המשקיעים הגדולים של כל הזמנים: והפעם - אלו שידעו לראות את הנולד, מג'ון בוגל דרך ביל גרוס

במרוצת השנים דבקו משקיעים רבים באסטרטגיית השקעה מאוד מוגדרת ובקריטריונים ספציפיים לבחירת מניות. , מי שדבק בעקרונות ההשקעה לאורך שנים וניטרל את הרגשות לחלוטין ממשוואת קבלת ההחלטות שלו, הצליח לגרוף תשואות פנומנליות.

הפוקוס הפעם הוא יותר על משקיעים בעלי יכולת נדירה לראות את המתפתח בעולם הכלכלי ולפיכך לנהל את השקעותיהם. מסתבר, שלפחות במקרה של ג'ון בוגל, הגאונות היא בפשטות. במקום לחקור חברות במשך שנים ועוד לאחר מכן לייצר תשואת חסר על המדדים, ניתן פשוט להמציא קרן נאמנות 'טיפשה' שהיום כבר עונה לשם תעודת סל, העוקבת אחר מדד המניות.

לפחות על פי דוד דרמן, כ-90% מהמשקיעים לא מצליחים להכות את השוק לאורך זמן. אז בוגל שידע זאת הרבה קודם, פשוט הצליח לייצר תמיד את תשואות המדד. באופן היסטורי השווקים במרוצת השנים הניבו תשואה ממוצעת של 12%.

עקרון נוסף שמאפיין חלק המשקיעים הטובים הוא הבנת שוק האג"ח. מי שמשקיע במניות כדאי שידע את רזי הכוחות הכלכליים הטמונים באגרות החוב. ואם תחפצו להבין את שוק האג"ח תצטרכו להביט אל ביל גרוס. שוק האג"ח צופן בתוכו את העתיד של כל כלכלה. גרוס מומחה בהבנת עקום התשואה והצליח לגרוף תשואות בהשקעה באגרות חוב שאחרים לא השיגו בשוק המניות.

ג'ון בוגל: השקיעו במדדים עצמם, אל תנסו להכות את השוק

ג'ון בוגל למד כלכלה באוניברסיטת פרינסטון, את לימודיו סיים ב-1951. העובדה היותר מעניינת היא שבוגל נולד בשנת המיתון הגדול בארה"ב – 1929. בוגל יסד את קרן הנאמנות וונגרד (Vanguard Group) בשנת 1974. בניגוד למשקיעים האגדיים האחרים לבוגל אין דרכים מיוחדות לבחירת מניות, בוגל חקר במהלך לימודי התואר השני שלי את התנהגות השווקים ומדדי המניות.

באותה התקופה שהמודעות לתשואות גבוהות היתה נמוכה יותר, בוגל גילה גם בהסתמך על מחקרים אחרים שבוצעו שמרבית המשקיעים לא מצליחים להכות את המדד שבו הם משקיעים.

לפיכך הגה בוגל רעיון של הקמת קרן נאמנות שתחכה את ביצועי המדד באופן מלא, כך יוכל המשקיע לקבל בוודאות את תשואת המדד, או מה שקרוי בתורת ההשקעות המודרנית – תיק השוק. בוגל ראה באופק הרחב שלו יותר את תחום המאקרו, הוא הקנה כללים ברורים העדיף יותר את הכלכלות היצרניות כאופק השקעה לטווח ארוך. מעבר לכך, רבים אלה שמפצירים לנטרל את הרגשות מהתליך ההשקעה אך בוגל היה מבין הראשונים שעמדו על קשר זה. עיקר התמחתו והמלצותיו נגעו לאופן בחירת קרן הנאמנות שאותה כדאי למשקיע לרכוש.

ביל גרוס: רציונליות ולא רגשות בתהליך קבלת ההחלטות

לא, ביל גרוס לא למד כלכלה או מנהל עסקים בתואר הראשון שלו. בניגוד למשקיעים אחרים, גרוס למד פסיכולוגיה. בתום לימודיו הוא שירת בחיל הים האמריקני. בתום השירות הצבאי גרוס המשיך ללימודי תואר שני בבית הספר למנהל עסקים והשיג את ה-MBA שלו ב-1971 מאוניברסיטת קליפורניה.

ביל גרוס נחשב "למלך האג"ח", והוא מנהל קרן האג"ח הגדולה בעולם, פימקו. כיום תחת ניהולו המסור מצוי סכום דמיוני של 600 מיליארד דולר.

בין תכונותיו כמשקיע, גרוס מפורסם בשל היכולת שלו לשנות את כיוון ההשקעה ללא היסוס זאת כתגובה לשינויים בשוק. בחודש יולי 2005, אתר האינטרנט, "סמארט-מאני", טען שגרוס לא מבצע התאמות לתנאי השוק - הוא משנה אותם בעצמו! ההשקפות שלו לגבי שוק האג"ח מהוות אבן בסיס בהשקעותיהם של אלפים ברחבי העולם.

גרוס בונה את השקעותיו על התנאים הפונדמנטלים בלבד וניחן ביכולת מדהימה לחזות את התנאים המאקרו כלכליים, תכונה חשובה מאוד למשקיעים באגרות חוב. גם בזמננו גרוס היה מבין המשקיעים הראשונים שחזו את הפחתות הריבית האגרסיביות של ה'פד'. זיהוי זה הביא אותו לרכוש אג"ח של ממשלת ארה"ב ל-10 שנים. המח"מ הארוך הביא לעלייה המשמעותית ביותר במחיר ואיפשר לו "לגלוש על עקום התשואה", כך לגרוף למעשה תשואות שלא היו באלטנטיבת שוק המניות המקרטע של סוף 2007.

גרוס מנתח את התנאים הפונדמנטלים לטווח של שלוש עד חמש שנים, הוא מסתכל לטווח הארוך ונמנע לתת לרגשות לשלוט על תהליך קבלת ההחלטות שלו. הוא טוען שהרגשות מובילות את המשקיעים או מנהלי ההשקעות לבצע בדיוק את הדבר ההפוך במהלך חוסר רציונליות בשווקים.

ג'ון נאף: "קנו מניות עם מכפיל רווח נמוך והתמידו בגיוון"

ג'ון נאף סיים את לימודיו בשנת 1955 באוניברסיטת טולדו. לאחר הלימודים החל לעבוד במהלך שמונה שנים כאנליסט ניירות ערך ב- National City Bank , ואת לימודי המאסטר שלו השלים בשנת 1958 ב-Western Reserve University.

במשך הקריירה שלו התפרסם נאף לאחר שהשיג תשואה מומצעת של 13.7% בקנות הנאמנות אותן ניהל במשך השנים (בשנים 1964-1995) זאת לעומת תשואה ממוצעת של 10.6% בלבד של מדד ה-S&P 500 בתקופה האמורה. הקרנות אותן ניהל עמדו לאורך זמן בראש טבלת התשואות והביס את מדד המניות ב-22 שנים במהלך הקריירה הלא קצרה שלו.

נאף נחשב כמקצוען "למקצוענים" והיו לא מעט מנהלי השקעות שהפקידו ברשותו את כספם בידיעה שיצליח להביא תשואות שיכו את המדד. האוטוביוגרפיה של נאש פורסמה לראשונה בשנת 2001, אז נחשפה אסטרטגיית ההשקעה שלו.

למרבה ההפתעה ובניגוד לאחרים ג'ון נאף לא הגדיר עצמו כמשקיע לעומתי כמו דוד דרמן או כמשקיע ערך כמו פטר לינץ' או וורן באפט. המאפיין הבולט שלו היה רכישת חברות טובות, בתעשיות טובות ביחס מחיר מניה לרווח נמוך.

נאש האמין מאוד בגיוון תיק ההשקעות. כמו כן, רכש חברות בכל הגדלים כל עוד ובלבד שהן עונות על הקריטריון של מכפיל נמוך. עוד דבר שג'ון נאש נהג לעשות היה לרכוש חברות לאחר נפילה חדה במחיר המנייה כתוצאה מחדשות רעות שהגיעו. למרות שלא הגדיר את עצמו באופן כך המאפיינים של ג'ון נאש היו מאוד דומים למשקיע ה'לעומתי' של דרמן (ראו את החלק הראשון של הכתבה).

ג'ורג' סורוס - הכלכלה היא המפתח לכל השקעה

כמו מרבית המשקיעים האגדיים גם סורוס למד כלכלה וסיים את לימודיו בשנת 1947.

סורוס החל בדרכו העצמאית בשנת 1973, אז יסד את קרן הגידור Soros Fund Management, שלבסוף הפכה לקרן קוואנטום. במשך כשני עשורים הוא ניהל את הקרן האגרסיבית הזאת והמצליחה והשיג תשואה חלומית של 30% לשנה. בשני מקרים הוא גרף תשואה של 100% לשנה.

בשונה משאר המשקיעים האגדיים ובדומה לג'ון בוגל, גם עניינו של סורוס היה במאקרו כלכלה. האומנות של סורוס היתה תירגום התנאים המאקרו כלכליים להזמנויות השקעה ומתוקף הבנתו אותם נהג להשקיע במטבעות ואגרות חוב במינופים גבוהים.

סורוס נוגע כספקולנט של עשיית הימורים גדולים על כיוונם של השווקים הפיננסים. אמונתו העיקרית של סורוס היתה כי מחירי ניירות הערך תלויים בבני האדם - מקצועיים או לא-מקוצעיים ככל שיהיו, הם אלה שמוכרים את ניירות הערך. סורוס היה נעדר כל רגש בהחלטותיו, את הפאניקה השאיר למשקיעים אחרים, מרבית החלטותיו ביצע מתוך רציונאל כלכלי טהור. התשואות בכל אופן מדברות בעד עצמן. הסיפור של סורוס שהוא משקיע בן ימינו מראה את החשיבות של הבנת הכוחות המאקרו כלכליים וחשיבותם.

ג'ון טמפלטון - צריך לחפש את ההזמנויות מסביב לגלובוס

ג'ון טמפלטון נולד למשפחה עניה, את התואר הראשון שלו עשה באוניברסיטת ייל והשיג מלגת הצטיינות, טמפלטון למד כלכלה וסיים את הלימודים ב-1934. לאחר מכן הלך ללמוד באוניברסיטת אוקספורד כתלמיד מצטיין והשלים תואר שני במשפטים בשנת 1936.

טמפלטון היה אחד מהמשקיעים ה'לעומתיים' הגדולים של המאה הקודמת. טמפלטון נהג לרכוש מניות בכמויות גדולות במהלך תקופות של מיתון, ומכר אותן בזמן התפתחותן של בועות. למשל, בזמן בועת האינטרנט של שנת 2000 מימש טמפלטון את החזקותיו במניות הטכנולוגיה, לפחות במרביתן.

טמפלטון כמו החברים האחרים מאמין בהשקעות ערך, להן הוא קורא "התמקחות ציד", הוא נוהג לחפש אותן במדינות מגוונות ולעולם לא מתמקד במדינה אחת. המנטרה של טמפלטון היא חיפוש אחר חברות ברחבי העולם, המצויות במחירים נמוכים, ועם ראייה מצויינת לטווח הארוך.

בפעם הבאה: הצצה לתיק המניות של דוד דרמן, המשקיע ה'לעומתי', ועד אז חג שמח