הקפיטליזם יוצר שגשוג. באמצעות תיעול אנרגיות לייצור וחדשנות, הקפיטליזם אפשר למיליארדים של אנשים רגילים לחיות ברמה גבוהה יותר מהאצולה של פעם. איך? שירותי בריאות מתקדמים וזולים, תנאים סוציאליים, ביטחון תזונתי ועוד. פעם כשהייתה בצורת – כולם היו מתים. היום לא.

אבל המגרעה המרכזית של הקפיטליזם זו העובדה שהוא מעניק כוח בלתי מרוסן למיליארדרים ולתאגידים גלובליים. הקפיטליזם מואשם בכך שהגדיל את הפערים בין העשירים לעניים. רבים משווים את זה לארגוני פשע, בהסתמך על האחיזה שיש להם על ממשלות באמצעות אינטרסים מיוחדים.

מצד אחד, יש כאלה שטוענים כי הפיתרון הוא "לנקות" את הקפיטליזם: להפסיק עם סובסידיות והגנות לעסקים ולפרק מונופולים. מנגד, יש כאלה שטוענים שדווקא התערבות ממשלתית גדולה יותר, מאחר ואי-אפשר לסמוך על מניעי הרווח של הקפיטליסטים שאינם דואגים לצרכי החברה.

חוסר השוויון נעשה במקביל חמור יותר ופחות במקביל. איך זה יכול להיות? תלוי איך מסתכלים על המושג. מצד אחד חוסר השוויון בין מדינות קטן, עם הצטרפותן של סין והודו (המדינות המאוכלסות ביותר בעולם) למדינות הקפיטליסטיות. עם זאת חוסר השוויון הבין מעמדי גדל והחמיר. בסך הכול, חצי מאוכלוסיית העולם מחזיקה בבעלות על 1% של ההון בעולם, לעומת ה-1% העליון המחזיק ב-47% מההון.

• מה זה שוק חופשי, מי זה אדם סמית' ומה הוא היה חושב על הרפורמה המשפטית?
• להצליח ולפרוח בתקופה המודרנית - למה אנחנו הולכים אל השוק?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

התקפות מימין ומשמאל

בימים אלה, בארצות הברית הקפיטליזם המודרני מותקף הן מימין והן משמאל. מהצד השמאלי של המפה, פוליטיקאים כברני סאנדרס, טוענים כי השיטה הנוכחית מוטה למען העשירים. מימין, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מטיל מכסים על סחורות וחוסם הגירה,למרות ששינוע סחורות ועובדים הם שניים מהמנועים המרכזיים בקפיטליזם המודרני. המצב כל כך חמור, שריי דאליו, המיליארדר ומייסד ברידג'ווטר, קרן הגידור הגדולה בעולם, אומר כי המצב הקיים עלול להוביל להפיכה. לא פחות.

הקפיטליזם בנוי על חיפוש של רווח על ידי בעלות פרטית. בעבר, ברוב המקרים, מרבית הכוח הייתה בידי האצולה המקומית, שהייתה מאצילה את הכוח למי שראתה לנכון. היום המצב אחר. אנשים וחברות מחזיקים באדמות, מכונות ונכסים נוספים ומעסיקים עובדים כדי להשתמש בהם לייצר מוצרים ושירותים. בתיאוריה – וגם בפרקטיקה – התחרות על לב הצרכנים מניע את הקפיטליסטים להשתפר.

"היד הנעלמה" של השו החופשי, בניגוד לשליטה ממשלתית, מנחה את השוק. הכלכלן הסקוטי אדם סמית, כתב ב-1776 ש"אנחנו לא סומכים על גמילות החסדים של הקצב, מבשל הבירה או האופה, כדי לאכול את ארוחת הערב שלנו, אלא מהאינטרסים האישיים שלהם". מילטון פרידמן טען בשנות ה-70 של המאה הקודמת שמקסום הרווחים לבעלי המניות, בכפוף לחוק, צריך להיות המטרה היחידה של התאגיד. הדירקטוריונים חיבקו את הגישה.

קפיטליזם של בעלי עניין

אבל מאז צמחה תנועה שקוראת לעצמה "קפיטליזם של בעלי עניין", שטוענת שחברות צריכות לאזן את האינטרסים של בעלי המניות עם הצרכים של הצרכנים, העובדים והחברה ככלל. דוגמה מעניינת מהעת האחרונה היא הודעתם של המנכ"לים החזקים בארצות הברית ללכת לכיוון הגישה של בעלי העניין ובעצם אפשר לומר כי נטשו את רעיונו של פרידמן. בגרמניה לדוגמה, נדרש שלכל תאגיד גדול יהיה ייצוג של 50% בוועדות הפיקוח האחראיות על החלטות אסטרטגיות.

דוגמה מאלפת מגיעה מסקר שנערך בבריטניה ב-2017, שבו 77% מהנשאלים טענו כי צריך להגביל שכר בכירים, לעומת 22% שטענו שחברות צריכות לשלם כמה שהן רוצות. 71% טענו כי לא רק הרווח צריך להניע חברות ותאגידים, לעומת 26% שהסכימו עם הטענה שהדבר המרכזי שצריך לעניין חברה זה הרווח. כמו כן, 64% טענו שעל הממשלה לפקח יותר על התאגידים, לעומת 32% שטענו שכבר יש יותר מדי רגולציה על ידי הממשלה.

הטיעונים של השוק החופשי לקפיטליזם הוא שיהיה יותר קפיטליזם: לדוגמה, פירוק ענקיות האינטרנט יאזן את המגרש למתחרים. מחיקת מכסים יועיל לעניים, שמוציאים אחוז גבוה יותר של הכנסתם על סחורות מיובאות. הורדת הגבלות על סוגי בניה, יהפכו את הדיור ליותר נגיש ויותר בר השגה. הגבלות על לוביסטים יעניק לחברות שאינן מקושרות פוליטית הזדמנות יותר הוגנת.

רבות מן ההצעות שהוזכרו לעיל, נתמכות על ידי המרכז-שמאל הכלכלי. בנושא המסים, הקפיטליסטים חצויים. יש כאלה שטוענים שהפחתה תוביל לצמיחה ושגשוג. אחרים מפנים אצבע למודל הסקנדינבי: לשחרר את היזמות הפרטית ואז באמצעות מיסוי והעברות למנוע אי-השוויון שנוצר בשל כך.

גישה נוספת היא שהממשלה תלאים חלק מהתעשיות, היכן שהקפיטליזם נכשל בסיפוק הצרכים הבסיסיים. לדוגמה, שממשלות יבנו בתים, במקום להעניק לקבלנים תמריצים לבנות יותר. מצב זה יבטיח עבודה בסקטור הממשלתי לאנשים שפוטרו מהסקטור הפרטי – מה שימנע הגדלה באבטלה בעת מיתון.