הטעיה ומצג שווא רשלני מצד פקידי המוסד לבטוח לאומי

מאת: רו"ח שוקי מיניביצקי
.
חשבים מידע עסקי |

תקציר פס"ד ת"א 062750/66

• בבית משפט השלום תל-אביב-יפו

• לפני: כב' השופטת יעל אילני

• ניתן ב-25.2.2008 •

התובעים: רוזנוקס אירנה ועודד

• הנתבע: המוסד לביטוח לאומי

הרקע

להלן מובא תקציר פסק דין חדש, בגין תביעת נזיקין, שהגיש עו"ד אלון לוריא, שייצג את המבוטחים רוזנוקס ארנה [להלן - ה"מבוטחת" או ה"תובעת"] ועודד נגד המוסד לביטוח לאומי [להלן - "המל"ל"], בגין אי תשלום תוספת בעבור קצבת נכות כללית, אשר המבוטחת היתה זכאית לה נוסף על קצבת זקנה.

התובעת זכתה בתביעתה ומתוך קריאת פסק הדין, אני חושב, כי זאת פעם ראשונה ששופטת מתייחסת במיוחד לחובת הגילוי והזהירות, שעל פקידי המל"ל לנקוט כלפי מבוטחיו, כדי להבטיח את מימוש זכויותיהם מכוח החוק.

כפי שניתן לראות, במקרה הנידון לא נעשה כך והמבוטחת נפגעה בצורה משמעותית. בפסק הדין נפסק לה פיצוי של 150 אלף ש"ח, המחושב לפי השווי המהוון של אובדן תוספת קצבת הנכות הכללית שהמבוטחת הפסידה.

לדעתי, לאור תוצאות פסק הדין, חשוב כי המל"ל יפיק את מלוא הלקחים, יעביר מסר ברור לכל עובדיו, ובמיוחד לעובדי מחלקות הגמלאות, כדי שבעתיד המבוטחים יוכלו לנצל את מלוא זכויותיהם לקבלת גמלאות, שהם זכאים להן כדין.

ידוע כי עיקר ציבור המבוטחים, הנזקק במיוחד לגמלאות המל"ל, הנו ציבור, שאין בידיו יכולות לשכור את שירותיהם של בעלי מקצוע, המתמחים בדיני ביטוח לאומי (עורכי דין ורואי חשבון), ולכן השופטת המלומדת השכילה להעביר את נטל האחריות למיצוי מלוא הזכויות ל"מגרשם" של עובדי המל"ל.

נראה כי פסק הדין החזיר את ה"עטרה ליושנה", בכך שהוא הזכיר למל"ל, כי הוא קודם כול מוסד סוציאלי, שמטרתו היא דאגה למבוטחיו.

העובדות

התובעת היא ילידת שנת 1944. בהיותה בת 59 שנים ושישה חודשים לקתה באירוע מוחי קשה. עקב כך היא פנתה למל"ל בתביעה לקבלת קצבת נכות כללית. בחודש ינואר 2004, המל"ל אישר לתובעת דרגת אי כושר בשיעור 75%, רטרואקטיבית החל ממועד קרות האירוע.

כך עקרונית, התובעת הייתה זכאית לקצבת נכות מאותו המועד. עם זאת, מאחר שבאותו המועד התובעת הייתה זכאית לקבל דמי מחלה ממעבידה, המל"ל הודיע לה, כי על אף שאושרה לה דרגת אי הכושר, הרי כל עוד ממשיכים להשתלם לה דמי מחלה ממעבידה, אין היא זכאית לתשלום הקצבה, והמל"ל ישוב לדון בתביעה מחדש, לאחר המצאת אישור על תאריך מיצוי זכויותיה בדמי מחלה.

לאחר שמוצו זכויות התובעת, כאמור, היא שבה ופנתה אל המל"ל לקבלת קצבת נכות. אלא שבמועד זה, התובעת עברה את גיל 60 - הגיל, שבו היא נהייתה זכאית לקצבת זקנה. משכך, לטענת המל"ל, היא אינה זכאית לקצבת נכות.

יוצא אפוא, כי בעקבות בחירתה של התובעת לנצל את ימי המחלה עד תום - נגרם וייגרם לה הפסד חודשי בסכום הגמלה הנוספת. זאת, מן המועד, שבו החלה להשתלם לה קצבת הזקנה ועד לתום תוחלת חייה.

הסוגיה שבמחלוקת

האם המל"ל הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, והאם פקידיו נהגו ברשלנות באופן הצגת העובדות לתובעת, בעניין זכאותה לקצבת נכות ?

פסק הדין

המל"ל חב בחובת זהירות כלפי מבוטחיו, וביניהם התובעת. יתרה מזו. בשל אופיו המיוחד, המל"ל חב חובת גילוי מוגברת למבוטחיו על העובדות הרלוונטיות למימוש זכויותיהם מכוח החוק.

אחד מן הביטויים המובהקים של חובות הזהירות, הגילוי והנאמנות המוטלות על המל"ל, הוא חובתו, כמי שבקיא בכל הקשור לזכויות המבוטחים על פי דין, למסור מידע מלא, בהיר וממצה למבוטח אודות זכויותיו והדרך למיצוין, ולנקוט את כל אמצעי הזהירות, שלא להטעות, או להציג למבוטח מצג, שעשוי לגרום לו לנהוג בדרך, שתפגע באפשרותו למצות באופן מרבי את זכויותיו.

לגופו של עניין, בית המשפט קבע, כי במועד שבו אושרה הזכאות העקרונית, הפקידה במל"ל, שטיפלה בתובעת, ידעה הן את מספר ימי המחלה, שעמדו לזכות התובעת והן את גילה המדויק.

משכך, הפקידה ידעה ו/או הייתה צריכה לדעת, כי בתום ניצול ימי המחלה, התובעת תהיה בגיל הזכאות לקצבת זקנה ולפיכך לא תאושר זכאותה לקצבת נכות ולקצבת הזקנה. אך למרות זאת, היא לא טרחה להבהיר מידע בעל חשיבות זה לתובעת.

בית המשפט מתח ביקורת על המל"ל ועל פקידיו, וציין כי לא מן הנמנע, שאדם, ובמיוחד מי שאינו בקיא בנפתולי החוק, יסיק מנוסח המכתב (שהומצא לתובעת), כי התשלום בפועל מותנה במיצוי ימי המחלה, בעוד הזכות לקבלתו אושרה.

לא זו בלבד, שהמל"ל לא הבהיר לתובעת, בכתב או בעל פה, את מצבה, ולא הסביר לה שעל פי הנתונים הקיימים והידועים תידחה תביעתה מפאת גילה, אלא הוא אף הטעה אותה לחשוב אחרת, כשהזמין אותה לשוב ולחדש את תביעתה.

המל"ל במחדלו - אי גילוי מלא של העובדות ושל הנתונים הרלוונטיים לתובעת, ובמעשיו - ניסוח מכתבו באופן מטעה, או למצער מעורפל ולא ברור - התרשל כלפי התובעת והציג לפניה מצג שווא שהוא מצג מטעה.

אמנם, אין כאן הטעיה מכוונת, אך הטעיה ומצג שווא רשלניים יש גם יש. התובעת הסתמכה על המצג המטעה והסתמכות זו הביאה לנזק שנגרם לה. משכך, יש לקבל את תביעתה.

הכותב - ממשרד שיף-הזנפרץ ושות', רואי חשבון.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן). 

גלי צהל
צילום: צילום אלכסנדר כץ

הממשלה הכריעה: גלי צה״ל תיסגר

גלי צה״ל תיסגר עד מרץ 2026: הצעת שר הביטחון ישראל כ״ץ אושרה פה אחד, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה; המיונים לתחנה נעצרו מיידית, חיילי היחידה ישובצו מחדש, וגלגלצ תיבחן בנפרד

מנדי הניג |
נושאים בכתבה גלי צה"ל

אחרי דיונים ארוכים, המלצות ועתירות, הממשלה קיבלה הבוקר החלטה דרמטית בנוגע לאחת התחנות המזוהות ביותר עם המרחב הציבורי בישראל. שרי הממשלה אישרו פה אחד את הצעת שר הביטחון ישראל כ"ץ לסגור את תחנת הרדיו הצבאית גלי צה״ל, במהלך שצפוי להסתיים עד 1 במרץ 2026. ההחלטה כוללת צעדים מיידיים בשטח, ובראשם עצירת המיונים לתחנה ושיבוץ מחדש של החיילים המשרתים בה, והיא מתקבלת בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שהזהירה מפני פגיעה בשידור הציבורי ובחופש הביטוי.

"תחנה צבאית עם פוליטיקה אינה מודל דמוקרטי"

בדבריו בישיבת הממשלה הציג שר הביטחון את הקו שלו. לשיטתו, עצם קיומה של תחנה צבאית המשדרת תכני אקטואליה ופוליטיקה הוא חריג ואינו מקובל בדמוקרטיות מערביות. כ״ץ טען כי גלי צה״ל חרגה לאורך השנים מהמנדט שניתן לה, והפכה מגוף שנועד לשרת את חיילי צה״ל ומשפחותיהם לבמה לדעות פוליטיות, שחלקן כוללות ביקורת ישירה ולעיתים חריפה על הצבא עצמו, מפקדיו ופעילותו.

לדבריו, העיסוק הפוליטי פוגע באחדות הצבא ובמורל הלוחמים, בעיקר בתקופה של מלחמה מתמשכת, ואף יוצר בלבול מסוכן בזירה החיצונית. כ״ץ ציין כי אויבי ישראל עלולים לפרש מסרים המשודרים בתחנה כעמדה רשמית של צה״ל, בשל היותה יחידה צבאית. ראש הממשלה בנימין נתניהו הצטרף לעמדה הזו וחיזק אותה, כשהדגיש כי המצב הקיים אינו סביר ואינו מתאים למדינה דמוקרטית, ואף השווה אותו למודלים הנהוגים במשטרים שאינם רלוונטיים לישראל.

שרים נוספים בדיון העלו טענות משלימות, ובהן היעדר תשתית חוקית מוצקה להפעלת התחנה. לטענתם, האישור המקורי שניתן לגלי צה"ל בשנת 1950 היה זמני ומוגבל, ומאז לא עוגן בהחלטת ממשלה מסודרת או בחקיקה. כ״ץ הסתמך גם על עמדות של בכירי צבא בעבר ובהווה, כפי שהוצגו בפני ועדות מקצועיות, שלפיהן יש קושי מובנה בכך שיחידה צבאית פועלת כגוף תקשורת עצמאי עם חופש עריכה מלא.

התנגדות משפטית ועתירות לבג"ץ

לצד ההכרעה העקרונית, הממשלה אישרה שורה של צעדים אופרטיביים שנכנסים לתוקף באופן מיידי. שר הביטחון הנחה לעצור לאלתר את כלל המיונים לגלי צה״ל, הן לשירות סדיר והן לשירות מילואים, ולהפסיק שיבוץ של חיילים חדשים בתחנה. החיילים המשרתים כיום בגלי צה״ל צפויים לעבור תהליך הדרגתי של שיבוץ מחדש ביחידות צה״ל השונות, תוך מתן עדיפות לתפקידי לוחמה ותפקידי תומכי לחימה.