הכרעה משפטית הכוללת מסר
מפעם לפעם מתקבלת הכרעה משפטית שניתן למצוא בה סימנים למסר, המועבר לרשויות המס. החלטה שכזו, לטעם המחבר, ניתנה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 14.11.2005, על ידי השופט אלטוביה מגן, בעמ"ה 1278/02 קר-פרי חולון בע"מ נגד פקיד השומה למפעלים גדולים.
מפעם לפעם מתקבלת הכרעה משפטית שניתן למצוא בה סימנים למסר, המועבר לרשויות המס.
החלטה שכזו, לטעמנו, ניתנה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 14.11.2005, על ידי השופט אלטוביה מגן, בעמ"ה 1278/02 ועמ"ה 1279/02 (קר-פרי חולון בע"מ נגד פקיד השומה למפעלים גדולים).
מדובר בשתי מערערות (קר-פרי חולון בע"מ ואריז קר מפעלי אריזה בע"מ), אשר הקימו מחסני קירור באזור התעשיה חולון, בשטחים מסוימים שחכרו מתנובה, מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (להלן; "תנובה").
תנובה עצמה חכרה את המקרקעין מאת מנהל מקרקעי ישראל בשנת 1952 והחכירה למערערת הראשונה חלק מהם בשנת 1963, חלק נוסף הוחכר בשנת 1971, וחלק אחר הוחכר למערערת השנייה בשנת 1971.
בהתאם להסכמים, שנכרתו בין המערערות, תנובה ורשות הפיתוח על ידי המינהל, הוסכם כי המערערות תבואנה (כל אחת בהתאם לחלקה היחסי במקרקעין) בנעלי תנובה, ותקבלנה על עצמן את כל זכויותיה והתחייבויותיה של תנובה, בהסכם החכירה המקורי, לרבות החובה לשלם (למינהל) דמי חכירה שנתיים.
הסכם החכירה המקורי (ובעקבות הסבתו, כאמור, גם הסכמי החכירה של המערערות) לא היה הסכם לחכירה מהוונת, והחוכרים התחייבו לשלם למינהל דמי חכירה שנתיים, בשיעור של 4% מערך המקרקעין, כאשר המינהל רשאי לקבוע מחדש, בכל שבע שנים, את שווי המקרקעין על פי הערכת שמאי.
המשיב סירב להתיר למערערות את ניכוי דמי החכירה השנתיים לצרכי מס הכנסה, והעלה טיעונים אלו:
1. המערערות רכשו לעצמן "נכס הון" (זכויות במקרקעין), ולכל היותר היו רשאיות לתבוע ניכוי פחת, בגין הנכס.
2. דא עקא, שגם פחת אין המערערות רשאיות לנכות, משום שחכרו את המקרקעין לתקופה של פחות מ-49 שנים, ועל כן אינן עומדות ב"תנאי הסף", אשר נקבעו בסעיף 21(א) לפקודת מס הכנסה (בו נקבע כי דין חכירת מקרקעין לתקופה של 49 שנים או יותר, כדין בעלות בהם).
3. גם מכללי מס הכנסה (ניכוי דמי חכירה), התשל"ח - 1997 לא תיוושענה המערערות, שהרי כללים אלו מתירים אמנם את ניכוי דמי החכירה (כאשר תקופת החכירה פחות מ-49 שנים), בתנאים מסוימים, אך לא כאשר תקופת החכירה יותר מ-25 שנים ודמי החכירה שולמו "בסכום שנקבע מראש".
המערערות, מצידן, גרסו כי דמי החכירה ששילמו אינם שונים במאומה מדמי שכירות שנתיים, וככאלו הינם ראויים לניכוי הן על פי כללי החשבונאות, הן על פי הוראות סעיף 17 רישא לפקודת מס הכנסה, והן בהתאם לכללי מס הכנסה בדבר ניכוי דמי חכירה.
בשלב זה נציין כי ברקע המחלוקת עמד, ככל הנראה, גם פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על ידי השופטת ברכה אופיר תום, ביום 6.5.2004, בעניין "פי-גלילות" (עמ"ה 1009/99).
באותו עניין קבע בית המשפט כי לא ניתן לנכות לצרכי מס הכנסה, את דמי החכירה השנתיים (ששילמה פי-גלילות מסופי נפט וצינורות בע"מ למינהל מקרקעי ישראל), משום שבחינת חוזי החכירה ומתכונת החכירה מלמדת על כך (לדעת בית המשפט) שדמי החכירה כללו מרכיב של "מעין תשלום עבור זכות חכירה, הדומה מהותית לבעלות בקרקע".
ניתן אפוא לשער, כי המשיב גזר גזירה שווה מהסכמי החכירה של פי-גלילות להסכמי החכירה של המערערות, והניח כי גם בית המשפט ייעשה כן.
במאמר מוסגר נעיר, כי בפני בית המשפט העליון הונח ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, בפרשת פי-גלילות, אך כל עוד לא שונתה רשאי בהחלט פקיד השומה לראות בהחלטת בית המשפט המחוזי משום הלכה מנחה (אך לא בהכרח מחייבת).
מכל מקום, השופט מגן לא התרשם מטיעוני המשיב, וקבע כי בהעדר הסדר מס ממצה ובהעדר הוראת דין מפורשת ראוי לבחון את הסוגיה בהתאם לכללי החשבונאות המקובלים.
אשר על כן, ובהסתמך על תקן 17 של הועדה לתקנים בינלאומיים בחשבונאות, הוחלט כי במקרה שלפנינו מדובר בחכירה תפעולית (ולא בחכירה הונית), האמורה לקבל ביטוי בספרי החוכר כהוצאה (ולא כהשקעה).
כן החליט בית המשפט (שלא כפי שהוחלט בפרשת פי-גלילות) שנחה דעתו, מניתוח נסיבות החכירה, כי ההוצאות אשר הוצאו על ידי המערערות הוצאו לצרכי ייצור הכנסה, כמו כל שכירות אחרת.
בית המשפט טרח אף להבהיר, כי הנסיבות שהביאוהו לפסוק, כפי שפסק, נוגעות הן לאופי תשלום דמי החכירה והן "להתנהלות החוכרות ויחסן בקשר עם הנכס".
וכך נכתב, בין היתר, בפסק הדין:
"אם בעניין פי-גלילות ראתה עצמה המערערת כבעליה של הקרקע...הרי שבעניינו אין כך הם פני הדברים..."
ועוד הוסיף השופט מגן, כי גם אילו הגיע למסקנה כי בהוצאה הונית עסקינן, שלא ניתן (כביכול) להכיר בה לפי סעיף 17 לפקודה, הרי שניתן היה לנכות את דמי החכירה לפי כללי מס הכנסה, שהותקנו מכוח סעיף 20א. לפקודת מס הכנסה, משום שסכום דמי החכירה לא נקבע מראש לכל תקופת החכירה.
סופו של דבר, הערעור התקבל והמשיב חויב בהוצאות המערערות, בסך 1,000 ש"ח, ובשכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000 ש"ח (בתוספת מע"מ).
והמסר מהו?
ובכן, אנו סבורים כי בית המשפט בחר לאותת לרשות המסים בישראל, במקרה זה, שלא על נקלה יתן את ידו להטלת מס "מתוחכמת" בשל הכנסה שנקבעה לצרכי מס הכנסה בלבד, בניגוד לכללי החשבונאות ובהעדר תזרימי מזומנים.
בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
האמנה החדשה, שנקראת "אמנת זמינות פיננסית לסיוע לחיילים וחיילות בשירות חובה", תעודד את הבנקים להעניק פתרונות יצירתיים, להקפיא הליכים משפטיים ולשפר את הנגישות הפיננסית של חיילים לאורך השירות ובסיומו
הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל השיק מהלך ראשון מסוגו, שמטרתו להעניק סיוע פיננסי ייעודי לחיילי וחיילות חובה. האמנה החדשה, שאומצה באופן וולונטרי על ידי כלל המערכת הבנקאית, מתיימרת להתמודד עם תופעה שהפכה בשנים האחרונות לנפוצה במיוחד: חיילים בשירות סדיר שמוצאים את עצמם תחת עומס כלכלי מהותי, לעיתים כבר במהלך השירות, ונושאים איתם את נטל החובות גם לאחר השחרור.
היוזמה, הקרויה "אמנת זמינות פיננסית", נבנתה בשיתוף פעולה של שורת גופים ובהם הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, איגוד הבנקים, משרד המשפטים (הסיוע המשפטי), רשות האכיפה והגבייה, ועמותת "נדן". לפי הפיקוח, מטרת האמנה אינה רק הקלה מידית על חיילים הנמצאים בקשיים, אלא גם מניעה, באמצעות כלים לשיפור הידע הפיננסי והנגישות לשירותים.
מרכיב מרכזי באמנה הוא הטיפול בחוב. על פי המתווה, בנקים שיעמדו בהוראות יקפיאו הליכים משפטיים למשך שנה לחוב של עד 15 אלף שקל, וינסו לגבש עם החייל החייב הסדר תשלומים מקל, בהתאם ליכולותיו. ההקפאה תוארך בעוד חודש אם החייל ריצה עונש מאסר של 30 יום ומעלה. מדובר במהלך שיש בו היבט חברתי מובהק, אם כי המבחן המשמעותי יהיה מידת השימוש בו בפועל, ובעיקר מידת שיתוף הפעולה מצד הבנקים עצמם, שיכולים אמנם להעניק הקלות נוספות, אך אינם מחויבים לכך.
כחלק מהשינוי, ימנו הבנקים אנשי קשר ייעודיים לחיילים, שיקבלו הכשרה ממוקדת בהובלת הגופים הרלוונטיים, כולל מפגש עם נציגי צה"ל והסיוע המשפטי, ויוכלו להציע פתרונות בהתאמה אישית. כל חייל יוכל לפנות לאיש הקשר בבנק שבו מתנהל חשבונו, ללא תלות במקום השירות או הסניף. במקביל, תוענק גמישות תפעולית, תעודת חוגר תוכר כאמצעי זיהוי רשמי לפעולות בסיסיות בבנק, חיילים יוכלו לפעול בכל סניף הקרוב אליהם ולא רק בסניף האם, ויונפקו כרטיסי חיוב דיגיטליים זמינים עבור חיילים המשרתים הרחק מהבית.
- סמוטריץ' נגד בנק ישראל: "אם הנגיד לא יוריד את הריבית אני אוריד מיסים"
- האם מתפתחת בבנק ישראל "דיקטטורה מחשבתית"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
באשר לאשראי, תצא המלצה להציע מסגרות מותאמות ליכולת הכלכלית של החיילים, תוך הפחתת סיכון להיכנסות למינוס או לחריגות לא מבוקרות. מעניין לראות שהאמנה אינה עוסקת רק בהיבט המיידי אלא גם בתקופות חריגות, כמו מלחמה. ההתייחסות למבצעים כמו "חרבות ברזל" ו-"עם כלביא" מעידה על לקח ברור שלמד הפיקוח: בתקופות לחימה נדרשת רמה גבוהה של גמישות ונכונות מצד המערכת הבנקאית לפעול ברגישות מול חיילים שנפגעו, נפצעו, או נמצאים בזמינות מבצעית אפסית.
פרופ צבי אקשטיין (אורן שלו)"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.
