לכך, נראה שהמהומות באיראן חצו זה מכבר את נקודת האל חזור. אם אכן נכונה הטענה הזאת, הרי שגם הרג המוני של אזרחים לא ישכך את ההפגנות. יתרה מכך – הרג המוני עשוי בהחלט לגרום להעצמת ההפגנות. עד למועד כתיבת שורות אלה ידוע על טלפי הרוגים. עם זאת, מומחים מעריכים שהנתונים גבוהים בהרבה. יש הגורסים שמספר ההרוגים במהומות וברציחות מצד המשטר מגיע לעשרות אלפים.

חסימת האינטרנט באיראן אמנם מקשה על זרימת הדיווחים החוצה, אבל איראנים שנמלטו ופעילים אחרים מצליחים מעת לעת להעביר למערב סרטונים הממחישים את הדיכוי הברוטלי של המפגינים על ידי המשטר. לא אחת נמסר שהמפגינים שומעים בקרב המדכאים שפות זרות, ובעיקר ערבית. המשמעות היא שהכוח העיקרי שנועד לפעול נגד המפגינים, קרי משמרות המהפכה, אינו מספיק ואיראן מסתייעת בפעילים ממדינות זרות (ככל הנראה עיראק ופקיסטן) בדיכוי ההפגנות.

מרכיב משמעותי נוסף בפאזל המורכב של איראן שעשוי להצביע על התגברות הסיכויים למהפכה הינו קיומן של הפגנות (גם אם הן דעכו מעט לאחרונה) גם באזורים הלא פרסיים - כורדיסטן, אזרבייג'ן, בלוצ'יסטן ואפילו ח'וזסתן הערבית. ייתכן שמדובר באינטרסים מקומיים, נראה שחלק משמעותי של המיעוטים באיראן אינו חפץ בהכרח בפירוקה אלא רק בחילופי השלטון.

גורם נוסף התומך באפשרות למהפכה באיראן היא החזרה של רזא שאה פהלווי, בנו של השאה האחרון של איראן, לתמונת ההנהגה. מצד אחד, חשוב לומר שלא כל שכבות האוכלוסייה באיראן היו רוצות לראות אותו שולט במדינה. מצד שני, העדר אלטרנטיבה הפך אותו בהכרח למנהיג המועדף. ואכן, יש לא מעט אינדיקציות המורות על כך שהמפגינים באיראן נענים לבקשות מטעמו לצאת לרחובות. לאחרונה דווח שהשלטונות באיראן עצרו את שר החוץ לשעבר זריף ואת הנשיא לשעבר רוחאני. על פי הדיווחים, השניים שוחחו עם פהלווי מספר פעמים, מה שהופך אותם לחשודים לכאורה בחתרנות.

עם הגורמים המשמעותיים שהוציאו בסופו של דבר את הציבור לרחובות אפשר לכלול גם את אירועי מבצע "עם כלביא". במהלך המבצע תקפה ישראל את איראן וחיל האוויר, ועל פי שמועות עקשניות גם גורמים אחרים, עשו באיראן כבתוך שלהם ופעלו ללא הפרעה. המתקפה הייתה אמורה לכאורה להשיג מטרות צבאיות, ואלה אכן הושגו, ברובן. אבל המבצע הצביע על חולשתו הרבה של השלטון באיראן ועל העובדה שיש לישראל אחיזה מודיעינית משמעותית במדינה.

בעקבות המבצע חלחלה בחברה האיראנית התובנה שאיראן חלשה מבחינה צבאית, מדינית וכלכלית, עד כדי כך שמדינה זעירה כמו ישראל תקפה את איראן (הגדולה ממנה פי שישים) והרעידה את אמות הסיפים של השלטון בה. הדבר מצביע על החוזק של ישראל, אבל מצביע גם על חולשת השלטון, הצבא והכוחות המזוינים של איראן בכלל. במצב כזה, זה היה רק עניין של זמן עד שההמונים יצאו לרחובות. לאחרונה התפרסמו דיווחים על כך שישראל הקימה באיראן בסיס שממנו ניתן לשגר כטב"מים אל מטרות שונות בתוך איראן. מהימנות הדיווח הזה אינה ברורה ועדיין, בתוך צבר הדיווחים, מאוד ייתכן שהידיעה נכונה.

על כל הגורמים לעיל אפשר וצריך להוסיף את המחסור המתגבר במים לשתייה ואת העדר האפשרות של האיראני הפשוט לקנות ולו מוצרי יסוד בסיסיים שלא לדבר על עוף, בשר ואפילו ירקות. זה המקום לציין כי מהפכות רבות לאורך ההיסטוריה פרצו על רקע כלכלי, ומהבחינה הזאת המהפכה האיראנית אם תפרוץ אינה חריגה. במצב שבו אין מה להפסיד, כל דבר עדיף על המשך השלטון הקיים. גם המהומות האחרונות (שבמועד כתיבת שורות אלה דעכו מעט) התחילו על רקע כלכלי. ואולם מהר מאוד הופנה זעם ההמונים כלפי המשטר עצמו. כאמור, מחסום הפחד נשבר, מה שמטיל בספק את שרידות המשטר הנוכחי באיראן.

ואם בכל אלה לא די, ההצהרה של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ שארצות הברית תגיב אם השלטונות באיראן ידכאו את ההפגנות בצורה אכזרית הפיחה רוח של תקווה במפרשי המהפכה. בניגוד לנשיא ברק אובמה, טראמפ אכן תומך במפגינים והודיע שהתמיכה אינה מוסרית בלבד אלא תבוא לידי ביטוי באופנים מעשיים, כולל תקיפה צבאית. וכל מי שמכיר את הנשיא טראמפ, יודע שכשהוא אומר משהו, הוא גם מתכוון לו.

במועד כתיבת שורות אלה צבא ארה"ב צובר כוחות באזור לקראת תקיפה משמעותית. נושאת המטוסים "אברהם לינקולן" נמצאת בדרכה לאזור, וככל שעובר הזמן מתגברות ההערכות שהיא אכן תתקוף את איראן. מדובר בנושאת מטוסים המונעת באמצעות הנעה גרעינית. היא נושאת טייסות מתקדמות של מטוסי F-35C וכן מטוסים המסייעים בלוחמה אלקטרונית. בנוסף, יש לה יכולת להגן על עצמה מפני תקיפות מסוגים שונים, כולל טילים בליסטיים.

המשמעות היא שנושאת המטוסים יכולה לפעול קרוב לגבול היבשתי של איראן. המטוסים שלה יכולים לבצע תקיפות, לחזור לנושאת המטוסים לתדלוק ובחזרה לאיראן בתוך זמן קצר מאוד. בנוסף ל"אברהם לינקולן" מניעה ארה"ב כוחות נוספים, שיוכלו לסייע בהתקפה אבל גם בהגנה על בנות בריתה של ארה"ב באזור, כולל ישראל, אם תותקפנה.

הגורמים המגדילים את הסבירות להישרדות המשטר הנוכחי

למרות האופטימיות והרצון להחליף את המשטר באיראן, יש גם גורמים שעשויים למנוע, או לכל הפחות לעכב את המהפכה. בראש וראשונה, חשוב להבין שלא כל האיראנים מעוניינים בהחלפת השלטון. יש אחוז גבוה מהאוכלוסייה שמאמין ומעוניין בהמשך שלטון חכמי ההלכה (ולאית פקיה), ולכל היותר חפץ בשינויים או בשיפורים. כך למשל סוחרי ה"באזאר" שהוזכרו לעיל כמי שלוקחים חלק בהפגנות, הם דווקא התומכים המסורתיים של השלטון ויצאו להפגנות רק על רקע כלכלי. האם הם יתמכו בהפלת השלטון בפועל? קשה להעריך.

העדר אמצעי לחימה בקרב המפגינים מהווה נקודת חולשה שלהם, שהשלטונות באיראן מנצלים עד תום בבוא העת. לאורך כל השנים, המשטר האיראני הקפיד למנוע מקבוצות אוכלוסייה שאינן מזוהות עם המשטר לצבור נשק, ניסיון צבאי ויכולת פעולה נגד השלטון. רק כוחות המזוהים עם המשטר כמו משמרות המהפכה אוחזים בנשק. גם לצבא האיראני יש נשק, אבל הצבא מנותק ממרכזי השלטון ואין לו השפעה יתרה על האירועים.

אם אכן יש כוחות באיראן המסייעים בליבוי המהפכה, כפי שטוענות שמועות עקשניות, כי אז הכוחות הללו חייבים לדאוג בצורה כזאת או אחרת לנשק שיגיע לידי אלה היוצאים לרחובות. אחרת ההפגנות עלולות לדעוך (ועל פי הנתונים זה אכן המצב) רק בגלל ריבוי הרוגים. מנגד, אפשר לטעון שריבוי הרוגים רק ישרת את אלה השואפים למהפכה.

חוזקה נוספת של השלטון באיראן טמונה בעובדה שבמשך תקופה ארוכה השלטונות לא הכניסו למשוואה את משמרות המהפכה – כוח מזוין המורכב מתומכים קנאים וקיצוניים במשטר. מדובר בכוח רציני, מצויד היטב ורענן, שאין כל מגבלות באשר לאופן שבו יבחר לכפות את רצון המשטר על המפגינים. לאחרונה נכנסו אנשי משמרות המהפכה לפעולה, והתוצאה היא עשרות אלפי הרוגים, ואולי אף יותר מכך. נראה שהדיווחים ממעיטים ומספר ההרוגים יהיה מאה אלף או אפילו יותר. זאת נוסף על רבים שכבר נעצרו ויוצאו להורג עם שוך המהומות.

נכון למועד כתיבת שורות אלה ידוע, כאמור לעיל, על כוחות מעיראק ומפקיסטן המסייעים לשלטונות בדיכוי המהומות. לאחרונה מתפרסמים גם נתונים על קברי אחים ועל לוויות המוניות של הרוגים במחאות. ואולם כאן לא מסתיים הרוע של השלטון. השמועות אומרות שאנשי משמרות המהפכה מגיעים לבתיהן של משפחות ההרוגים בהפגנות, ודורשים מהן לשלם תמורת הכדורים שהרגו את בן המשפחה שלהם.

עוד גורם חוזק של המשטר האיראני שחשוב להכיר הוא הברית של איראן עם רוסיה, סין, צפון קוריאה ועד לאחרונה עם ונצואלה. מדובר במדינות שעם כל החולשות שלהן יש באיחוד ביניהן תמיכה משמעותית ביציבות הפנימית של כל אחת מהן. אילולי הבריתות עם המדינות הללו, הסנקציות של ארה"ב והמערב היו מביאות מזמן לקריסת המשטר. עם זאת, בזמן אמת, אם וכאשר תתרחש תקיפה אמריקאית, קשה להאמין שתהיה התערבות - לא סין ולא רוסיה יבואו לסייע לאיראן.

האם תקיפה אמריקאית תסייע בהפלת המשטר ומה הסיכויים שארה"ב אכן תתקוף

כאמור לעיל, במועד כתיבת שורות אלה ארה"ב מניעה כוחות לכיוון המפרץ הפרסי. עם זאת, עדיין לא ברור אם כבר התקבלה החלטה לתקוף. יש הגורסים שהתקיפה הצבאית האמריקאית נדחית רק על רקע הבקשה של הצבא האמריקאי להמתין עד לצבירת כוחות מספיקים להוצאה לפועל של מתקפה יעילה. בנוסף, יש המדברים גם על לחצים המופעלים על ארה"ב מצד הסעודים, הכוויתים, הקטארים ואחרים, שמעוניינים ששלטון איראני חלש ומדמם עדיף על מה שיבוא אחריו, שעלול לשנות את המזרח התיכון. העיכוב במתקפה נועד כנראה גם לעכל את ההתנגדויות הללו ולקחת אותן בחשבון.

להערכתי, אם תקיפה אמריקאית תתבצע בנקודת הזמן הנכונה, היא עשויה בהחלט לסייע בהתפרקות המשטר באיראן. אבל חשוב לדעת שהתערבות מאוחרת מדי, בלתי מספיקה או כזאת שתיתפס כבלתי רלוונטית, עלולה להביא לתוצאה הפוכה מהרצוי ולחזק דווקא את המשטר הקיים. זאת בדיוק הדילמה הניצבת בפני נשיא ארה"ב והכוחות המזוינים שלו וזאת בדיוק הסיבה שבגללה הושהתה התקיפה שהייתה אמורה לצאת לפועל לפני קצת יותר משבוע.

אפשרויות הפעולה העומדות בפני ארה"ב

בשורות להלן אסקור את אפשרויות הפעולה העומדות בפני ארה"ב, במנותק מההקשר הישראלי או מהאפשרויות העומדות בפני ישראל. זאת משום שמה שמתרחש כעת באזור הוא הצגה אמריקאית בלעדית. יש מומחים המעריכים שקיימת הסכמה בין נתניהו לטראמפ על אופי התקיפה באיראן, על המטרות שלה ועל מה שמצופה מהאיראנים לאחריה. לדעתי, יש גם הסכמה מלאה על כך שישראל תישאר בצל ולא תפעל באיראן באופן בולט. להלן אפשרויות הפעולה העומדות בפני ארצות הברית:

1. תקיפה מאסיבית כוללת: תקיפה אמריקאית מאסיבית על איראן, במטרה לוודא את הפלת השלטון ושיתוק המדינה האיראנית. המשמעות היא תקיפה של מטרות כלכליות, צבאיות, שלטוניות וכל מטרה שתקיפה שלה עשויה לסייע במיטוט השלטון באיראן. לדעתי הצנועה טראמפ לא יבחר באפשרות זאת. טראמפ חושב כלכלה וחושב גם על היום שאחרי נפילת המשטר. תקיפה של מתקנים כלכליים, כולל מתקני נפט, עלולה לגרום לזעזועים בשווקים הבינלאומיים כולל זינוק במחירי הנפט. זינוק כזה עלול לפגוע בכלכלת ארה"ב ובבסיס התמיכה של טראמפ. בנוסף, זינוק במחירי הנפט ישרת את הרוסים. על פי ההערכות, רוסיה אינה יכולה למכור במחיר שהוא נמוך מארבעים דולר לחבית. הפלת השלטון באיראן תגדיל את הפקת הנפט ועשויה להוריד את המחיר שלו לרמה שתפגע אנושות בכלכלה הרוסית ותפחית את הכדאיות של מדינות שונות לרכוש ממנה נפט למרות הסנקציות האמריקאיות.

2. תקיפה של מתקנים ממשלתיים וצבאיים: האופציה האפשרית השנייה היא תקיפה של מתקנים ממשלתיים וצבאיים, או אפילו של מתחמים שבהם שוהים ככל הנראה אנשי ממשל או פעילי משמרות המהפכה. תקיפה כזאת היא בהחלט בסבירות גבוהה. מצד אחד, היא לכאורה לא אמורה לפגוע ישירות באזרחים, למעט פגיעה אגבית שעלולה להתרחש. מצד שני, היא תכניס את השלטונות באיראן למגננה, שתמנע מהם לפעול נגד האוכלוסייה האיראנית בערים המרכזיות ובכלל, מה שפותח פתח בפני מתנגדי השלטון לביצוע פעולות שעשויות לזרז את הפלת השלטון.

3. תקיפה של מתקנים ופעילים של משמרות המהפכה: האופציה השלישית היא "רזה" יותר, וכוללת בעיקר תקיפה של בסיסים, מתחמים, כלי נשק ואנשים השייכים למשמרות המהפכה, הגורם המשמעותי ביותר שעדיין עומד לרשות השלטונות באיראן. אם טראמפ יבחר באופציה הזאת, המשמעות היא שמי שמתכננים את המתקפה יצטרכו להעריך אילו מקומות ומתחמים עשויים לסייע בהחלשה או בהפלה של השלטון. ואז עולות שאלות אחרות – האם לתקוף גם מתקנים של הצבא? האם כדאי מראש לקחת בחשבון שהצבא אכן יצטרף למפגינים? זאת בהחלט שאלה. לא בטוח כלל שמתקפה כזאת תהיה באמת מה שישבור את ההתנגדות של השלטונות.

4. תקיפה סמלית במטרה להפגין כוח: האופציה האפשרית הבאה היא תקיפה סמלית, שהמטרה שלה היא יותר הפגנת כוח ופחות סיוע אמיתי ומעשי בהפלת השלטון. תקיפת מתקני הגרעין ביום האחרון של מבצע "עם כלביא" הייתה כזאת. אמנם היא הייתה משמעותית, ובפועל פגעה מאוד ביכולות הגרעיניות של איראן, אבל בסיכומו של עניין היא הייתה מכוונת לתודעה, ובזמנו האיראנים הבינו את המסר. עם זאת, כפי שהדברים נראים כעת, ספק אם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ יסיים את הפגנת הכוח הצבאית שלו בסוג של מתקפה, שבשפת הכדורגל ניתן לקרוא לה "דרדלה". אמנם יש סבירות מסוימת לסוג כזה של תקיפה, אבל היא נמוכה. זאת, בעיקר לאור העובדה שגם התומכים המשמעותיים ביותר בבדלנות אמריקאית, כמו שגן הנשיא, מסכימים שבמקרה הנוכחי ארה"ב חייבת לתקוף.

5. הפגנת כוח ללא תקיפה: לפעמים, הפגנת כוח כשלעצמה עשויה להניע תהליכים שבסיומם תושג התוצאה הסופית – מיגור השלטון הדתי החשוך באיראן. לפיכך, אין לשלול את האפשרות שהפגנת הכוח האמריקאית נועדה להשפיע על הלך הרוחות בקרב מתנגדי המשטר וכל אנשי המשטר באיראן כאחד. ואכן, לאחרונה מתגברים הדיווחים מתוך איראן על עריקות של בכירים בשלטון ואפילו במשמרות המהפכה. קיימות ידיעות על מיליארדי דולרים שהוברחו מאיראן לבנקים בחו"ל, ושל בכירים שלפחות מתכננים את מסלול הבריחה, אם לא ברחו עדיין מאיראן.

יש שמועות שאיסמעיל קאאני, מפקד כוח "קודס", נעצר בעקבות דיווחים על גניבה עצומה של מאות מיליוני דולרים. עם זאת, כדאי להתייחס לשמועות הללו במשנה זהירות, משום שבעבר היו על האיש הזה הרבה שמועות, כולל שמועה שהוא בעצם איש מוסד. ואולם למרות האמור לעיל, אין להתעלם מהעובדה שקיימת תנועה של אנשי משמרות המהפכה אל מחוץ לאיראן, עד כדי כך שהאיראנים נאלצו להסתייע בכוחות זרים למיגור ההפגנות בטהראן ובערים אחרות.

מאחר שהנשיא טראמפ הוא אחד המנהיגים הבלתי צפויים ביותר, יש בהחלט מקום להניח שהוא מניח על השולחן אקדח, מאיים אל השלטון באיראן ומקווה שהשלטון הזה יבצע את ההתאבדות שלו בעצמו. השלטון הנוכחי באיראן לא ממש מושפע מאיומים כאלה. נהפוך הוא - אם האמריקאים לא יתקפו, השלטונות באיראן ימהרו לפרש את זה כסוג של רתיעה ואפילו פחדנות, ולפיכך הם רק יעצימו את האחיזה שלהם באיראן, עם כל המשתמע מכך.

המשמעויות של מהפכה באיראן, אם תתרחש

מהפכה באיראן, אם אכן תתרחש, תהיה תחילתו של שינוי טקטוני במזרח התיכון ובעולם בכלל. מבחינת ישראל, התמוטטות המשטר תחסל כמעט מיידית את החיזבאללה, שהוא יציר כפיו של המשטר האיראני ונתמך על ידו מרגע הקמתו. גם העברת הכספים לגורמים עוינים בעזה ובאיו"ש, כמו גם העברת כספים ונשק לחותים בתימן, יפסקו. השינוי יורגש מיידית ויבוא לידי ביטוי בהקטנת הלחץ הבטחוני על ישראל בטווח הקצר והבינוני ובמיצוב שלה כמעצמה אזורית. הלהבות ביהודה ושומרון ינמכו וגם החמאס ימוטט סופית למרות ההתנגדות של תורכיה וקטאר.

האם ישראל ואיראן יחזרו להיות בעלות ברית? הדבר תלוי במידה רבה באדם או בגוף שייקח על עצמו את השליטה באיראן. בנוסף, כבר הזכרתי לעיל את העובדה שיש באיראן גם רבים שאינם תומכי ישראל. התקררות הלהט המהפכני והפחתת הרצון של השלטון האיראני להשמדת ישראל, תהיה הישג. עם זאת, בין שני העמים ובין שתי המדינות יש היסטוריה ארוכה של ידידות, אז יש סיכוי, אבל זה רחוק.

האם האיום הגרעיני על ישראל יוסר? כל שלטון חדש, בהנחה שמדובר בשלטון רציונלי ולא פנאטי, יעדיף את האינטרס הכלכלי על פני החתירה להשמדת ישראל. זאת בניגוד למשטר הנוכחי שמעדיף להזרים כסף לחיזבאללה על חשבון רווחת העם האיראני ולהתאבד יחד עם הפרוקסי שלו מאשר לוותר עליהם.

האם מצבה הגיאוסטרטגי של ישראל ישתפר? מצד אחד, אפשר לומר שכן, משום שהאיום האיראני יוסר. מצד שני, לא כל המדינות באזור אוהבות את ישראל, למרות הרושם שנוצר בשנים האחרונות. ומאחר שבמזרח התיכון אין ואקום, את מקומן של הבריתות עם איראן באזור תתפוסנה בריתות חדשות בין מדינות, בריתות שעשויות להיות מכוונות נגד ישראל. כבר כעת מדובר על מעין נאט"ו של המזרח התיכון, שבו עשויות להיות שותפות תורכיה, סעודיה, קטאר ואחרות. יש סבירות גבוהה שהברית הזאת תאיים, או לכל הפחות תאתגר את ישראל. ואולם דיה לצרה בשעתה, וקברניטי המדינה יתמודדו עם כל בעיה לכשתתעורר.

בעיה נוספת שעלולה לאתגר את ישראל תהיה, קרוב לוודאי, הסטת הקשב של ארה"ב מהאזור שלנו. זאת לטובת התמודדות עם הבעיות המשמעותיות יותר שלה, מול סין, באזורים אחרים. במצב כזה, ישראל עלולה למצוא את עצמה מתמודדת לבדה עם האיומים כפי שצוינו לעיל כולל, להערכתי, אפשרות שיש לקחת בחשבון לעימות עם תורכיה. להערכתי, קברניטי המדינה כבר מזהים את המצב החדש וכבר פועלים להתמודד אתו. ההכרה בסומלילנד, לדוגמה, היא אחת הדרכים לייצר משוואה ביטחונית חדשה ולמצב את מעמדה של ישראל כמעצמה אזורית בלתי תלויה. גם הברית בין ישראל, קפריסין ויוון שנחתמה בסוף 2025 צריכה להיבחן לאור הרצון למצב את ישראל כמעצמה אזורית ולפעול נגד הניסיונות של תורכיה להשתלט למעשה על הים התיכון באמצעות שורה של בריתות ופעולות אחרות.

האם מצבה הכלכלי של ישראל ישתפר? חילופי שלטון באיראן ישפיעו לטובה על כלכלת ישראל. הגדלת התיירות, הגדלת הסחר, הגדלת הייצוא הבטחוני ואחר ומצד שני ירידה במחיר הנפט, עשויים להביא לזינוק נחשוני בכלכלת ישראל. הקטנת הסיכונים הגיאופוליטיים באזורנו, יחד עם השאיפה של כל שלטון שיחליף את משטר האייתולות לשפר את כלכלת איראן, יביאו להגדלת תפוקת הנפט, בין אם מדינות אופ"ק יסכימו לכך ובין אם לא. אם להוסיף לכך את הנפט שעשוי לזרום בתוך זמן קצר יחסית גם מוונצואלה, מדובר בהחלט בבשורה משמעותית. עם זאת, ירידת מחירי הנפט עשויה לעצור פרויקטים של אנרגיה ירוקה ונקייה, אבל זה כבר נושא למאמר אחר. בנוסף, ייתכנו שיתופי פעולה כלכליים, חקלאיים ועסקיים בין ישראל לבין איראן, מה שעשוי לסייע לשתי המדינות.

אבל שאלת השאלות היא האם ההתקוממות וההפגנות באיראן (שפחתו לאחרונה בעקבות דיכוי אלים), יחד עם האיום הצבאי האמריקאי שעשוי להתממש בקרוב, ימוטטו את השלטון הנוכחי באיראן. השלטון באיראן עשוי, בסבירות לא קטנה, להתמוטט. מדובר בשלטון חלול, שהזניח לאורך עשורים את הכלכלה וטיפח בעלי ברית על רקע אידיאולוגי. שלטון שהזרים מאות מיליוני דולרים שהצטברו למיליארדים לחיזבאללה, למדינה הסורית המתמוטטת של בשאר אסד, לחותים, לחמאס ולגורמים רבים אחרים על חשבון העם האיראני הנאנק תחת הנטל. המשטר גם בחר לפעול למימוש מטרות שלא ממש מעניינות את האיראני הממוצע, כגון השמדת ישראל או פיתוח נשק גרעיני.

מה שמעצים את התסכול של העם האיראני היא העובדה שחלק משמעותי מההשקעה האיראנית ירד לטמיון עם נפילת משטר אסד בסוריה, ומבצע עם כלביא שבו הושמדו כמויות משמעותיות של נשק וטילים. האיראנים יודעים שכל יום שעובר רק מטביע אותם עוד יותר בבוץ כלכלי שממנו לא יוכלו להיחלץ.

האיראנים גם יודעים שאם המשטר ישרוד, הוא יפתח במסע רציחות שאת סופו אי אפשר לצפות. מאות אלפים, יוצאו להורג במשפטי בזק, בדיוק כפי שקרה בתחילת המהפכה. חלק משמעותי מאותם משפטים, אגב, הונהג וכוון על ידי ראיסי, נשיא איראן שנהרג בהתרסקות מסוק בשנת 2024. לכן חשוב להבין שלא מדובר במשהו תיאורטי, אלא באיום מיידי על כל אזרח איראני שנאמנותו למשטר לא תוכח מעבר לכל ספק.

אם לוקחים את כל האמור לעיל בחשבון, אפשר להעריך שזה זמן קריטי לאיראן. אנחנו בהגדרה מוטים, אבל כשמנסים לסלק את כל החוסר אובייקטיביות שלנו כישראלים ולבחון את המידע בצורה קרה עולה כי יש סיכוי סביר שהתמוטטות המשטר באיראן אינה שאלה של אם, אלא של מתי. אלא שלא רק שאין וודאות, אלא יש גם סיכוי טוב שהשלטון יצליח לשרוד. אני סבור שהשלטון האיראני יפול וזו רק שאלה של מתי, אבל לא אתפלא אם הם יצליחו לשרוד במתכונת אחרת שתספק את האינטרסים של ארה"ב והעם האיראני 

משה כסיף הוא מזרחן ואיש מודיעין לשעבר