"בית המשפט חייב להפגין איפוק בכל הנוגע לחוק הריכוזיות", כך אמר היום אוהד סול, שותף בכיר בהרצוג, פוקס, נאמן בכנס קולומביה שהתקיים בקריה האקדמית אונו. הוא הוסיף ואמר שהוא צופה עלייה בתביעות בבית המשפט בעקבות החוק. השופטת רות רונן קראה להקטין את כוחו של בית המשפט בהתערבות בהחלטות החברה.

הכנס עסק בדיני חברות, פירוקים, הסדרי חוב וממשל תאגידי. בכנס השתתפו: השופט יורם דנציגר, בית המשפט העליון, השופט רנדי הולנד, בית המשפט העליון של דלוואר, השופטת רות רונן, בית המשפט המחוזי תל אביב, המחלקה הכלכלית, השופט חאלד כבוב, בית המשפט המחוזי תל אביב, המחלקה הכלכלית, עו"ד אהוד סול, הרצוג, פוקס, נאמן. ומומחים נוספים מהארץ ומחו"ל.

במהלך הכנס אמר, אהוד סול, שותף בכיר בהרצוג, פוקס, נאמן, ש"מערכת המשפט הישראלית צריכה להנהיג איפוק, בייחוד לאור החוק החדש, שלא קיים באף מקום בעולם חוק הריכוזיות. חוק הריכוזיות מכוון לפתוח פירמידות בישראל, ולחסל בעלות צולבת בין מוסדות פיננסים ומוסדות לא פיננסים. החוק זה יגרום לחברות רבות בישראל לעבור לידיים פרטיות, או למצוא פתרון חדש לפירמידות ובעלות צולבת".

"צריך לצפות שבעקבות החוק, נראה בשנתיים הקרובות עליה בתביעות שידונו בבית המשפט. אם ביה"מ לא יפגין איפוק, נראה השפעה רעה משמעותית. על השופטים להבין את הבעיות שאנחנו בחברות והיועצים עומדים בפני כשאנחנו יושבים במועצת המנהלים. זה לא מקרים חד משמעיים, שניתן להסתכל עליהם מרחוק. אם אנחנו רוצים לספק למשקיעים ביטחון, למשוך משקיעים מחו"ל, ביה"מ צריך להפגין איפוק, ואני לא רואה הבדל בין ביה"מ בדלאוור לבין ביה"מ בישראל".

השופטת רות רונן, מהמחלקה הכלכלית בביה"מ המחוזי בתל אביב אמרה בכנס שבפני ביה"מ היכולת להבחין בין בחינה מהותית של עסקה או החלטה לבין בחינה פרוצדוראלית: "ביה"מ עושה שימוש בבחינה מהותית בבואו לבחון החלטות שנויות במחלוקת. במסגרת זו, הוא בוחן את ההחלטה עצמה, הנסיבות, ובודקת האם התקבלה ההחלטה הנכונה על ידי מועצת המנהלים לפי הנתונים שעמדו בפניה באותו זמן. למשל, אם מועצת המנהלים קיבלה החלטה לרכוש נכס בשם החברה, האם המחיר היה המחיר הנכון, והאם ההשקעה היתה ההשקעה הנכונה".

השופטת רונן "על פניו, הרעיון לאפשר לבית המשפט לבחון החלטות הנעשות בשם החברה הוא רעיון טוב. כך צד שלישי אובייקטיבי יכול לבחון במקצועיות ובאופן חף מאינטרסים את ההחלטות של מועצת המנהלים. בעלי המניות יכולים להיות בטוחים שמישהו מגן עליהם, מישהו שרואה לנגד עיניו את טובת החברה בלבד".

מאידך, סייגה השופטת רונן ואמרה: "אבל יש לשיטה זו גם חסרונות. ההנחה כי ביה"מ יכול לקבל את ההחלטה הנכונה לחברה מוטלת בספק. החלטות עסקיות טובות מתקבלות על ידי אנשי עסקים, בעדיפות לאלו שהם חלק מהצדדים האמיתיים, ולא על ידי צד שלא נושא באחריות ההחלטה."

עוד היא הוסיפה שבבואו של ביה"מ לבחון החלטות לא שנויות במחלוקת, הוא עושה שימוש בבחינה הפרוצדוראלית, "אז, ביה"מ לא בוחן את תוכן ההחלטה, אלא את ההליך והפרוצדורה שביצעה מועצת המנהלים בקבלת ההחלטה. במקרה זה, תפקיד ביה"מ בעיקרו טכני. מעבר לשאלה הנוגעת ליכולת ביה"מ לעשות החלטות עסקיות נכונות, בשם החברה, והשאלה הנוגעת ליכולת להעריך באופן 'מדעי' מחיר עבור עסקה, לשיטה הפרוצדורלית יש יתרונות נוספים, כך שאם לביה"מ יהיה פחות כוח להתערב בהחלטת חברות, יהיה לזה השלכה משמעותית על מספר התביעות מסוג זה שיוגשו, וזה יוריד את העול המכביד על בית המשפט".

היא סיכמה והסבירה מדוע, לדעתה, יש עוד דרך ארוכה עד לאימוץ הבחינה הפרוצדוראלית באופן גורף: "בכל הנוגע לשיפוט הישראלי, או לי עצמי, לא קל לוותר על היכולת לבחון את תוכן ההחלטה, ולבחון רק את התהליך. ביה"מ יבחר לא להתערב בהחלטה, ולא להגיב עליה, גם אם ההחלטה נראית טיפשית או שגויה, במקרים בהם מיושם שיקול הדעת העסקי. בחלק ראשון אני מסבירה למה אני לא מגיבה על ההחלטה, ובחלק השני אבדוק את סבירות ההחלטה. אני מאמינה שזה מה שקורה במרבית המקרים בהם ביה"מ מחליט לא להתערב בהחלטה".

השופט חאלד כאבוב, מהמחלקה המשפטית בביה"מ המחוזי בתל אביב, הציג בכנס נתונים על שוק המניות הישראלי. לפי כאבוב, "618 חברות נסחרות בבורסה בישראל. שווי השוק הכולל של אג"ח חברות סחיר הוא 272.1 מיליארד שקל. שווי השוק הכולל של מניות בחברות ציבוריות הוא 746.7 מיליארד שקל. כ-57% מהון המניות הסחיר מוחזק בידי הציבור."

השופט כאבוב פירט מה הן שלוש הבעיות בבורסה הישראלית, לדעתו: "85% מהחברות הציבוריות נשלטות בידי בעלי שליטה; מחקרים אמפיריים מראים שפרמיית השליטה הממוצעת בישראל היא כ- 25%-27% , בהשוואה ל-14% במדינות המפותחות; וש-24 חברות עסקיות מרכזיות שולטות ב-23% מהחברות הציבוריות הנסחרות וב-68% מהשוק".

השופט כאבוב ציין שבראותו את ההתפתחויות העתידיות בשוק המניות הישראלי, "הייתי אומר שזה לא מאבק בין בעלי השליטה לבין בעלי המניות. בעלי השליטה מאמינים שיש להם את אותן מטרות להגדיל את ביטחון הציבור בבורסה, ולייצר עסקים רווחיים יותר בשוק. לביה"מ אין אג'נדה. אבל ניתן לראות שמאוד חשוב להבטיח ששוק המניות ושההתנהגות בעלי השליטה לא תשפיע על מחיר המניות, באופן שאנחנו חושבים שבעלי המניות יוכלו להיות בטוחים שביה"מ יגן עליהם. אין מאבק בין טובים לרעים. זה דרך לנסות לייצר דרך שמאזנת את כוח של בעלי השליטה, ולעודד משקיעים".

השופט דנצינגר, שופט ביה"מ העליון, אמר בכנס כי: "במקרים מסוימים עומד בפני ביה"מש הצורך להחליט מהו השווי הריאלי של החברה. איך ניתן לפתור את הבעיה? פעמים רבות בית המשפט ימנה מומחה שיכריע איזו משתי ההערכות קרובה יותר לערך האמיתי. שיטה נוספת שטרם הוטמעה, הינה הערכת שווי על ידי השופט. השווי אינו בהכרח כפוף לממוצע ההערכות בין הצדדים להליך אלא בחינת הערכה הקרובה ביותר לערך הריאלי לפי ראות עיניו של השופט ולאור הנתונים המובאים בפניו".