"מחצית או יותר מהברוקרים הפועלים כיום בישראל ייסגרו, אם המצב בשוק יימשך במתכונתו הנוכחית" אמר ל-Bizportal בכיר בבית השקעות מוביל, שמייצג את רוח הדברים שנשמעת לאחרונה בשיחות עם בכירי בתי ההשקעות בישראל - שם מרגישים את הירידה בפעילות בבורסה ואת דריסת הרגל של הבנקים בתחום הברוקראז' בעוצמה רבה במיוחד.

לטענת בכירי הענף, הבנקים הצליחו ליצור 'עוקף בכר' והעבירו אליהם את מרבית הפעילות המוסדית בני"ע בישראל: "כשהעמלות שמציעים הבנקים למוסדיים הן במחירי היצף - הסיכוי קלוש שיותר מ-4 ברוקרים ישרדו בשוק. במצב הנוכחי קרנות הנאמנות 'שבויות' של הבנקים אשר מציעים להן 'חבילות' שירות או מתנים שירות בשירות".

בתי ההשקעות מורכבים כיום ממגוון שירותים, כאשר בתחום הברוקראז' נחשבים אנשי בתי ההשקעות למקצועניים ולאיכותיים יותר שגם יודעים להשיג ביצועים עדיפים על אלה של הבנקים. החשש הוא כי חיסול פעילות הברוקראז' בבתי ההשקעות והשארת התחום בידי הבנקים, בסיוע הרגולטורים, תוביל לצמצום התחרות. בבתי ההשקעות טוענים שבהמשך לא יהססו הבנקים גם להעלות את המחירים. מנגד, בבנקים מבטלים טענה זו ואומרים שהתחרותיות תישמר גם אם מספר ברוקרים לא יצליחו להצדיק את פעילותם בשוק הקשה וייעלמו.

קריסת המחזורים חמורה בהרבה אצל הברוקרים

על מנת להבין את תמונת המצב הקשה בענף הברוקראז' ניתן לבחון את הנתונים שפרסמה לאחרונה הבורסה לסיכום חודש פברואר בו נרשמו ירידות שערים כאשר מדד המעו"ף איבד 3.5% מערכו. מדדים מובילים אחרים נפלו עד כ-5%, מלבד מדד בלוטק-50 שעלה בכ-3% והשלים עלייה של כ-8.5% מתחילת השנה. בלטו, מניות חברות הפיננסים ומניות חיפושי הנפט והגז עם ירידה חדה של כ-9%. מחזורי המסחר המשיכו להידרדר - המחזור היומי במניות הסתכם בכ-1.1 מיליארד שקל בפברואר, נמוך במעט מהמחזור בחודש הקודם ונמוך בכ-20% מהמחזור הממוצע ברבעון האחרון של שנת 2011. מדובר בירידה חדה של כ-30% ביחס לממוצע היומי שנרשם ב2011 והסתכם ב-1.727 מיליארד שקל וחדה עוד הרבה יותר ביחס לשנת 2010, אז עמד המחזור היומי הממוצע במניות על 2.04 מיליארד שקל, נפילה של 41%.

אם לא די בירידה שחלה במחזורי המסחר, הרי שהבורסה מספקת גם נתונים על החלוקה הפנימית במחזורים בין הבנקים ובין חברי הבורסה שאינם בנקים ולפיהם גדל חלקם של הבנקים בינואר ל-71.1% מסך המחזור במניות לאחר שאת שנת 2011 סיימו עם נתח של 70.1%. חלקם של הברוקרים נשחק בינואר ל-28.9% לאחר שאת 2011 סיימו עם נתח של 29.9%. כלומר הבנקים סחרו בינואר במניות בהיקף של 853.2 מיליון שקל מדי יום בזמן שהברוקרים סחרו מדי יום במניות בשווי של כ-346.8 מיליון שקל.

הנתונים מציגים תמונה עגומה לגבי העלייה המתמדת של הבנקים בשליטה במסחר החל משנת 2008. בשנת 2006, השנה הראשונה בה יושמו מסקנות ועדת בכר צנח יחס זה ל-59.2% לבנקים מול 40.8% לברוקרים לאחר שב-2005 היה חלקם במחזור המסחר במניות 65% לעומת 35%. בשנת 2007 נרשם השיא כשחלקם של הבנקים במחזור ירד ל-56% ואילו חלקם של הברוקרים הגיע ל-44%. מאז ועד היום הצליחו הבנקים להגדיל את חלקם וכיום היקף הפעילות שלהם במניות גבוה יותר מהחלק בו החזיקו לפני החלטות בכר.

המסקנה היא כי בין השנים 2007-2011 בבתי ההשקעות שמתמחים בשירותי ברוקראז' חלה צניחה של 70-80% בהכנסות מעמלות הברוקראז' בזמן שהמחזורים ירדו ב-30-40%, הפער משקף הן את הירידה החדה שחלה בעמלות והן את העברת הפעילות לבנקים. נציין כי בתחומי הפעילות האחרים בבורסה ההגמוניה של הבנקים גבוהה עוד יותר והסתכמה בינואר ב-79.1% מהיקפי המסחר באג"ח ו-86% בהיקפי המסחר בנגזרים.

גובה העמלה מול טיב הביצוע

מרבית הפעילות במניות בשוק ההון הישראלי מתבצעת על ידי הגופים המוסדיים ולכן נבחן את העמלות שנכנסו ל-12 הבנקים ול-13 הברוקרים (מהם, 3 בתי השקעות זרים) החברים בבורסה הישראלית משירותי הברוקראז' שנתנו למוסדיים. הבנקים הגדולים מציעים היום למוסדיים עמלות ביצוע נמוכות במיוחד של 0.05% בעוד שבבתי ההשקעות גובים 0.075%, כלומר הבנקים גובים על עסקת מניות במיליון שקל עמלת ביצוע של 500 שקל ואילו הברוקרים גובים על כל מיליון שקל עמלת ביצוע בסך 750 שקלים.

הכנסה הנמוכה ממעמלות לברוקר - לא משאירה מקום לרווחים ולא מצדיקה את קיום התחום. אם המצב לא ישתפר מרבית הברוקרים ייסגרו. עם זאת, טוען מנהל מסחר בני"ע ישראליים בחדר עסקאות של אחד הברוקרים המובילים בישראל "כשגוף מוסדי מתאמץ לטובת לקוחותיו הוא מעדיף לבצע את העסקה אצל ברוקר שנותן לו ביצועים עדיפים בשוק". כלומר, בבתי ההשקעות טוענים כי אף שעמלות הביצוע אצלם גבוהות יותר, שער הביצוע הממוצע שמצליחים הסוחרים המקצועיים שלהם להשיג בעסקת מניות טוב יותר לפחות ב-0.25% ביחס לשער הביצוע שיקבל הלקוח המוסדי בבנק.

במילים אחרות, טיב הביצוע חוסך ללקוח לפחות 2,500 שקל על כל מיליון שקל שהוא מעביר למסחר בבית ההשקעות לעומת הביצוע שיקבל בבנק. מה שמותיר את סך הביצוע בעסקה, כולל העמלות, עדיף בהרבה אצל הברוקר לעומת הבנק. בנוסף מציינים בבתי ההשקעות את איכות השירות שלהם שעולה על זו של הבנקים בתחומים נוספים כגון מחלקות מחקר גדולות ומנוסות וייעוץ השקעות בתחומים מורכבים יותר, כמו גם סיוע אפקטיבי יותר במסחר ב'בלוקים'.

אחד הברוקרים הוסיף בציניות "המסקנה שעולה מהמעבר של הפעילות בשוק הברוקראז' לבנקים היא - או שהברוקרים גרועים או שהבנקים מצוינים, אחרת איך ניתן להסביר את מה שקורה פה. ואם זה כך אז איך קורה שבפועל המוסדיים מודים שאת העבודה האיכותית יותר ואת התוצאות הטובות יותר הם מקבלים בבתי ההשקעות". הוא גם ציין את הראיון עם האנליסט חיים ישראל ממריל לינץ' שפורסם ב-Bizportal והעריך כי המשקיעים הזרים לא יחזרו לפעול בארץ עוד מספר שנים, ואמר "זה מפחיד אותי מאוד. הפעילות של הזרים חשובה לבתי ההשקעות ובלעדיה הסיכוי לשרוד נמוך עוד יותר".

הפרמטר המרכזי במכרזים - גובה העמלה

אם עמלת הביצוע היא לא חזות הכל, למה בכל זאת בוחרים הגופים המוסדיים כגון קרנות הנאמנות וקופות הגמל לפעול דרך הבנקים שזוכים במכרז אחרי מכרז? את התשובה ניתן למצוא בתיקון 14 לחוק השקעות משותפות בנאמנות, בו נקבע כי הפרמטר המרכזי לפיו יבחר מנהל קרן את ההצעה הזוכה יהיה גובה העמלה. תיקון זה מגביר את החשש בקרב מנהלי בתי ההשקעות כי הבנקים ישתלטו גם על שירותי הברוקראז' ולמעשה יחזירו את התחום למצב טרום ועדת בכר, בו הבנקים שולטים על מרבית מרכיבי ההכנסה: תפעול, דמי נאמנות, דמי הפצה ועתה גם את עמלות הביצוע.

בבתי ההשקעות טוענים כי למרות שמטרתה המקורית של ועדת בכר הייתה ליצור שוק הון תחרותי ויעיל, ובעקבות מסקנותיה נמכרו גופי הניהול, קרי קרנות הנאמנות וקופות הגמל שהיו בידי הבנקים לבתי ההשקעות הפרטיים ולחברות הביטוח במחיר מלא, הרי שתפעול הקופות והקרנות כמו גם שירותי הנאמנות ברובם נותרו בידי הבנקים, שבנוסף המשיכו להיות ערוץ ההפצה הבלעדי לקרנות נאמנות וגרמו לכך שהגופים המוסדיים 'שבויים' בידי הבנקים. "ברור שבמצב הקיים היועצים בבנקים מעדיפים להמליץ ללקוחותיהם לרכוש קרן נאמנות שהם גם נהנים מדמי התפעול שלה וגם מעמלות הביצוע שלה, ולכן ברור גם למה הקרנות עוברות עליהם - אך זו לא הייתה מטרתה של ועדת בכר".

נקודת האל חזור

לפני ימים אחדים דלף לתקשורת מכתב רשמי שהפנו ראשי איגוד חברי הבורסה לצוות שבוחן במסגרת הוועדה להגברת התחרותיות את המצב בענף הבנקאות. לטענתם קיים ניגוד עניינים מובנה בין הבנקים למנהלי קרנות הנאמנות מכיוון שהבנקים מהווים את צינור החמצן למנהלי הקרנות, התלויים בהפצה ובשיווק שלהם לציבור. מצב דומה קיים גם בקופות הגמל, שלדעת האיגוד יחריף ככל שהבנקים יהיו דומיננטיים בהפצתם. באיגוד עדים להסטה מאסיבית של פעילות ברואקרז' של לקוחות מוסדיים בחזרה אל המערכת הבנקאית, והאיגוד מתריע מפני הגעה אל נקודת האל חזור וקיים חשש כבד כי ההסטה תגרום לפגיעה משמעותית בתחרות, עד להיעלמותם של חברי בורסה שאינם בנקים מהמפה.

האיגוד העלה מספר פתרונות שיאפשרו תחרות בריאה בשוק, כגון קביעת איסור על מנהלי קרנות וקופות גמל להתקשר עם בנקים המפיצים את הקרנות שבניהולם, כלומר שבנק שנותן שירותי תפעול ונאמנות לא יוכל לתת גם שירותי ביצוע למנהל הקרן. בנוסף הציעו באיגוד לאפשר לגופים המעניקים שירותי ברוקראז' שאינם בנקים לנהל את החשבונות במערכת אינטרנטית סגורה ולאפשר לכספים של הלקוחות היוצאים מחשבון הבנק להיכנס לתוך חשבון במערכת זו.

מפטרים, אבל שותקים באופן רשמי

נציין כי הפנייה לרגולטורים ופרסומה בעיתונות הוא לא דבר שכיח בתחום וגם במסגרת כתבה זו סירבו בכירי הענף להזדהות, על רקע הקשרים ההדוקים והתלות של בתי ההשקעות במערכת הבנקאית בישראל.