הנה מניה טכנולוגית נהדרת להשקעה

שלמה גרינברג, פרשן וול סטריט של Bizportal, על האכזבה מהדו"חות של RIM וגם קצת על קומברס שצפויה לחזור לנאסד"ק בקרוב
שלמה גרינברג |

האם מניית ריסרץ' אין מושן (סימול: RIMM) ירדה לאחר פרסום התוצאות המצוינות בגלל האמרה, "קנה על השמועות ומכור כשאלו יוצאות" או בגלל שהגברת פאריס הילטון החליטה להחליף בלאקברי בנוקיה?

הטריידרים טוענים שהחברה לא עמדה ב"תחזית הלחישות", זו שהאנליסטים ומנהלי התיקים הגדולים מקווים שתפתיע. כמה מהאנליסטים, שהמשבר קצת "תיקן להם את הראש" והיום הם נזהרים יותר טוענים שהמניה כבר לקחה בחשבון את התוצאות עוד לפני שהתפרסמו והתחזית של החברה לרבעון הבא טיפה אכזבה.

בוול סטריט הכול הרי אפשרי ולכן אין טעם לנסות ולהסביר מגמה של יום או יומיים. לעיתים, כפי שקורה כעת עם RIMM ובגלל תעתועי המוח של וול סטריט, אפשר לקנות גם מניות באמת טובות במחירים כלכליים. ריסרץ' אין מושן, אם אכן תתקרב ל 70 דולר ותחצה כלפי מטה היא אחת מההזדמנויות האלו. ריסרץ' היא באמת סיפור הצלחה שמעטים כמוהו בעולם.

החברה, שנוסדה בשנת 1984 ע"י שני מהנדסים קנדיים, מייק לאזרידיס ותומאס פרייגין, שעדיין מובילים אותה, הונפקה בבורסת טורנטו בשנת 1997 ובנאסד"ק ב 1999. מאז ההנפקה הראשונה בטורנטו גייסה החברה, במספר הנפקות, כמעט כולן בנאסד"ק, למעלה מ - 1.6 מיליארד דולרים ועל פי התוצאות (החברה שווה היום כ- 41 מיליארד) כל דולר שגייסה עבד מצוין עבור המשקיעים.

ריסרץ' היא אחת החברות הבודדות שנמצאת היום הרבה מעל הרמה של "בלון-2000". החברה הונפקה על בסיס נתוני 1998 שהראו מכירות של 31 מיליון דולר ורווח נקי של כחצי מיליון ומאז רצות המכירות והרווח בקצב שפשוט קשה להבין. את 2000 סיימה החברה עם 85 מיליון במכירות ועם 10.5 מיליון נטו וב 2008-9 (שנת הכספים שלה מתחילה בפברואר) הגיעו המכירות ל ? 11.1 מיליארד דולרים והרווח הנקי נגע ב 2 מיליארד.

החברה חלפה על 2008 כאילו ולא היה משבר כלכלי בעולם והרבעון הראשון של 2009 הוא החזק מכולם. משקיעים שעסוקים כול הזמן בחיפוש אחרי מציאות יגלו שמצבים מהסוג הזה (שמניה יורדת בגלל "אכזבה" שאין לה בסיס כלכלי) אכן יוצרים הזדמנויות אמיתיות ומאפשרים כניסה להשקעות באמת טובות, במיוחד בתחום הטכנולוגי שם "אכזבות" יכולות להסתכם באחוזי ירידה גבוהים. אז כדאי לעקוב אחרי החברות המובילות בתחומים שונים, כמו RIMM, IBM, מיקרוסופט (סימול: MSFT), תרמו-פישר (סימול: TMO), סינגאנטה (סימול: SYT) וכן, גם טבע (סימול: TEVA ). יש לנצל נפילות ולשבת.

התשובה של הספקנים למה שאנחנו אומרים תהיה, "מה? עדיין לא השתחררת מהשטות של השקעה לטווח ארוך? זה לא עובד". בואו ונראה אם זה עובד או לא. רואיין השבוע, בניו יורק טיימס, אחד מהמשקיעים הבאמת גדולים בארה"ב, ג'ון בוגל, מייסדה של משפחת הקרנות ואנגארד. בוגל הגיע לאחרונה לגבורות, הוא בן 80 והוא נשאל על עניין ההשקעה במניות לטווח הארוך.

התשובה שלו מעניינת. "כאשר אתה מתקרב לגיל הפרישה", הוא אומר, "אחוז אגרות החוב בתיק צריך להיות שווה לגילך". לא שחלילה בוגל איבד אמון במניות, ההפך, הוא ממליץ לאנשים שיצאו בזמן ממניות לחזור, "לטובות בלבד" אבל הסיכוי שבן אדם, שמחזיק תיק מניות "נהדרות" יגיע לגיל פרישה בדיוק במשבר גדול (כמו ב- 2000 או ב-2008) קיים ולכן, "כאשר מגיעים לגיל הפרישה אפילו אם המניות בתקופת עליות אתה חייב להגדיל בהדרגה את אחוז ההשקעה באגרות חוב".

תעקבו אחרי הדברים הבאים ותראו כמה שהאיש צודק ועד כמה זו שטות לומר שעניין ההשקעה במניות לטווח הארוך היא פסה.

בין 1950 לסוף (אוקטובר) 1972 עלה מדד ה S&P מ 17 ל 119, פי 7, 22 שנות גיאות בוול סטריט שתאמו שנות גיאות במיין סטריט. בין אוקטובר 1972 ליולי 1974, תקופה של 10 חודשים, נפל המדד ב - % 47, ל 63 נקודות. מי שזוכר את אותם ימים, בין 1974 ל 1980, שנת עלייתו של רייגן לשלטון בארה"ב, יספר לכם שהיו אלו שנים של אותה אי ודאות שבה אנחנו נמצאים היום, בדיוק אותה אי ודאות.

אמברגו הנפט איים להכניס את העולם למשבר כלכלי אדיר יום אחד דברו על חזרה ל 1930 ולמחרת על אינפלציה ודיפלציה. המשבר העלה שחיתויות נוראיות על פני השטח, מהרצת מניות וסחורות ועד משכורות עתק (מזכיר משהו? גם אז החליטו שצריך להדק הפיקוח). המדיניות הכלכלית של הנשיא ג'ימי קרטר, בין 1976 ל 1980 הביאה את ארה"ב לכדי פשיטת רגל כמעט. הריבית, בסוף תקופת כהונתו, נגעה ב % 22.

ובכל זאת, אחרי הנפילה הגדולה של 1972-1974 החל שוק המניות לתקן כלפי מעלה. בזעזועים כבדים (גם כמו היום) אבל כלפי מעלה והוא חזר לרמת השיא הקודמת, של באוקטובר 1972, בתחילת 1980. בא הנשיא רונאלד רייגן והכניס את העולם כולו ל 20 שנות הגאות הגדולות בתולדותיו. לפני שזה קרה ובעת שבוול סטריט מבסוטים שהמדדים חזרו לשיאם מתחילה, בינואר 1981, נפילה חדה שהסתיימה רק באפריל 1982 ונטלה מהמדד % 18. בין 1982 ל 2000 עלה מדד ה S&P בפי 13.5, מ 110 ל 1500, 18 שנות גיאות.

בחזרה לימינו: בין מרץ-אפריל 2000 לאוקטובר-נובמבר 2002, תקופה של כשנתיים וחצי נפל המדד ב % 47. כמה זמן לקח למדד לחזור לעצמו מהשפל של 1974? 6 שנים. הפעם חזר המדד לרמת השיא שלו אחרי פחות מ 5 שנים, ביולי 2007. ובדיוק כפי שקרה ב 1980 ? 1981, כאשר הכול חגגו ש ? Happy days are here again באה, ביולי 2007, המכה ונטלה מהמדד % 58. בינתיים, מאז הנפילה הגדולה שהסתיימה בתחילת מרץ 2009, עלה המדד ב % 38 אבל על מנת לעבור את שיא כול הזמנים שלו, יולי 2007, חסרים לו עדיין % 67.

הדמיון בין שתי התקופות מדהים וכול אחד יכול לעשות עם זה כרצונו. הדבר האחרון שאנחנו מייעצים לכם הוא ללמוד מהעבר, זה באמת לא עובד. אבל המטרה שלנו היא אחרת. שני המקרים שהבאנו, שנות ה 70 והעשור הראשון של המאה ה 21 מוכיחים שאין כמו השקעה לטווח ארוך רק שצריך להקפיד על ההיגיון הכלכלי. איך עושים זאת? בארנארד ברוך היה אומר שכאשר נהג המונית שואל אותו על מניה זו או אחרת הוא היה רץ לברוקר, מוכר את כול המניות ועובר לאגרות חוב. היום זה לא עובד כי עם האינטרנט כולנו ברוקרים כול הזמן, כולל נהגי המוניות. הרעיון של בוגל כפתרון דווקא מוצא חן בעינינו.

יחד עם זאת העובדות הן שמאז תחילת המאה ה 20 אנשים שחיו בארה"ב העבירו את החלק הארי של תקופת חייהם הפורייה לעסקים, גילאי 18 עד 65, מול גאות בבורסה. כלומר, ב - 109 שנים מאז היו כ 75 שנות גאות ורק כ 34 שנות שפל. אנשים, שלקראת סוף המאה הקודמת הגיעו לגיל הפרישה היו חכמים להיכנס למאה הנוכחית עם תיקי השקעה שאחוז אגרות החוב בהן עולה על אחוז המניות.

הבעיה עם כל הסיפורים היא שהכול נכון רק בתיאוריה. במציאות מתנגשות כול התיאוריות וההנחות בשני כוחות אדירים שהולכים בכיוונים הפוכים לתיאוריות וההנחות ושלאדם כמעט ואין שליטה עליהם, פחד ותאוות בצע. כאשר שאל הכתב את בוגל אם התיק שלו מורכב מ % 80 אגחי"ם (בן 80 כאמור) ורק היתרה, % 20, במניות הוא רק חייך.

קומברס לסיום. אחרי כמעט 4 שנים ולמעלה מ- 100 מיליון דולר הוצאות משפטיות (כך השמועה) סיימה החברה את בעיותיה עם הרשות לני"ע בארה"ב וכעת מן הסתם תתארגן לחזור לנאסד"ק. כיוון ששהתה כל כך הרבה זמן בבורסת הדפים הורודים, לא פרסמה דוחו"ת מבוקרים מאז 2005 וגם האנליסטים לא בדיוק עקבו אחריה כפי שהיו עושים אלמלא הצרות.

משקיעים נוטים לשכוח שזו עדיין בין החברות המובילות בעולם (אולי המובילה, אין אינפורמציה מדויקת כאמור) בתחום תוכנות ומערכות ה- IT ובמיוחד בתחום ה ? Voice-Mail. אם אכן נגמרו הבעיות עם ה SEC אז ישנה כאן קבוצה תעשייתית, בתחום ה IT (קומברס, וארינט ואולטיקום) שמיוצגת ע"י קומברס שבקרוב יעוטו עליה האנליסטים שוב והמשקיעים המוסדיים שעזבו ב 2006 כנראה ויחזרו, אין הרבה חברות גדולות בתחום ה IT שנסחרות בשווי כלכלי.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
רונן שור מנכ"ל אקסל סולושנס
צילום: יח"צ

בכ-90 מיליון שקל: אקסל רוכשת שתי ביטחוניות - המניה זינקה כבר אתמול; צירוף מקרים?

אקסל בנויה משכבות של רכישות היא רכשה 14 חברות מאז הפיכתה לציבורית והיום היא מעדכנת על רכישה נוספת של סטארלייט ונקסטוויב שעוסקות ב-RF ומיקרוגל ומתכננת לממן את זה בגיוס אג"ח; הרכישה מגיעה 3 חודשים אחרי עסקת סינאל, שהתבררה כמהלך בעייתי עם חשיפת טעות מהותית בדוחות הנרכשת

מנדי הניג |
נושאים בכתבה אקסל

לפני שנדבר על הרכישה אנחנו רוצים לדבר רגע על המניה. המניה של אקסל אקסל 12.52%   קפצה לנו על המסכים אתמול וכנראה גם אתם תהיתם מה מתבשל שם. המניה עוד הספיקה לרדת מתחת לרף הפתיחה אבל מאיזור 11 בבוקר היא התחזקה וזינקה עד 8% עד שנעלה ב-6.7%. כל זה לא קרה במחזורים זניחים זה קרה בתמורה עצומה של 5.1 מיליון שקל שזה כמעט פי שבעה מהמחזור הממוצע שלה בשבוע האחרון. אז למי מכם שתהה אמש אם יש התפתחות חדשה סביב עסקת סינאל הבעייתית גילה הבוקר שזה סיפור אחר. אקסל שוב יצאה לשופינג, הפעם ביטחוני ויש סיכוי שמישהו ידע משהו ו"עשה עם זה" משהו. זה לא ממש מפתיע ולא כל כך חריג, לצערנו, לראות זינוקים או צניחות במניות לפני שהציבור מתעדכן על מה קרה. 

זה חלק מהרעה החולה של הבורסה המקומית, זה מה שהעניק לה את הכינוי "ביצה". מי שקיווה שהמצב הזה שייך לעבר מגלה כל פעם מחדש שיש עוד דרך ארוכה לעשות, מענישה והרתעה ומחקר - אותו ניתן לבצע בקלות - כדי לגלות מי העמיס או התפטר לפני שהמשקיעים ידעו. מעגל הקסמים הזה ממשיך וימשיך כל עוד חברות וגופים מסוימים ינהלו את הקשר עם השוק דרך "סקופים" ומהצד השני גופי תקשורת יזינו את הפיד מ"בלעדי" ל"בלעדי".


הגרף התוך-יומי של אקסל - צילום מתוך הטרמינל


הרחבת דריסת הרגל בשוק הביטחוני

אקסל חתמה על הסכם לרכישת סטארלייט טכנולוגיות ונקסטוויב טכנולוגיות, שתי חברות ותיקות שהוקמו בשנת 2000 ופועלות בתחום מערכות ה-RF והמיקרוגל לתעשיות ביטחוניות. אלו  טכנולוגיות שנמצאות בשימוש נרחב במערכות כטב"מים, כלים אליהם יש ביקוש גדול לא רק בשל המערכה הביטחונית שהייתה בישראל אלא וביתר שאת מהמציאות הגיאופוליטית באירופה כשכלי טיס בלתי מאוישים משנים את פניו של שדה הקרב. בין הלקוחות של החברות נמנות רפאל, אלביט, התעשייה האווירית ועוד. במקרים מסוימים הן מספקות רכיבים ייעודיים שמהווים חלק מובנה במוצרים המרכזיים של הגופים האלה, כך שהביקוש לפעילות שלהן מושפע ישירות מצברי ההזמנות הגדלים של התעשיות הביטחוניות. 2 החברות נשלטות במלואן על ידי המייסדים רמי בל-עש ואודי פרידמן, מהנדסים בעלי ניסיון של שנים רבות, אלו גם ימשיכו להוביל את הפעילות לפחות שנתיים וייתכן עד חמש שנים קדימה.

העסקה בנויה משני נדבכים. במועד ההשלמה תשלם החברה 49.2 מיליון שקל במזומן, ובשלב ב' היא תוסיף עד 40.3 מיליון שקל נוספים במידה והחברות יעמדו ביעדי הרווח הממוצעים לשנים 2026-2028. עוד סוכם כי סטארלייט ונקסטוויב יוכלו לחלק דיבידנד מהרווחים שבקופה לפני השלמת העסקה, כך שההון העצמי של כל אחת מהן לא ירד מ-1.5 מיליון שקל.

השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.