הדייר השמיץ את היזם - וישלם לו פיצויים
צבי גפן והחברה שלו אוליאנדר יקבלו פיצויים של 30 אלף שקל מדייר במתחם התחדשות עירונית שפרסם לשון הרע עליהם. האיש פירסם הודעות בקבוצת הוואטסאפ של הדיירים, וכן שלח מכתב לוועדה המקומית בעירייה. בפרסומים אלה, טען הדייר כי היזם "ניסה להונות אותנו", וכי "כל המהלך נועד להטיב עם בעלי אינטרסים ולא עם הדיירים"
בית משפט השלום בתל אביב-יפו פסק לאחרונה לטובת יזם הנדל"ן צבי גפן וחברת אוליאנדר, וקבע כי על דייר בפרויקט שלו לשלם פיצויים בסך עשרות אלפי שקלים, לאחר שפרסם לשון הרע הן בקבוצת הוואטסאפ של בעלי הדירות והן במכתב ששיגר לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיריית רמת גן. בפסק הדין נקבע כי האיש ייחס ליזם מעשי הונאה ושחיתות פליליים, ללא כל בסיס עובדתי.
הפרשה החלה כשגפן ואוליאנדר קידמו פרויקט התחדשות עירונית במתחם מגורים ברחוב המעפיל ברמת גן. האיש, אחד מבעלי הדירות במקום, הביע התנגדות לפרויקט ופירסם שורת הודעות בקבוצת הוואטסאפ של הדיירים, וכן שלח מכתב לוועדה המקומית בעירייה. בפרסומים אלה, טען הדייר כי היזם "ניסה להונות אותנו", כי מדובר ב"הסכם שנחתם בחטא", וכי "כל המהלך נועד להטיב עם בעלי אינטרסים ולא עם הדיירים".
במהלך הדיון, הציגו התובעים שורת פרסומים שבהם ייחס להם הנתבע מעשי הונאה ופעולות פליליות לכאורה. אחד מהמסרים הבולטים שכתב האיש היה: "מדובר בהסכם אשר נחתם במחשכים וללא ידיעת הדיירים... המדובר במעשה הונאה!". כמו כן, נטען כי הוא האשים את גפן בכך שהוא "שקרן ורמאי שניסה לכפות על הדיירים עסקה מפוקפקת".
"הפרסום חורג מגבולות חופש הביטוי ומהווה לשון הרע"
השופט יאיר דלוגין קבע כי מדובר בפרסומים חמורים הפוגעים בשמם הטוב של התובעים, וציין כי, "הנתבע לא הביא כל ראיה לכך שהתובעים פעלו בניגוד לדין או ניסו להונות את הדיירים. פרסום טענות מסוג זה, ללא בסיס עובדתי מוצק, חורג מגבולות חופש הביטוי ומהווה לשון הרע".
- מכתב אחד, טעות אחת - ופיצוי חלקי בערעור
- בעלה של שקמה ברסלר תובע מיליונים בגין לשון הרע
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בנוסף להודעות בקבוצת הוואטסאפ, שלח הדייר מכתב לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיריית רמת-גן, שבו הוא טען כי גפן ואוליאנדר ביצעו פעולות בלתי חוקיות וניסו לכבול את ידי הדיירים בהסכם חד-צדדי. במכתב כתב, בין היתר, כי, "היזם ניסה להטעות את הדיירים ולהחתים אותם על הסכם שמשרת אך ורק את האינטרסים שלו... יש כאן ניסיון ברור להפעיל מניפולציה על העירייה והדיירים גם יחד".
השופט דלוגין התייחס בחריפות למכתב וציין בהכרעת הדין שלו כי, "כאשר אדם שולח מכתב לגורם רשמי ומייחס לאדם אחר ביצוע עבירות, חלה עליו חובה מוגברת לוודא את אמיתות דבריו. הנתבע לא הציג כל ראיה לתמוך בטענותיו, ולפיכך מדובר בלשון הרע חמורה במיוחד".
"הנתבע לא בדק את אמיתות טענותיו לפני שפרסם אותן"
בית המשפט דחה את טענות ההגנה של האיש, שניסה לטעון כי מדובר בהבעת דעה לגיטימית, וכי חלה עליו הגנת "אמת בפרסום". השופט הבהיר כי אין מדובר בהבעת דעה אלא בקביעות עובדתיות שגויות שאין להן כל בסיס. "הנתבע לא בדק את אמיתות טענותיו לפני שהפיץ אותן, ולא נתן לתובעים הזדמנות להגיב. זוהי בדיוק ההתנהלות שחוק איסור לשון הרע נועד למנוע", נכתב בפסק הדין שפורסם.
- המס שלא נעלם: מי שלא דיווח בזמן, ישלם שנים אחר כך
- הבן קיבל 1,000 שקל וטען: הצוואה של אבי מזויפת
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- המס שלא נעלם: מי שלא דיווח בזמן, ישלם שנים אחר כך
בית המשפט פסק כי על הדייר לפצות את גפן ואוליאנדר בסכום כולל של 75 אלף שקל, וכן לשלם הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל. כמו כן, ציין השופט כי אם התובעים היו מוכיחים נזק כלכלי ממשי, ייתכן שסכום הפיצויים היה אפילו גבוה יותר.
האם כל ביקורת על יזמים בהתחדשות עירונית יכולה להיחשב לשון הרע?
לא. בית המשפט הבהיר כי ביקורת עניינית על יזם היא לגיטימית, אך כשמדובר בייחוס מעשים פליליים ללא ראיות - הדבר נחשב לשון הרע.
מדוע המכתב לעירייה נחשב חמור יותר מהודעות הוואטסאפ?
השופט ציין כי מכתב לגורם רשמי, שבו נטענות טענות חמורות ללא ביסוס, נחשב חמור יותר - משום שהוא עלול להשפיע על קבלת החלטות של הרשויות, ולפגוע באדם שאליו מתייחסות ההאשמות.
במקרה אחר, בפסק הדין ע"א 4534/02 רשת שוקן נגד הרציקוביץ נקבע כי גם כשפרסום נעשה מתוך סערת רגשות או כחלק מדיון ציבורי, אין בכך להקנות חסינות מפני תביעות לשון הרע. בית המשפט הדגיש כי גם ביקורת נוקבת חייבת להישען על עובדות, ולא על השמצות חסרות ביסוס. במקרה נוסף, ברע"א 10520/03 בן גביר נגד דנקנר, פסק הדין קבע כי גם כינויי גנאי חריפים יכולים להיחשב לשון הרע אם יש בהם כדי לפגוע במעמדו החברתי, המקצועי או הפוליטי של אדם. בית המשפט הדגיש כי חופש הביטוי אינו מתיר הפצת השמצות חסרות שחר הפוגעות באחרים. בפסק דין ע"א 1104/00 אפל נגד חסון קבע בית המשפט כי הגנת "אמת בפרסום" אינה מתקבלת כשהנתבע לא מסוגל להוכיח את אמיתות דבריו. על הטוען לאמת בפרסום להציג ראיות חותכות לתמיכה בטענותיו, ולא ניתן להסתמך על השערות בלבד.
המס שלא נעלם: מי שלא דיווח בזמן, ישלם גם שנים אחר כך
תושבים שטענו לגביית מס רטרואקטיבית בניגוד לחוק ביקשו לנהל תובענה ייצוגית נגד מנהל מס שבח ורשויות המדינה, אך בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי החיוב נעשה כדין, מתח ביקורת חריפה על אופן ניסוח הבקשה, והבהיר כי מי שלא דיווח על רכישת זכויות במקרקעין - לא
יוכל לטעון לפטור בדיעבד
בפתח פסק הדין, שניתן באחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, נפרשת תמונה שמוכרת היטב לעוסקים בתחום המקרקעין: בעלי זכויות בנכסים מבקשים, לעתים שנים רבות לאחר רכישתן, להסדיר רישום בטאבו או לבצע פעולה אחרת בנכס. אלא שאז, רגע לפני השלמת המהלך, צצה דרישה לתשלום מס רכוש בגין השנים שעברו. מבחינת אותם בעלי זכויות, הדרישה נתפשת לא פעם כהפתעה לא נעימה, ולעתים אף כעוול של ממש. במקרה שנדון בפסק הדין הבא, ההפתעה הזו נהפכה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שבמרכזה טענה עקרונית: רשות המסים מחייבת אזרחים במס רכוש רטרואקטיבי, בניגוד לחוק ובניגוד לפסיקה.
המבקשים, מוחמד חוסאם חירבאוי ומיראל רזק, פנו לבית המשפט בטענה כי המדינה, באמצעות מנהל מס שבח וגורמים נוספים, דורשת תשלום מס רכוש גם בגין נכסים שלא היו רשומים במערכת המס לפני שנת 2000 - השנה שבה בוטל מס הרכוש. לשיטתם, מדובר בפרקטיקה פסולה של גביית מס בדיעבד, כזו שסותרת את ההחלטות של ועדות ערר וההלכות שנפסקו בעבר. הקבוצה שבשמה ביקשו לפעול הוגדרה באופן רחב כ"כל אזרח אשר נדרש לשלם מס רכוש בגין נכס אשר לא היה רשום במערכת המס לפני שנת 2000, וכל אזרח שנדרש לשלם מס רטרואקטיבי בניגוד להחלטות ועדות הערר וההלכות הפסוקות".
אלא שכבר בראשית פסק הדין מבהיר סגן נשיא בית המשפט, השופט רם וינוגרד, כי הבקשה לוקה בחסר מהותי. הוא מציין כי מדובר בבקשה "לקונית במיוחד", שאינה כוללת את מרבית הרכיבים הנדרשים לפי חוק תובענות ייצוגיות, ומוסיף ביקורת חריפה על סגנונה. לדבריו, הבקשה והתובענה "נוסחו בלשון שאינה ראויה", וכללו האשמות חמורות כלפי המשיבים, לרבות טענות לסחיטה באיומים, מרמה ופעולות פליליות. השופט קבע כי "די היה בדרך התבטאות לא ראויה זו כדי להביא לדחיית בקשת האישור", מכיוון שהתנהלות שכזו אינה עולה בקנה אחד עם הדרישות הקבועות בדין.
הבקשה לא עומדת בתנאי הסף המהותיים
מעבר לפגמים הצורניים והסגנוניים, בית המשפט קובע כי הבקשה אינה עומדת גם בתנאי הסף המהותיים לאישור תובענה ייצוגית. כך, בין היתר, מצוין בפסק הדין שפורסם כי המבקשים לא התייחסו לטענות סף כבדות משקל שהעלו המשיבים בתשובתם, וכי העובדה שבא כוח המבקשים שימש גם כמצהיר בתצהיר התומך בבקשה, פועלת אף היא בניגוד להוראות חוק תובענות ייצוגיות.
- בני 60 ומעלה - כך תחסכו אלפי שקלים במס
- המסמכים הכריעו: נדחתה בקשה למס שבח היסטורי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ואולם, השופט וינוגרד אינו מסתפק בדחייה מטעמים דיוניים בלבד, אלא עובר לדון במחלוקת עצמה. כאן, בלב הדיון, מונחת שאלת פרשנות של הוראות חוק מס רכוש, ובעיקר היחס בין סעיפים 17, 19 ו-22 לחוק. המבקשים ביקשו להסתמך על סעיף 19(א) לחוק, הקובע מגבלה על גבייה רטרואקטיבית של מס, וטענו כי לא ניתן לחייב במס בגין תקופה העולה על חמש שנים לאחור. אלא שבית המשפט קובע כי הפרשנות הזו מתעלמת מהוראות חוק אחרות ומהפסיקה שעסקה בהן.
אחים קוראים צוואה צילום: ביזפורטלהסבתא הורישה הכל לנכדים - בית המשפט ביטל זאת
קשישה כבת 100 נישלה את כל הילדים שלה והורישה את כל רכושה לנכדיה. בית המשפט קבע כי היא לא היתה כשירה להבין את משמעות הצוואה בזמן שערכה אותה. הסרטון, חוות הדעת והמסמכים הרפואיים לא הותירו ספק לגבי מידת כשירותה. הירושה תחולק מחדש - הפעם שווה בשווה בין
הילדים
בשנות חייה האחרונות, כשהזמן כבר לא נספר ביומנים אלא בביקורי מטפלות ובמסמכים רפואיים, מצאה את עצמה קשישה כבת 100 בלב מאבק משפחתי חריף. שנים לאחר פטירתה, התברר כי החלטה אחת שקיבלה, או אולי לא באמת קיבלה, עתידה לקבוע מי יירש את ביתה, חסכונותיה וזיכרון חייה. פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון קבע כי הצוואה שערכה המנוחה בגיל מתקדם מאוד, ובה נישלה את כל ילדיה לטובת נכדיה, אינה תקפה. בית המשפט הורה לקיים צוואה מוקדמת יותר, מ-2003, שבה חולק העיזבון בין ילדיה של המנוחה בחלקים שווים.
המנוחה, ילידת 1911, הלכה לעולמה ב-2018 כשהיא בת יותר מ-100. בחייה נולדו לה שישה ילדים - בן אחד וחמש בנות - אך חלק מילדיה נפטרו כבר בינקותם. הבן, אביהם של התובעים, היה דמות מורכבת בפרשה, כשעדותו תוארה בפסק הדין כבלתי קוהרנטית וככזו שלא ניתן להסתמך עליה. נכדיה של המנוחה, ילדיו של אותו בן, הם שפנו לבית המשפט בבקשה לקיים צוואה מאוחרת שערכה סבתם ב-2008, צוואה שבמסגרתה הורישה להם את כל רכושה ונישלה למעשה את ילדיה, למעט זכות מגורים שניתנה לבן בבית עד לסוף ימיו.
מנגד, חמש הבנות התנגדו לצוואה המאוחרת ודרשו לקיים צוואה קודמת מ-2003, שנערכה בפני עורך דין אחר, ובה נקבע כי העיזבון יחולק שווה בשווה בין כל הילדים. לטענתן, בעת עריכת הצוואה המאוחרת כבר סבלה האם מדמנציה חמורה ולא היתה כשירה להבין את משמעות מעשיה. הן הוסיפו וטענו למעורבות בלתי הוגנת של הנכדים בעריכת הצוואה. השופטת מירית פולוס קיבלה את ההתנגדות וקבעה כבר בפתח פרק ההכרעה כי, "מצאתי שיש להורות על פסילת הצוואה מהטעם שהמנוחה לא היתה כשירה בעת עריכתה וכי יש מקום לקיים את צוואתה המוקדמת". הקביעה הזו נשענה על תשתית ראייתית רחבה, ובעיקר על חוות דעתו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט, פרופ’ שלמה נוי.
המומחה בחן שורה ארוכה של מסמכים רפואיים וסוציאליים, ובהם אבחונים פסיכוגריאטריים, הערכות תלות ודוחות מהמוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה חד משמעית. לדבריו, כבר ב-2002 החלה המנוחה לסבול מירידה קוגניטיבית, שהחמירה והלכה עם השנים. ב-2007 היא אובחנה כסובלת מדמנציה קשה, ובינואר 2008 - חודשים ספורים לפני עריכת הצוואה - נקבע בהערכת תלות שנערכה כי היא "חסרת תובנה ובעלת ליקוי רציני בשיפוט". פרופ’ נוי סיכם וטען כי, "הסבירות הגבוהה יותר היא שבמועד הנדון לא היתה המנוחה כשירה לבצע פעולות משפטיות".
- הבן קיבל 1,000 שקל וטען: הצוואה של אבי מזויפת
- האחות ביקשה מחצית מהירושה - השופט לא הבין למה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"ירידה קשה בזיכרון לכל הטווחים"
אחד המסמכים המרכזיים שנדונו בפסק הדין הוא אבחון פסיכוגריאטרי שנערך למנוחה באוקטובר 2007 בבית חולים ציבורי. באותו אבחון נכתב כי קיימת "ירידה קשה בזיכרון לכל הטווחים", כי המנוחה אינה מתמצאת בזמן ובמקום, וכי תוצאת מבחן המיני־מנטל עמדה על 8 מתוך 30 - נתון המעיד על דמנציה חמורה. עוד צוין כי מדובר באשה שזקוקה להשגחה של 24 שעות ביממה ולעזרה מלאה בתפקודיה. הנכדים ניסו לפסול את המסמך וטענו כי מדובר בחוות דעת שהוזמנה לצורך הליך אפוטרופסות ולכן היא לא אובייקטיבית. בית המשפט דחה את הטענה הזו, וקבע כי אין יסוד להניח שרופאה בבית חולים ציבורי תטה אבחון רפואי. השופטת הדגישה כי "לא סביר שנתון אוביקטיבי זה, המעיד על דמנציה חמורה, הוטה בדרך כלשהי".
