הניו יורק טיימס
צילום: iStock

רפורמת דמי השכירות בניו יורק מובילה לגל מכירת נכסים בעיר

מספר העסקאות למכירת בנייני דירות רב-משפחתיות בטווח מחירים של 7 מיליון דולר עד 75 מיליון דולר ירד בשנה האחרונה, על פי התקשורת האמריקאית ב-43%; על פי החוק החדש, בעלי הדירות לא יכולים "לגלגל" עלויות שיפוץ לשוכרים; איך זה משפיע על המשקיעים בארץ?
נועם בראל | (10)
נושאים בכתבה ניו יורק שכירות

כאשר בניין הדירות בן 7 הקומות ברחוב ברודווי 2301 באפר ווסט סייד בניו יורק הוצע למכירה, לפני כשנה, בעליו הוותיקים ביקשו 60 מיליון דולר עבור הנכס, המכיל 33 דירות, מתוכן 19 בשכירות מפוקחת. הנכס, כך על פי התקשורת האמריקאית, שנמכר בסופו של דבר בחודש דצמבר תמורת 37 מיליון דולר, כלל את בניין הדירות, זכויות בניה לגובה וחללים קמעונאיים מושכרים לחלוטין.

התקשורת הכלכלית האמריקאית מלאה בחודשים האחרונים בדוגמאות להשפעה הגדולה של הגבלת דמי השכירות וצמצום היכולת של בעלי הבתים להעלות דמי שכירות ולהמיר את הדירות המושכרות לדירות למכירה, על מחירי הדירות בניו יורק.

הנכס האמור הוא דוגמה אחת מיני רבות לירידת המחירים המתרחשת בעיר ניו יורק מאז שהמחוקק החדש שבשליטת הדמוקרטים העביר שורה של רפורמות גורפות על שכר הדירה, והוביל לכך שלדיירים יש כיום ההגנות החזקות ביותר ב-50 השנים האחרונות. בעלי הבית איבדו רבים מהמנגנונים בהם הם היו בדרך כלל משתמשים לצורך העלאת דמי השכירות.

מתווכי הדירות בניו יורק אומרים כי בעלי בתים רבים, קטנים ובינוניים, ובמיוחד משפחות שבבעלותם בניין אחד או שניים עם יחידות בשכירות מפוקחת - מוכרים את הנכסים שלהם או מתכוננים למכור.

מה אומר החוק החדש

על פי החוק החדש, בעלי הדירות למעשה לא יכולים להעלות דמי שכירות על ידי "שדרוג" דירות ויכולים "לגלגל" לשוכרים רק שיפוץ בשווי 15,000 דולר במשך 15 שנה. החקיקה החדשה גם הורידה את אחוז עלויות השיפוץ בבניין שניתן להוסיף לשכירות הדיירים מ-6 אחוז ל-2 אחוזים. כל זה אומר שבעלי נכסים רבים התעוררו לעולם בו הבניינים שלהם שווים בין 30-50 אחוז פחות ממה שהיו לפני שנה, לפי מומחי ההשקעות.

מחירי הרכישה של בנייני דירות עליהם חלים החוקים החדשים צנחו בצורה כה דרמטית, עד כי בעלי קרקעות מסוימים אולי לא ירצו למכור כלל. האחרים עשויים להמתין עם מכירת הנכסים שלהם ולבנות על הסיכוי שתעשיית הנדל"ן תוכל להלחם בחוקי שכר הדירה באמצעות תביעות משפטיות או באמצעות לוביסטים אצל המחוקק.

המצב בשוק הנדל"ן בניו יורק משקף את הפחד של בעלי הנכסים

מספר העסקאות למכירת בנייני דירות רב-משפחתיות בטווח מחירים של 7 מיליון דולר עד 75 מיליון דולר ירד בשנה האחרונה ב-43%, מ-385 מכירות ב-2018 ל-221 מכירות בשנת 2019. ב-11 החודשים הראשונים של שנת 2019 רשמה ניו יורק 7.3 מיליארד דולר בעסקאות של דירות רב-משפחתיות, שהם 3.8 מיליארד דולר פחות ממה שנמכר באותה תקופה בשנת 2018.

קיראו עוד ב"נדל"ן"

זהירות אגרות חוב של חברות אמריקאיות

תגובות לכתבה(10):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 7.
    בקרוב 22/01/2020 08:22
    הגב לתגובה זו
    שווה לבעלי הבתים לתחזק, ויגיעו למצב כמו בהגנת הדייר שאת תוצאותיה המזעזעות רואיחם עד היום... מי מרוויח? דיירים סחטנים, שמחזיקים בסתר דירות בבעלותם ע"ש בת הזוג, אמא ומי לא...
  • 6.
    אופיר 21/01/2020 13:14
    הגב לתגובה זו
    גל של מכירות, אבל ירידה של 40% בעסקאות, תחליטו
  • 5.
    דור 21/01/2020 12:41
    הגב לתגובה זו
    למה להשקיע בשיפוץ השכונה אם מחיר השכירות המונמך תקוע, למה לקנות בניין ישן עם זכויות חלקיות כדי לחדש אותו לאורך זמן המחיר מחוץ לשכונה עולה וכך לשכונה נמשכות אוכלוסיות מוחלשות שגרות בבתים יותר ויותר מוזנחים מישהו פה נזכר בדרום תל אביב לבחור הגנת הדייר?
  • 4.
    ג'ק 21/01/2020 10:52
    הגב לתגובה זו
    בתנאי שוק כאלה השוק יכנס לסטגנציה עד שמשהו יקבל שכל וישנה את החוק .
  • קונה מי שמתכוון לגור בדירה ולא כהשקעה להשכרהבשביל קונהפ (ל"ת)
    ד 22/01/2020 16:06
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    אריה 21/01/2020 07:33
    הגב לתגובה זו
    אתר כלכלי עם שגיאות עברית וחשבון פשוט-לא להאמין
  • גב 21/01/2020 14:33
    הגב לתגובה זו
    גם לא מציין שהוא תרגם כתבה מעיתון אמריקאי. ואין קשר בין הנכתב לשום חברת אגח אמריקאית. חוסר הבנה ורואים שקיבל את זה ממישהו עם אינטרס
  • 2.
    קש 21/01/2020 06:55
    הגב לתגובה זו
    בישראל הבועה החלה בסיועה של המדינה ע"י צמצום הבניה ויצירת חוסר בכוונה .אך לכל תעלול יש סוף ולא משנה מי יהיה בשלטון הירידה שהחלה בכל הארץ תתגבר בשנים 2020-2023
  • חוכמולג המחירים בשנת 2019 עלו ולא ירדו (ל"ת)
    אסף 21/01/2020 18:26
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    מתחיל ב ד (ל"ת)
    סוסו 20/01/2020 23:16
    הגב לתגובה זו
דירות חדשות
צילום: איציק יצחקי

מגבלת האשראי שתקבור את החלום לדירה של רבבות צעירים

בשעה ששוק השכירות ממשיך לזנק, בבנק ישראל החליטו להקשיח עוד יותר את הקריטריונים לקבלת משכנתא, מבלי להבחין בין לווים אחראיים ומחושבים, ללווים חסרי אחריות שנכנסו למעגל החובות

אלון יוניאן |

בעוד ששוק השכירות ממשיך לשבור שיאים, בבנק ישראל בחרו להקשיח עוד יותר את הקריטריונים לקבלת משכנתא, ולהגביל את יחס ההחזר החודשי של הלוואות לדיור ל-40% מההכנסה הפנויה, במקום 50% שהיה נהוג עד היום. לכאורה מדובר במהלך אחראי שנועד לצמצם סיכונים במערכת הפיננסית; בפועל, זוהי החלטה שעלולה לייצר גל של השלכות לא מכוונות, ולהעמיק עוד יותר את משבר הדיור בישראל.

החלטת בנק ישראל ליישום מגבלת האשראי החדשה, מגלמת רצון להפחתת הסיכון המערכתי למערכת הבנקאית. אשראי פרוץ פירושו פחות סיכוי להתפרצות של בועת נדל״ן בדומה למשבר הסאב פריים ב-2008, שבו מיליוני אזרחים וחברות הגיעו למצב של חדלות פירעון כתוצאה מהפקרות הבנקים שהעניקו מסגרות אשראי מופקרות וללא בדיקות מקדימות מוקפדות על יכולות ההשתכרות וההחזר של הלווים, אותם לווים שבוקר אחד מצאו עצמם חסרי בית ועם חובות שנותרו גם לאחר מכירת הבית. 

ברם, לצד היתרונות, הנזק הציבורי של רפורמת האשראי עלול להאפיל על תועלתו, מאחר והצמצום האוטומטי הגורף במתן האשראי, ללא אבחנה בין לווים אחראיים לבלתי אחראיים כפי שאפשר לבדוק בבדיקה בסיסית בדוחות החשבונאיים של הלווה, יוביל לכך שגם משפחות בעלות הכנסה יציבה והון עצמי מספק או כאלה שאף בחרו להתגורר במשך מספר שנים בבית ההורים כדי לחסוך הון להמשך התשלומים- יסווגו כבעלי סיכון גבוה לפיגור בהחזרי המשכנתא, וייפלטו אף הן ללא צורך לשוק השכירות ההולך ובוער, ומתוך כך לעליית מחירים בשוק הדירות להשכרה.

בנוסף, צמצום ביכולת הרכישה יגרור האטה בביקושים בשוק, מצב שעשוי להוביל יזמים, ובוודאי כאלה שבונים בפריפריה ומסתמכים על שולי רווח צרים ממילא, להקפיא פרויקטים תכנוניים. כך ייווצר מעגל שוטה: פחות בנייה ועסקאות נדל"ן שיובילו להיצעים מוגבלים, ומכאן למיתון ועליית אינפלציה שייאלצו את הבנקים להגדיל מחדש את מסגרות האשראי, ומכאן לעלייה מחודשת במחירי הדירות בשל צוואר הבקבוק שנוצר בעקבות הקפאות הבנייה, וחתימת המעגל עם זוגות צעירים שיתחילו מחדש את המרוץ לדירה מחדש, רק שהפעם ללא הון עצמי מאחר ומיטב כספם הושקע בשכירות. 

תרחיש שני אפשרי הוא גישה דיפרנציאלית שמבחינה בין קבוצות לווים שונות. במקום קו קשיח של 40% אשראי מסך ההכנסה הכוללת של כל משפחה, ניתן להפעיל מנגנון דירוג מבוסס נתונים: מנגנון ראשון: לווים עם היסטוריית אשראי חיובית, הכנסה קבועה וביטחונות יוכלו ליטול משכנתא בגובה של עד 50% מההכנסה המשותפת הכוללת. מנגנון שני: לווים חסרי יציבות תעסוקתית וללא ביטחונות יוכלו ליטול משכנתא בגובה של 35% - 40% מסך ההכנסה המשותפת של בני הזוג. 

דירות חדשות
צילום: איציק יצחקי

מגבלת האשראי שתקבור את החלום לדירה של רבבות צעירים

בשעה ששוק השכירות ממשיך לזנק, בבנק ישראל החליטו להקשיח עוד יותר את הקריטריונים לקבלת משכנתא, מבלי להבחין בין לווים אחראיים ומחושבים, ללווים חסרי אחריות שנכנסו למעגל החובות

אלון יוניאן |

בעוד ששוק השכירות ממשיך לשבור שיאים, בבנק ישראל בחרו להקשיח עוד יותר את הקריטריונים לקבלת משכנתא, ולהגביל את יחס ההחזר החודשי של הלוואות לדיור ל-40% מההכנסה הפנויה, במקום 50% שהיה נהוג עד היום. לכאורה מדובר במהלך אחראי שנועד לצמצם סיכונים במערכת הפיננסית; בפועל, זוהי החלטה שעלולה לייצר גל של השלכות לא מכוונות, ולהעמיק עוד יותר את משבר הדיור בישראל.

החלטת בנק ישראל ליישום מגבלת האשראי החדשה, מגלמת רצון להפחתת הסיכון המערכתי למערכת הבנקאית. אשראי פרוץ פירושו פחות סיכוי להתפרצות של בועת נדל״ן בדומה למשבר הסאב פריים ב-2008, שבו מיליוני אזרחים וחברות הגיעו למצב של חדלות פירעון כתוצאה מהפקרות הבנקים שהעניקו מסגרות אשראי מופקרות וללא בדיקות מקדימות מוקפדות על יכולות ההשתכרות וההחזר של הלווים, אותם לווים שבוקר אחד מצאו עצמם חסרי בית ועם חובות שנותרו גם לאחר מכירת הבית. 

ברם, לצד היתרונות, הנזק הציבורי של רפורמת האשראי עלול להאפיל על תועלתו, מאחר והצמצום האוטומטי הגורף במתן האשראי, ללא אבחנה בין לווים אחראיים לבלתי אחראיים כפי שאפשר לבדוק בבדיקה בסיסית בדוחות החשבונאיים של הלווה, יוביל לכך שגם משפחות בעלות הכנסה יציבה והון עצמי מספק או כאלה שאף בחרו להתגורר במשך מספר שנים בבית ההורים כדי לחסוך הון להמשך התשלומים- יסווגו כבעלי סיכון גבוה לפיגור בהחזרי המשכנתא, וייפלטו אף הן ללא צורך לשוק השכירות ההולך ובוער, ומתוך כך לעליית מחירים בשוק הדירות להשכרה.

בנוסף, צמצום ביכולת הרכישה יגרור האטה בביקושים בשוק, מצב שעשוי להוביל יזמים, ובוודאי כאלה שבונים בפריפריה ומסתמכים על שולי רווח צרים ממילא, להקפיא פרויקטים תכנוניים. כך ייווצר מעגל שוטה: פחות בנייה ועסקאות נדל"ן שיובילו להיצעים מוגבלים, ומכאן למיתון ועליית אינפלציה שייאלצו את הבנקים להגדיל מחדש את מסגרות האשראי, ומכאן לעלייה מחודשת במחירי הדירות בשל צוואר הבקבוק שנוצר בעקבות הקפאות הבנייה, וחתימת המעגל עם זוגות צעירים שיתחילו מחדש את המרוץ לדירה מחדש, רק שהפעם ללא הון עצמי מאחר ומיטב כספם הושקע בשכירות. 

תרחיש שני אפשרי הוא גישה דיפרנציאלית שמבחינה בין קבוצות לווים שונות. במקום קו קשיח של 40% אשראי מסך ההכנסה הכוללת של כל משפחה, ניתן להפעיל מנגנון דירוג מבוסס נתונים: מנגנון ראשון: לווים עם היסטוריית אשראי חיובית, הכנסה קבועה וביטחונות יוכלו ליטול משכנתא בגובה של עד 50% מההכנסה המשותפת הכוללת. מנגנון שני: לווים חסרי יציבות תעסוקתית וללא ביטחונות יוכלו ליטול משכנתא בגובה של 35% - 40% מסך ההכנסה המשותפת של בני הזוג.