האם מניית ריסרץ' אין מושן (סימול: RIMM) ירדה לאחר פרסום התוצאות המצוינות בגלל האמרה, "קנה על השמועות ומכור כשאלו יוצאות" או בגלל שהגברת פאריס הילטון החליטה להחליף בלאקברי בנוקיה?

הטריידרים טוענים שהחברה לא עמדה ב"תחזית הלחישות", זו שהאנליסטים ומנהלי התיקים הגדולים מקווים שתפתיע. כמה מהאנליסטים, שהמשבר קצת "תיקן להם את הראש" והיום הם נזהרים יותר טוענים שהמניה כבר לקחה בחשבון את התוצאות עוד לפני שהתפרסמו והתחזית של החברה לרבעון הבא טיפה אכזבה.

בוול סטריט הכול הרי אפשרי ולכן אין טעם לנסות ולהסביר מגמה של יום או יומיים. לעיתים, כפי שקורה כעת עם RIMM ובגלל תעתועי המוח של וול סטריט, אפשר לקנות גם מניות באמת טובות במחירים כלכליים. ריסרץ' אין מושן, אם אכן תתקרב ל 70 דולר ותחצה כלפי מטה היא אחת מההזדמנויות האלו. ריסרץ' היא באמת סיפור הצלחה שמעטים כמוהו בעולם.

החברה, שנוסדה בשנת 1984 ע"י שני מהנדסים קנדיים, מייק לאזרידיס ותומאס פרייגין, שעדיין מובילים אותה, הונפקה בבורסת טורנטו בשנת 1997 ובנאסד"ק ב 1999. מאז ההנפקה הראשונה בטורנטו גייסה החברה, במספר הנפקות, כמעט כולן בנאסד"ק, למעלה מ - 1.6 מיליארד דולרים ועל פי התוצאות (החברה שווה היום כ- 41 מיליארד) כל דולר שגייסה עבד מצוין עבור המשקיעים.

ריסרץ' היא אחת החברות הבודדות שנמצאת היום הרבה מעל הרמה של "בלון-2000". החברה הונפקה על בסיס נתוני 1998 שהראו מכירות של 31 מיליון דולר ורווח נקי של כחצי מיליון ומאז רצות המכירות והרווח בקצב שפשוט קשה להבין. את 2000 סיימה החברה עם 85 מיליון במכירות ועם 10.5 מיליון נטו וב 2008-9 (שנת הכספים שלה מתחילה בפברואר) הגיעו המכירות ל ? 11.1 מיליארד דולרים והרווח הנקי נגע ב 2 מיליארד.

החברה חלפה על 2008 כאילו ולא היה משבר כלכלי בעולם והרבעון הראשון של 2009 הוא החזק מכולם. משקיעים שעסוקים כול הזמן בחיפוש אחרי מציאות יגלו שמצבים מהסוג הזה (שמניה יורדת בגלל "אכזבה" שאין לה בסיס כלכלי) אכן יוצרים הזדמנויות אמיתיות ומאפשרים כניסה להשקעות באמת טובות, במיוחד בתחום הטכנולוגי שם "אכזבות" יכולות להסתכם באחוזי ירידה גבוהים. אז כדאי לעקוב אחרי החברות המובילות בתחומים שונים, כמו RIMM, IBM, מיקרוסופט (סימול: MSFT), תרמו-פישר (סימול: TMO), סינגאנטה (סימול: SYT) וכן, גם טבע (סימול: TEVA ). יש לנצל נפילות ולשבת.

התשובה של הספקנים למה שאנחנו אומרים תהיה, "מה? עדיין לא השתחררת מהשטות של השקעה לטווח ארוך? זה לא עובד". בואו ונראה אם זה עובד או לא. רואיין השבוע, בניו יורק טיימס, אחד מהמשקיעים הבאמת גדולים בארה"ב, ג'ון בוגל, מייסדה של משפחת הקרנות ואנגארד. בוגל הגיע לאחרונה לגבורות, הוא בן 80 והוא נשאל על עניין ההשקעה במניות לטווח הארוך.

התשובה שלו מעניינת. "כאשר אתה מתקרב לגיל הפרישה", הוא אומר, "אחוז אגרות החוב בתיק צריך להיות שווה לגילך". לא שחלילה בוגל איבד אמון במניות, ההפך, הוא ממליץ לאנשים שיצאו בזמן ממניות לחזור, "לטובות בלבד" אבל הסיכוי שבן אדם, שמחזיק תיק מניות "נהדרות" יגיע לגיל פרישה בדיוק במשבר גדול (כמו ב- 2000 או ב-2008) קיים ולכן, "כאשר מגיעים לגיל הפרישה אפילו אם המניות בתקופת עליות אתה חייב להגדיל בהדרגה את אחוז ההשקעה באגרות חוב".

תעקבו אחרי הדברים הבאים ותראו כמה שהאיש צודק ועד כמה זו שטות לומר שעניין ההשקעה במניות לטווח הארוך היא פסה.

בין 1950 לסוף (אוקטובר) 1972 עלה מדד ה S&P מ 17 ל 119, פי 7, 22 שנות גיאות בוול סטריט שתאמו שנות גיאות במיין סטריט. בין אוקטובר 1972 ליולי 1974, תקופה של 10 חודשים, נפל המדד ב - % 47, ל 63 נקודות. מי שזוכר את אותם ימים, בין 1974 ל 1980, שנת עלייתו של רייגן לשלטון בארה"ב, יספר לכם שהיו אלו שנים של אותה אי ודאות שבה אנחנו נמצאים היום, בדיוק אותה אי ודאות.

אמברגו הנפט איים להכניס את העולם למשבר כלכלי אדיר יום אחד דברו על חזרה ל 1930 ולמחרת על אינפלציה ודיפלציה. המשבר העלה שחיתויות נוראיות על פני השטח, מהרצת מניות וסחורות ועד משכורות עתק (מזכיר משהו? גם אז החליטו שצריך להדק הפיקוח). המדיניות הכלכלית של הנשיא ג'ימי קרטר, בין 1976 ל 1980 הביאה את ארה"ב לכדי פשיטת רגל כמעט. הריבית, בסוף תקופת כהונתו, נגעה ב % 22.

ובכל זאת, אחרי הנפילה הגדולה של 1972-1974 החל שוק המניות לתקן כלפי מעלה. בזעזועים כבדים (גם כמו היום) אבל כלפי מעלה והוא חזר לרמת השיא הקודמת, של באוקטובר 1972, בתחילת 1980. בא הנשיא רונאלד רייגן והכניס את העולם כולו ל 20 שנות הגאות הגדולות בתולדותיו. לפני שזה קרה ובעת שבוול סטריט מבסוטים שהמדדים חזרו לשיאם מתחילה, בינואר 1981, נפילה חדה שהסתיימה רק באפריל 1982 ונטלה מהמדד % 18. בין 1982 ל 2000 עלה מדד ה S&P בפי 13.5, מ 110 ל 1500, 18 שנות גיאות.

בחזרה לימינו: בין מרץ-אפריל 2000 לאוקטובר-נובמבר 2002, תקופה של כשנתיים וחצי נפל המדד ב % 47. כמה זמן לקח למדד לחזור לעצמו מהשפל של 1974? 6 שנים. הפעם חזר המדד לרמת השיא שלו אחרי פחות מ 5 שנים, ביולי 2007. ובדיוק כפי שקרה ב 1980 ? 1981, כאשר הכול חגגו ש ? Happy days are here again באה, ביולי 2007, המכה ונטלה מהמדד % 58. בינתיים, מאז הנפילה הגדולה שהסתיימה בתחילת מרץ 2009, עלה המדד ב % 38 אבל על מנת לעבור את שיא כול הזמנים שלו, יולי 2007, חסרים לו עדיין % 67.

הדמיון בין שתי התקופות מדהים וכול אחד יכול לעשות עם זה כרצונו. הדבר האחרון שאנחנו מייעצים לכם הוא ללמוד מהעבר, זה באמת לא עובד. אבל המטרה שלנו היא אחרת. שני המקרים שהבאנו, שנות ה 70 והעשור הראשון של המאה ה 21 מוכיחים שאין כמו השקעה לטווח ארוך רק שצריך להקפיד על ההיגיון הכלכלי. איך עושים זאת? בארנארד ברוך היה אומר שכאשר נהג המונית שואל אותו על מניה זו או אחרת הוא היה רץ לברוקר, מוכר את כול המניות ועובר לאגרות חוב. היום זה לא עובד כי עם האינטרנט כולנו ברוקרים כול הזמן, כולל נהגי המוניות. הרעיון של בוגל כפתרון דווקא מוצא חן בעינינו.

יחד עם זאת העובדות הן שמאז תחילת המאה ה 20 אנשים שחיו בארה"ב העבירו את החלק הארי של תקופת חייהם הפורייה לעסקים, גילאי 18 עד 65, מול גאות בבורסה. כלומר, ב - 109 שנים מאז היו כ 75 שנות גאות ורק כ 34 שנות שפל. אנשים, שלקראת סוף המאה הקודמת הגיעו לגיל הפרישה היו חכמים להיכנס למאה הנוכחית עם תיקי השקעה שאחוז אגרות החוב בהן עולה על אחוז המניות.

הבעיה עם כל הסיפורים היא שהכול נכון רק בתיאוריה. במציאות מתנגשות כול התיאוריות וההנחות בשני כוחות אדירים שהולכים בכיוונים הפוכים לתיאוריות וההנחות ושלאדם כמעט ואין שליטה עליהם, פחד ותאוות בצע. כאשר שאל הכתב את בוגל אם התיק שלו מורכב מ % 80 אגחי"ם (בן 80 כאמור) ורק היתרה, % 20, במניות הוא רק חייך.

קומברס לסיום. אחרי כמעט 4 שנים ולמעלה מ- 100 מיליון דולר הוצאות משפטיות (כך השמועה) סיימה החברה את בעיותיה עם הרשות לני"ע בארה"ב וכעת מן הסתם תתארגן לחזור לנאסד"ק. כיוון ששהתה כל כך הרבה זמן בבורסת הדפים הורודים, לא פרסמה דוחו"ת מבוקרים מאז 2005 וגם האנליסטים לא בדיוק עקבו אחריה כפי שהיו עושים אלמלא הצרות.

משקיעים נוטים לשכוח שזו עדיין בין החברות המובילות בעולם (אולי המובילה, אין אינפורמציה מדויקת כאמור) בתחום תוכנות ומערכות ה- IT ובמיוחד בתחום ה ? Voice-Mail. אם אכן נגמרו הבעיות עם ה SEC אז ישנה כאן קבוצה תעשייתית, בתחום ה IT (קומברס, וארינט ואולטיקום) שמיוצגת ע"י קומברס שבקרוב יעוטו עליה האנליסטים שוב והמשקיעים המוסדיים שעזבו ב 2006 כנראה ויחזרו, אין הרבה חברות גדולות בתחום ה IT שנסחרות בשווי כלכלי.