תקציר פס"ד ת"א 062750/66

• בבית משפט השלום תל-אביב-יפו

• לפני: כב' השופטת יעל אילני

• ניתן ב-25.2.2008 •

התובעים: רוזנוקס אירנה ועודד

• הנתבע: המוסד לביטוח לאומי

הרקע

להלן מובא תקציר פסק דין חדש, בגין תביעת נזיקין, שהגיש עו"ד אלון לוריא, שייצג את המבוטחים רוזנוקס ארנה [להלן - ה"מבוטחת" או ה"תובעת"] ועודד נגד המוסד לביטוח לאומי [להלן - "המל"ל"], בגין אי תשלום תוספת בעבור קצבת נכות כללית, אשר המבוטחת היתה זכאית לה נוסף על קצבת זקנה.

התובעת זכתה בתביעתה ומתוך קריאת פסק הדין, אני חושב, כי זאת פעם ראשונה ששופטת מתייחסת במיוחד לחובת הגילוי והזהירות, שעל פקידי המל"ל לנקוט כלפי מבוטחיו, כדי להבטיח את מימוש זכויותיהם מכוח החוק.

כפי שניתן לראות, במקרה הנידון לא נעשה כך והמבוטחת נפגעה בצורה משמעותית. בפסק הדין נפסק לה פיצוי של 150 אלף ש"ח, המחושב לפי השווי המהוון של אובדן תוספת קצבת הנכות הכללית שהמבוטחת הפסידה.

לדעתי, לאור תוצאות פסק הדין, חשוב כי המל"ל יפיק את מלוא הלקחים, יעביר מסר ברור לכל עובדיו, ובמיוחד לעובדי מחלקות הגמלאות, כדי שבעתיד המבוטחים יוכלו לנצל את מלוא זכויותיהם לקבלת גמלאות, שהם זכאים להן כדין.

ידוע כי עיקר ציבור המבוטחים, הנזקק במיוחד לגמלאות המל"ל, הנו ציבור, שאין בידיו יכולות לשכור את שירותיהם של בעלי מקצוע, המתמחים בדיני ביטוח לאומי (עורכי דין ורואי חשבון), ולכן השופטת המלומדת השכילה להעביר את נטל האחריות למיצוי מלוא הזכויות ל"מגרשם" של עובדי המל"ל.

נראה כי פסק הדין החזיר את ה"עטרה ליושנה", בכך שהוא הזכיר למל"ל, כי הוא קודם כול מוסד סוציאלי, שמטרתו היא דאגה למבוטחיו.

העובדות

התובעת היא ילידת שנת 1944. בהיותה בת 59 שנים ושישה חודשים לקתה באירוע מוחי קשה. עקב כך היא פנתה למל"ל בתביעה לקבלת קצבת נכות כללית. בחודש ינואר 2004, המל"ל אישר לתובעת דרגת אי כושר בשיעור 75%, רטרואקטיבית החל ממועד קרות האירוע.

כך עקרונית, התובעת הייתה זכאית לקצבת נכות מאותו המועד. עם זאת, מאחר שבאותו המועד התובעת הייתה זכאית לקבל דמי מחלה ממעבידה, המל"ל הודיע לה, כי על אף שאושרה לה דרגת אי הכושר, הרי כל עוד ממשיכים להשתלם לה דמי מחלה ממעבידה, אין היא זכאית לתשלום הקצבה, והמל"ל ישוב לדון בתביעה מחדש, לאחר המצאת אישור על תאריך מיצוי זכויותיה בדמי מחלה.

לאחר שמוצו זכויות התובעת, כאמור, היא שבה ופנתה אל המל"ל לקבלת קצבת נכות. אלא שבמועד זה, התובעת עברה את גיל 60 - הגיל, שבו היא נהייתה זכאית לקצבת זקנה. משכך, לטענת המל"ל, היא אינה זכאית לקצבת נכות.

יוצא אפוא, כי בעקבות בחירתה של התובעת לנצל את ימי המחלה עד תום - נגרם וייגרם לה הפסד חודשי בסכום הגמלה הנוספת. זאת, מן המועד, שבו החלה להשתלם לה קצבת הזקנה ועד לתום תוחלת חייה.

הסוגיה שבמחלוקת

האם המל"ל הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, והאם פקידיו נהגו ברשלנות באופן הצגת העובדות לתובעת, בעניין זכאותה לקצבת נכות ?

פסק הדין

המל"ל חב בחובת זהירות כלפי מבוטחיו, וביניהם התובעת. יתרה מזו. בשל אופיו המיוחד, המל"ל חב חובת גילוי מוגברת למבוטחיו על העובדות הרלוונטיות למימוש זכויותיהם מכוח החוק.

אחד מן הביטויים המובהקים של חובות הזהירות, הגילוי והנאמנות המוטלות על המל"ל, הוא חובתו, כמי שבקיא בכל הקשור לזכויות המבוטחים על פי דין, למסור מידע מלא, בהיר וממצה למבוטח אודות זכויותיו והדרך למיצוין, ולנקוט את כל אמצעי הזהירות, שלא להטעות, או להציג למבוטח מצג, שעשוי לגרום לו לנהוג בדרך, שתפגע באפשרותו למצות באופן מרבי את זכויותיו.

לגופו של עניין, בית המשפט קבע, כי במועד שבו אושרה הזכאות העקרונית, הפקידה במל"ל, שטיפלה בתובעת, ידעה הן את מספר ימי המחלה, שעמדו לזכות התובעת והן את גילה המדויק.

משכך, הפקידה ידעה ו/או הייתה צריכה לדעת, כי בתום ניצול ימי המחלה, התובעת תהיה בגיל הזכאות לקצבת זקנה ולפיכך לא תאושר זכאותה לקצבת נכות ולקצבת הזקנה. אך למרות זאת, היא לא טרחה להבהיר מידע בעל חשיבות זה לתובעת.

בית המשפט מתח ביקורת על המל"ל ועל פקידיו, וציין כי לא מן הנמנע, שאדם, ובמיוחד מי שאינו בקיא בנפתולי החוק, יסיק מנוסח המכתב (שהומצא לתובעת), כי התשלום בפועל מותנה במיצוי ימי המחלה, בעוד הזכות לקבלתו אושרה.

לא זו בלבד, שהמל"ל לא הבהיר לתובעת, בכתב או בעל פה, את מצבה, ולא הסביר לה שעל פי הנתונים הקיימים והידועים תידחה תביעתה מפאת גילה, אלא הוא אף הטעה אותה לחשוב אחרת, כשהזמין אותה לשוב ולחדש את תביעתה.

המל"ל במחדלו - אי גילוי מלא של העובדות ושל הנתונים הרלוונטיים לתובעת, ובמעשיו - ניסוח מכתבו באופן מטעה, או למצער מעורפל ולא ברור - התרשל כלפי התובעת והציג לפניה מצג שווא שהוא מצג מטעה.

אמנם, אין כאן הטעיה מכוונת, אך הטעיה ומצג שווא רשלניים יש גם יש. התובעת הסתמכה על המצג המטעה והסתמכות זו הביאה לנזק שנגרם לה. משכך, יש לקבל את תביעתה.

הכותב - ממשרד שיף-הזנפרץ ושות', רואי חשבון.