אופנה חדשה פשטה בקרב גופי ההשקעה בישראל - השקעה באג"ח זבל. ב"אתגרים פיננסיים" בדקו לאחרונה את הנושא וממצאיה מעוררים דאגה.

תקנות האוצר אינן אוסרות בעלות על חברת חיתום ועל חברות ניהול קופ"ג וקרנות נאמנות - תחת קורת גג כלכלית אחת. האם ייתכן ניגוד אינטרסים בין השניים? האם קיים פיקוח יעיל בנושא? האם מישהו כבר החל לנצל את המצב? ומי עלול לשלם על כך את מלוא המחיר? מחלקת המחקר של אתגרים פיננסיים סוקרת את המצב הסבוך, מצביעה על הכשלים בשוק החיתום והגמל.

בשנים האחרונות נהנה שוק ההון הישראלי מחיתומים מוצלחים ביותר, ולראיה במחצית השנה הראשונה של שנת 2006 גויסו למעלה מ-4 מיליארד שקל באג"ח. העובדה הפחות ידועה היא כי מרבית החיתומים של האג"חים בשנת 2006 היו הנפקות אג"ח המדורגות BBB ומטה הידועות יותר בכינוין 'אג"ח זבל'.

טבען של אג"ח זבל ידוע כהפכפך. בעתות גאות הן יכולות לספק תשואות גבוהות לשוק עקב הסיכון היחסי הכרוך בהן, אך בעתות משבר נוטות אג"ח אלה להפוך לבלתי סחירות בעליל, לאבד את ערכן במהירות ואף להיחתך לחלוטין.

"אג"ח הזבל משולות לכולסטרול הרע של שוק ההון". אומר שמעון ימין מנכ"ל אתגרים פיננסיים, ומוסיף, "כאשר הכול מתנהל על מי מנוחות, איש לא מבחין בשכבות השומן העוטפות אט אט את כלי הדם. אך כאשר המציאות מסתחררת והשווקים נופלים, הופכים עודפי אג"ח הזבל למעמסה כבדה, ועלולים לגרום למשקיעים בהן לנזקים חמורים".

"קיימת בעיה רגולטורית הנובעת מהעובדה שהפיקוח על החיתום הינו בסמכות הרשות לני"ע, בעוד הפיקוח על קופות הגמל הוא בסמכות האגף לפיקוח על שוק ההון והחיסכון במשרד האוצר" אומר שמעון ימין.

בעבר, כאשר רוב חברות חיתום נוהלו על ידי הבנקים וחברות בנות שלהן, הוקמו "חומות סיניות גבוהות" בינן לבין מחלקת ההשקעות של הבנק. יותר מעשור אחר כך, דווקא לאחר הנהגת תקנות בכר שהיו אמורות לתקן את העיוותים בשוק ההון, נוצר מצב מוזר בו כל גופי ההשקעה הגדולים ורוב שוק החיתום מוצאים את עצמם שוב יחדיו רק הפעם בשוק הפרטי - ללא חומות סיניות, או אפילו חומה ירושלמית רגילה.

לאור ניגוד העניינים החליטה מחלקת המחקר של חברת 'אתגרים פיננסיים', לבדוק את המצב לעומקו. המחקר הינו מדגמי על כ-50 מיליארד שקל, ומתמקד רק בחברות ובבנקים המחזיקים זו לצד זו חברת חיתום וחברות לניהול קופ"ג/קרנות נאמנות.