ברוכים הבאים: דור ה-Z כבר כאן ויש לו כמה דברים חשובים ללמד אותנו על UX
אחרי דור ה-X ודור ה-Y אי אפשר היה להתחמק מבואו של דור ה-Z. כמו בשני הדורות הקודמים לו, המדיה רכבה על המושג, והיום כבר אי אפשר להתעלם משטף הכתבות על אותו דור דיגיטלי שנולד באמצע-סוף שנות התשעים, היישר לזרועות הרשת עם סמארטפון ביד, דור שמעולם לא חווה את העולם ללא פייסבוק, אינסטגרם ויו-טיוב.
כדי להבין איך מייצרים חווית משתמש שתתאים לדור ה-Z (אגב, בניגוד לדור ה-Y שנקרא גם המילניומים - millenials - אין שם מקובל עדיין לילדי דור ה-Z, אנחנו נקרא להם הפוסט-מילניומים), חייבים להבין את העולם בו חי הדור הזה - מה הם אוהבים, באילו דרכים הם מתקשרים ואיך הם חושבים. הנה כמה מאפיינים פסיכולוגיים וטכנולוגיים בולטים שיעזרו לנו לקבל תמונה ברורה יותר:
1. בעיית קשב מובנית
כבר לא מדובר על כמה דקות ספורות של קשב אלא כמה שניות של קשב. כמות הגירויים והערוצים השונים שאליה נחשפים המילניומים היא אינסופית אך זמנם מוגבל, ולכן המסר צריך להיות קצר מושך וברור. טוויטר מציע 140 תווים, אינסטגרם ו-vine מציעים קטעי וידאו של שש עד חמש-עשרה שניות.
בעיית הקשב לא מגיעה רק מריבוי הערוצים, אלא גם מריבוי המסכים - כמה מאיתנו צופים בטלוויזיה ובודקים את הפייסבוק במקביל? בדור ה-Z מדובר פשוט בדרך בה הם צורכים מדיה, לא ניתן לרכז את הקשב במסך אחד.
מסרים מורכבים לצערנו קשה עוד יותר להעביר, אך מחקרים הראו כי על אף בעיית הקשב, הפוסט מילניומים סקרנים ואוהבים לחקור, כך שבמידה והצלחנו לתפוס את תשומת הלב שלהם, הם יהיו מוכנים להקדיש זמן נוסף לנושא.
2. מידע ויזואלי ומעט טקסט
לא רק משך הקשב התקצר, גם סוג הקשב השתנה. הזכרנו כבר את טוויטר, אבל לפעמים גם זה יותר מדי לפעמים. רוב המידע שאותו צורכים הפוסט-מילניומים מגיע בצורה של ויזואלית - מימים (memes), סטיקרים, קליפים של מספר שניות, גיפים מונפשים (animated gifs) הפכו לתחליף של ממש לשפה טקסטואלית, והם למעשה דרך ההבעה הנפוצה ברשתות חברתיות ואפליקציות צ'ט. הדוגמא הקלאסית לכך היא כמובן סנאפצ'ט, אך גם פייסבוק הוסיפה לאחרונה תמיכה בגיפים מונפשים וסטיקרים.
3. שיתוף הוא ברירת המחדל
כמו חידת הזן המפורסמת על העץ שנופל ביער, מבחינת הפוסט-מילניומים אם הטיול\מסיבה\ים\טקס סיום (מחק את המיותר) לא צולם ושותף בפייסבוק, אינסטוש, וואטסאפ וסנאפצ'ט, כנראה שזה אף פעם לא קרה. למעשה, הרבה פעמים מספיק לצלם ולשתף. לא חייבים לצאת לטיול עצמו.
- הזמרים שהפכו למכונות כסף אחרי מותם
- המהדורה המרכזית של 14 הגיעה ל-60% מצופי חדשות 12
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- המהדורה המרכזית של 14 הגיעה ל-60% מצופי חדשות 12
אך לא מדובר רק בשיתוף, אלא גם בתקשורת דו צדדית. העובדה שלא ניתן לדבר עם מישהו ולקבל תשובה מיידית היא בלתי נתפסת - ומבחינת הפוסט-מילניומים חברה או שירות זה גם מישהו. אם אין תשובה, יגיע מייד פוסט זועם.
4. רוצים לשנות את העולם
למרות כל מה שהזכרנו, עדיין מדובר בדור יותר אידיאליסטי מדור ה-Y שהתבלט בריכוז עצמי והצלחה אישית. 60% מדור ה-Z רוצים להשאיר חותם על העולם - בניגוד ל-39% בדור ה-Y ו-1 מכל 4 מתנדב (הנתונים נכונים לשנת 2014 בארה"ב). הנושא הבולט ביותר שנוגע לפוסט-מילניומים הוא איכות הסביבה, והם מגלים סובלנות נמוכה לארגונים מזהמים או נצלניים וידאגו להשמיע את קולם בנושא.
סנאפצ'ט: האפליקציה של דור ה-Z
עם יותר ממאה מליון משתמשים פעילים, כאשר 80% מהם מתחת לגיל 24, סנאפצ'ט היא האפליקציה הנפוצה של דור ה-Z - ולכן בחרתי אותה כדי להדגים את עקרונות חווית המשתמש לפוסט-מלניומים.
מומחי חווית משתמש רבים הרימו גבה כשאשר היא זינקה בפופולריות, שכן האפליקציה שוברת דפוסי עיצוב מקובלים - אך מסתבר שדפוסי העיצוב האלו הוגדרו על ידי מבוגרים בשביל מבוגרים, ובני נוער מגיבים אחרת לממשק. לא מפתיע לגלות שהאפליקציה פותחה על ידי בחור בן 21.
לפני שננתח את האפליקציה, חשוב לי לציין כי העובדה שהאפליקציה הצליחה לא אומר בהכרח שחווית המשתמש מושלמת, אלא כי החוויה לכל הפחות לא "מפריעה" כמו שהיא מפריעה למבוגרים.
אז מה בעצם סנאפצ'ט עושה? סנאפצ'ט היא אפליקציית מסרוני וידאו ותמונות (כל מסרון נקרא סנאפ), באמצעותה יכולים המשתמשים לשלוח תמונות, סרטוני וידיאו, להוסיף טקסט על התמונות ולשלוח לרשימה מוגדרת של חברים. מה שמבדיל אותה משאר האפליקציות היא העובדה שהמסרים נמחקים אחרי כמה שניות. אין יותר היסטוריה, לא לשולח ולא למקבל. למעשה, יש הטוענים שזו הסיבה שאחד השימושים הנפוצים בה היא לשליחת תמונות עירום אחד לשני...
אז למה זה כל כך מתאים לדור ה-Z
אפליקציה מוכוונת שיתוף ומיידיות. בניגוד לאינסטגרם, פייסבוק וטוויטר שמתרכזות בפיד ותוכן המשתמשים האחרים, המסך הראשון שנפתח בסנאפ צ'ט הוא ממשק המצלמה - כלומר, האפליקציה מעודדת יצירת תוכן ושיתופו על פני צריכת תוכן כבר מהרגע הראשון.
בנוסף, העובדה שכל הודעה נמחקת כמעט מייד ואין היסטוריה הופכת את כל החוויה לספונטנית ומלהיבה יותר - אין תגובות, אין פיד, אין חרדה שלא תובן לא נכון. סנאפצ'ט יותר פשוטה אפילו מוואטסאפ ופייסבוק זה איפה שכל ההורים נמצאים.
התמקדות בכיף ולא בפונציונליות. במבדקי שמישות רבים שפורסמו, כמעט אף אחד מהמשתמשים שאהבו את האפליקציה לא הגדירו אותה כ"שימושית" או "מועילה". הם למעשה לא חשבו שהאפליקציה באה לפתור בעיה כלשהי אלא פשוט חשבו שכיף להשתמש בה, היא פופולרית ומגניבה. מן הסתם, בני נוער לא מחפשים שימושיות אלא כיף וכמובן להחשב בעיני החברים שלהם, אבל פעמים רבות אנשי חווית משתמש מתמקדים בפונקציונליות במקום להבין את המשתמשים שלהם.
אין הדרכה ראשונית (או במינוח המקצועי - onboarding). בפעם הראשונה שפותחים את האפליקציה לאחר שמתקינים אותה, אנחנו מתבקשים לייצר משתמש ולהתחבר עם פייסבוק - ומייד מגיעים לאפליקציה. אין מסכי הסבר, אנימציה שמדגימה איך להשתמש וכד'. הנחת היסוד היא שאנשים צעירים הם חסרי סבלנות ומצד שני סקרנים ומבינים ממשק בצורה טבעית ולכן יבינו בעצמם איך להפעיל את האפליקציה.
שלא במפתיע, במבדקי שמישות התגלה כי בני 40 שהשתמשו באפליקציה היו מבולבלים וטענו שההדרכה חסרה. בעוד הצעירים לא תמיד הצליחו להבין מייד איך להשתמש, אך מהר מאוד למדו.
בסופו של דבר סנאפטצ'ט הינה אפליקציה לא מושלמת בלשון המעטה. ובכל זאת, למרות כל החסרונות הבולטים שלה, שילוב של החלטות מוצריות שכיוונו לנישה פנויה ביחד עם הבנה מעמיקה של קהל היעד שלה הצליחו לייצר חווית משתמש ממכרת שהצליחה להפוך לויראלית ולתפוס פלח שוק עצום.
* הכותב, אסף באר, הוא ראש תחום CRO ומומחה חווית משתמש בנטקראפט
- 1.אחלה של טור. תודה! (ל"ת)אדם 06/11/2015 10:50הגב לתגובה זו

הזמרים שהפכו למכונות כסף אחרי מותם
עבור אמנים מסוימים, הפטירה מעוררת עניין מחודש ביצירותיהם, אז הם מתחילים להכניס הכי הרבה כסף, זה מעלה את ערכם המסחרי ומניבה הכנסות שמגיעות לסכומים אסטרונומיים. האלבומים נמכרים שוב, השירים מושמעים יותר, וחברות קונות את הזכויות בסכומים גדולים. יש אמנים
שהעיזבונות שלהם מרוויחים מיליונים כל שנה
לפעמים המוות זה לא סוף הקריירה אלא ההתחלה של העסק הכי גדול. כשזמר מת, השירים שלו חוזרים לכל מקום - סטרימינג, פרסומות, סרטים. המשפחה או החברות שמנהלות את הזכויות מגלות שיש להם נכס זהב שממשיך להכניס כסף בלי שהאמן צריך לעשות כלום. השירים עושים את העבודה
בשבילם, ולפעמים הם מרוויחים יותר כמתים מאשר כשהיו חיים. אז מי הם האמנים שהפכו את מותם לעסק הכי משתלם?
אריתה פרנקלין - השירים שלה עדיין עובדים
אריתה פרנקלין מתה ב-2018 בגיל 76 אחרי שהייתה הזמרת הכי חשובה בסול במשך חמישים שנה. אבל המוות שלה לא הפסיק את השירים. דווקא אז הם התחילו לעבוד עוד יותר קשה בשבילה.
כשמתה, העיזבון שלה נאמד על 80 מיליון דולר. זה הרבה כסף, אבל הכסף האמיתי הוא בזה שקורה אחר כך. כל פעם שמישהו רוצה להשתמש באחד מהשירים שלה - בסרט, בפרסומת, במחזה זמר - המשפחה מקבלת כסף. וזה קורה הרבה. השירים שלה הפכו להיות סמלים. "Respect" זה לא רק על יחסים בין גבר לאישה, זה על זכויות אזרח, על כוח נשי, על כבוד בכלל.
השירים שלה הם חלק מהתרבות האמריקנית.המורשת שלה היא לא רק מוזיקלית - היא כלכלית, וזה עובד לטווח ארוך.
ויטני יוסטון - הקול שהפך למכונת כסף
ויטני יוסטון מתה ב-2012 ומיד אחר כך התחיל התקופה הכי רווחית בקריירה שלה. תוך תשעה חודשים העיזבון כבר הכניס 40 מיליון דולר, וב-2024 הוא עדיין מכניס 13 מיליון דולר בשנה. זה יותר ממה שרוב הזמרים החיים מרוויחים.
"I Will Always Love You" הוא המנוע הגדול של הכסף הזה. השיר מושמע בכל חתונה, בכל סרט רומנטי.
- ביורק תחלק מטבע חדש לרוכשים של אלבומה החדש
- אמנים במוזיקה כבולים לחוזים דרקוניים, חד צדדים וארוכים בצורה בלתי סבירה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כל השמעה בספוטיפיי, כל שימוש בסרט - הכסף זורם ישר לעיזבון. אבל גם השירים האחרים כמו "I Wanna Dance with Somebody" ממשיכים לעבוד במיוחד בפרסומות ברחבי
העולם.

הזמרים שהפכו למכונות כסף אחרי מותם
עבור אמנים מסוימים, הפטירה מעוררת עניין מחודש ביצירותיהם, אז הם מתחילים להכניס הכי הרבה כסף, זה מעלה את ערכם המסחרי ומניבה הכנסות שמגיעות לסכומים אסטרונומיים. האלבומים נמכרים שוב, השירים מושמעים יותר, וחברות קונות את הזכויות בסכומים גדולים. יש אמנים
שהעיזבונות שלהם מרוויחים מיליונים כל שנה
לפעמים המוות זה לא סוף הקריירה אלא ההתחלה של העסק הכי גדול. כשזמר מת, השירים שלו חוזרים לכל מקום - סטרימינג, פרסומות, סרטים. המשפחה או החברות שמנהלות את הזכויות מגלות שיש להם נכס זהב שממשיך להכניס כסף בלי שהאמן צריך לעשות כלום. השירים עושים את העבודה
בשבילם, ולפעמים הם מרוויחים יותר כמתים מאשר כשהיו חיים. אז מי הם האמנים שהפכו את מותם לעסק הכי משתלם?
אריתה פרנקלין - השירים שלה עדיין עובדים
אריתה פרנקלין מתה ב-2018 בגיל 76 אחרי שהייתה הזמרת הכי חשובה בסול במשך חמישים שנה. אבל המוות שלה לא הפסיק את השירים. דווקא אז הם התחילו לעבוד עוד יותר קשה בשבילה.
כשמתה, העיזבון שלה נאמד על 80 מיליון דולר. זה הרבה כסף, אבל הכסף האמיתי הוא בזה שקורה אחר כך. כל פעם שמישהו רוצה להשתמש באחד מהשירים שלה - בסרט, בפרסומת, במחזה זמר - המשפחה מקבלת כסף. וזה קורה הרבה. השירים שלה הפכו להיות סמלים. "Respect" זה לא רק על יחסים בין גבר לאישה, זה על זכויות אזרח, על כוח נשי, על כבוד בכלל.
השירים שלה הם חלק מהתרבות האמריקנית.המורשת שלה היא לא רק מוזיקלית - היא כלכלית, וזה עובד לטווח ארוך.
ויטני יוסטון - הקול שהפך למכונת כסף
ויטני יוסטון מתה ב-2012 ומיד אחר כך התחיל התקופה הכי רווחית בקריירה שלה. תוך תשעה חודשים העיזבון כבר הכניס 40 מיליון דולר, וב-2024 הוא עדיין מכניס 13 מיליון דולר בשנה. זה יותר ממה שרוב הזמרים החיים מרוויחים.
"I Will Always Love You" הוא המנוע הגדול של הכסף הזה. השיר מושמע בכל חתונה, בכל סרט רומנטי.
- ביורק תחלק מטבע חדש לרוכשים של אלבומה החדש
- אמנים במוזיקה כבולים לחוזים דרקוניים, חד צדדים וארוכים בצורה בלתי סבירה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כל השמעה בספוטיפיי, כל שימוש בסרט - הכסף זורם ישר לעיזבון. אבל גם השירים האחרים כמו "I Wanna Dance with Somebody" ממשיכים לעבוד במיוחד בפרסומות ברחבי
העולם.