מניין השנים לתקופת ההטבות ל"מפעל מאושר"

תקציר עמ"ה 540/03 סטרלינג סופטוור (ישראל) בע"מ נ' פקיד שומה עכו העובדות סטרלינג סופטוור (ישראל) בע"מ [להלן - "המערערת"] קיבלה אישור ליהנות מן ההטבות, על פי חוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 [להלן - "החוק"], ביום 5.5.1985. השאלה הייתה לצורך סעיף 45(א)(1) לחוק, שעוסק בחסם העליון לתקופת ההטבות (14 שנה) ממתי מתחילים למנות את השנים, ועל פי לשון הסעיף: "...מן השנה שבה ניתן האישור...". האם מתחילים למנות אותן מתחילת השנה, שבה ניתן האישור (1986), או מיום האישור 5.5.1986, כעמדת רשות מס הכנסה, או מתום השנה, שבה ניתן האישור, ואז ימנו אותן מיום 1.1.1987. הנפקות היא, אם שנת 2000 יכולה ליהנות מהטבות המס. לעמדת פקיד שומה עכו [להלן - "המשיב"] התשובה שלילית, ואילו המערער חולק על כך. המערער טוען: החוק מתפרש על פי המונחים בפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"]. בפקודה, שנה משמעותה שנת מס. המערער הסתמך על הפסיקה בנושא וכן על חוק הפרשנות, התשמ"א-1981, שגם שם בשנה, הכוונה ליום שלאחר תחילת האירוע. המשיב טען, שיש למנות את השנה, שבה ניתן האישור במניין 14 השנה (יום 1.1.1986). לחלופין, יש למנות את השנה החל מיום מתן האישור (5.5.1986). כמו כן המשיב אינו מסכים לקביעה, שתינתן הטבה של שנת מס מיוחדת (15 חודש) מתחילת שנת 2000 ועד יום 31.3.2001. גם לדעת המשיב, שנה בחוק היא שנת מס בפקודה. בכל מקרה, שנה תחל מתחילת השנה שבה ניתן האישור. דיון ומסקנות יש לתת תשומת לב להבדל בין "שנה" בחוק ל"שנת המס" בפקודה, ולכן תקופת ההטבות תחל מיום מתן האישור. הכוונה להטבות של 14 שנה. לשון סעיף 45 לחוק מלמדת, שההטבות יינתנו במשך שבע שנים המתחילות מן השנה, שבה הייתה לראשונה הכנסה חייבת במס, ובלבד שלא עברו 14 שנים מן השנה, שבה ניתן האישור, ו-12 שנה מן השנה שבה הופעל המפעל. שני הצדדים הסכימו, שההפניה בסעיף 41 לחוק - לביאור מושגים על פי הפקודה מחייבת, ש"שנה" בחוק משמעותה "שנת מס" בפקודה, ומכאן החלו המחלוקות. השופטת וסרקרוג מצביעה, שבחוק עצמו לעתים נקטו לשון של "שנה", כמו בסעיף 45 לחוק ולעתים נקטו מונח של "שנת מס", כמו בסעיף 47 לחוק, ששם בדקו את שיעור השקעת החוץ, וכן בסעיף 42 לחוק שדן בפחת מואץ גם נקטו לשון "שנת מס". לפיכך, ניתן ללמוד שבסעיף 45 לחוק, המחוקק נקט דווקא לשון "שנה", ולא "שנת מס". כך בתיקונים שהיו בחוק שונה המונח, שבסעיף 45 לחוק, מ"שנת מס" ל"שנה". כך בחוק משנת התש"י-1950, שם בסעיף 11 לחוק הישן שדן, בתקופת ההטבות למס ליחיד, נקטו לשון "שנת שומה". גם בתיקון משנת 1959, נוסח סעיף 45 לחוק נקט לשון "שנה". השאלה שיש לשאול: אם השינוי משנת 1959 הוא שינוי מבהיר, או מתקן תקלה ? להבנתנו מדובר בהרחבת הטבה. בפחת הוזזה נקודת הזמן לנקודת התחלת ההפעלה. כנ"ל הפטור ממס על ההכנסה. ההפניה מן החוק לפקודה לעניין מונחים מפרק שביעי לחוק תביא אותנו לפקודה. בפקודה אין הגדרה לשנה, אלא לשנת מס. אולם, בפקודה יש הגדרה של חודש. בפקודה הוגדר "חודש" אף "לרבות חלק ממנו". אולם, לעניין הטבת מס, מלבד השוני בין שנת מס לשנה יש להבין, שהטבת מס יש לתת מתחילת הייצור, או מתחילת השימוש ולא מתחילת שנה. תיחום מתחילת שנת מס הוא שרירותי, ולא בהכרח כלכלי. פרשנות שתטען, שההטבות ניתנות מיום מתן האישור, היא פרשנות שוויונית. לפיכך, הערעור נדחה. הערות המערכת: 1. יש לפנות לבעייתיות של ייחוס הכנסה לחלק מן השנה. 2. האם פסק הדין לעיל בעניין 14 שנה ישליך אף על הגדרת שבע שנים, שגם שם המחוקק נקט לשון "שנה"? כך ברישה של הסעיף. 3. אפשר לשאול: אם המחוקק רוצה להעניק הטבות מיום מתן האישור, אזי למה כתב: "שנה", ולא כתב: "ממועד מתן האישור".

בבית המשפט המחוזי בחיפה לפני: כב' סגנית הנשיאה שולמית וסרקרוג ניתן ב-10.9.2007