שחף מזין
צילום: יח"צ

בוחרים את מי לא: קלינטון וטראמפ גורמים לציבור לאבד אמון בשלטון

קלינטון לא מעוררת התלהבות ותכתובות המייל החשודות הגיעו בעיתוי גרוע. טראמפ ממציא דמיונות ומציאות מוזרים ואח"כ מחליף אותם כלא היו. הציבור האמריקאי מאבד אמון בשלטון

שחף מזין | (4)

ביום שלישי הבא אמריקה תבחר את מי היא רוצה לראות בבית הלבן. בפועל נראה שאמריקאים רבים מתכוונים להצביע בהתאם לשאלה ההפוכה, את מי הם אינם רוצים לראות בבית הלבן. מצד אחד דונלד טראמפ שבנה לעצמו שם של רודף שמלות והצליח לעלוב בכל שיוך אתני שקיים במהלך מסע הבחירות. מצד שני הילרי קלינטון, בעברה הגברת הראשונה ומזכירת המדינה שכיום מוצאת את עצמה, שוב, במרכז פרשות שחיתות שנתגלו בתכתובות המייל שלה.

קלינטון נתפסת בציבור האמריקאי כ"פוליטיקה ישנה" ולא במובן הטוב. פוליטיקה מבוססת שחיתויות ועסקאות מתחת לשולחן. טראמפ מיצב עצמו, לפחות בעיניי מתנגדיו, כבריון חסר הבנה שאינו ראוי להיות מנהיג העולם החופשי. כשאמריקה צריכה לבחור בין שני אלו, לא פלא שאנו רואים את אחת ממערכות הבחירות הקולניות ואקסצנטריות מאז ומעולם. אם נתעלם רק מהרעש והפרשות נצליח לאבחן את המרכיב שצריך להיות במרכז שיקול הדעת של הבוחר – התפיסה הכלכלית. ארה"ב לא נמצאת בסכנה קיומית מבחינת שלמות הגבולות, אין סבירות למערכה צבאית בין המעצמות. ולמעשה האיום היחיד הקיים על ארה"ב הוא על הכלכלה, על הדולר ליתר דיוק.

בזכות מעמדו של הדולר כמטבע הרזרבה הנפוץ בעולם וכמטבע העיקרי בעסקאות בינלאומיות, ארצות הברית נהנית מיתרונות ייחודיים. הדרישה הכלל עולמית לדולרים כרזרבות לבנקים מרכזיים וכמטבע ברירת המחדל במסחר בינלאומי מאפשרים לארה"ב לייבא בהיקף גבוה מהייצוא, לצרוך יותר מהייצור, וכל זה מבלי שתצטרך להגדיל חוב. אם יש משהו אחד מרכזי שיכול לאיים על אורח החיים האמריקאי הוא שינוי במדיניות הכלכלית החוצה כלפי העולם או פנימה בתוך המדינה.

ממשיכת דרכו של אובמה מול אחד שפיו וליבו לא מתואמים

קלינטון ממצבת עצמה כממשיכת דרכו של אובמה גם מהבחינה הכלכלית. תמיכה ממשלתית בשכבות חלשות ובינוניות, השקעה ממשלתית בתשתיות והתערבות רגולטורית היכן שלדעתה נדרשת גם בשוק הפרטי. זה אמנם נשמע טוב אבל זה מגיע עם תג מחיר. את המחיר יצטרכו האזרחים לשלם באמצעות מיסוי, שאולי לא יעלה באופן משמעותי אך איננו מתוכנן לרדת. אם קלינטון תיבחר ותיישם את הקו הכלכלי עליו היא מצהירה ניתן לומר שאנו יכולים לצפות לעוד מאותו הדבר. התפיסה הכללית והכלכלית דומה לזו שמנהיג ממשל אובאמה בשמונה השנים האחרונות.

טראמפ לעומתה הוא קפיטליסט שעשה את הונו בשוק החופשי. הוא איננו פורט לפרטים את תכניותיו הכלכליות כפי שעושה יריבתו, אך מציג קו כללי ברור שמתומצת בסיסמת הבחירות שלו – להחזיר עטרה ליושנה (Make America great again). טראמפ מבקש לחתוך בנטל המס על החברות והציבור האמריקאי, להחזיר מפעלים שיצאו למיקור חוץ חזרה לגבולות ארצות הברית, להגביל הגירת עבודה ולתת עדיפות לתוצרת אמריקאית. קשה לברור מנאומיו מה מתוך הדברים הם סיסמת בחירות ומאחורי מה ישנה תכנית כלכלית אמיתית. יישום גישה זו ישפיע באופן ישיר על חברות הנמצאות בקשרי סחר עם ארה"ב ועל חברות אמריקאיות המחזיקות בפעילות ייצור במדינות אחרות.

לא רק שבמצב הנוכחי בו פרשיות חדשות צצות ומודלפות על בסיס יומי קשה לנבא מי ייקח את הבחירות, גם לו היינו יודעים מראש את התוצאות כלל לא בטוח שנוכל לנבא את ההשלכות. רונלד רייגן נכנס לבית הלבן עם רקע עשיר במשחק ורקע צבאי שכלל הפקת סרטי תעמולה לחיל האוויר האמריקאי במלחמת העולם השנייה. רייגן היה גם הנשיא שהצליח להוציא את ארצות הברית מסטגפלציה ודשדוש כלכלי בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת אל שנות השמונים שהתאפיינו בצמיחה כלכלית מהירה. כמובן שהתנאים דאז היו שונים, אך תפיסתו השמרנית ימנית בכלכלה דומה לזו שמציג היום דונלד טראמפ. ניקסון לעומתו בא עם ניסיון פוליטי עשיר ונזכר כיום בעיקר בשל תמיכתו בבעלי הממון בכל מחיר ופרשת ווטרגייט שהובילה להתפטרותו.

הבחירה  בשבוע הבא תשפיע על כל העולם. מדיניות הורדת מיסים ועידוד תחרותיות תיטיב עם אלו שיש להם, מנגד תמיכה באלו שזקוקים לה במחיר מגבלות שיכולות להאט את הכלכלה. וכשיש כל כך הרבה על הכף אמריקה בוחרת לעצום עין אחת ולעסוק בפרשיות שחיתות ומין, בזה כולם מבינים. אובדן האמון בשלטון ובנשיאות הוא נזק כבד לציבור האמריקאי. מדובר בתהליך שיחריף בהדרגה בשנים הבאות וזו בעיה קשה בפני עצמה.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

** הכותב הוא כלכלן, מרצה במרכז לימודים אקדמיים (מל"א) ויועץ במשרד הכלכלה

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    שמולי 18/12/2016 21:15
    הגב לתגובה זו
    מה עשו לך מה מסכן חטפת בראש לא נורא העיקר שביתן חבר שלך
  • 3.
    גיל 01/11/2016 14:37
    הגב לתגובה זו
    מיותר לציין שזה מאכזב מאוד.
  • 2.
    הוגו 31/10/2016 22:17
    הגב לתגובה זו
    שני מועמדים חלשים חסרי השראה. טרמפ מפחיד קלינטון תשמור על הקיים. קשה להבין איך הם ניצחו בבחירות המוקדמות?
  • 1.
    ישראל 31/10/2016 19:57
    הגב לתגובה זו
    שני מועמדים גרועים. קלינטון אולי עדיפה.
בינה מלאכותית גנרי AI generic בינה מלאכותית גנרי AI generic

אתר או אפליקציה? ייתכן שהממשק הבא של הגופים הפיננסיים לא יכלול מסך

עומר מילויצקי, יועץ חדשנות ואסטרטגיה דיגיטלית לארגונים על המהלך הבא: אחרי המעבר מהסניף לאפליקציה ואחרי המעבר מהמסך לשיחה: כיצד הבינה המלאכותית תשנה את הדרך שבה ננהל כסף?

עומר מילויצקי |
נושאים בכתבה AI השקעות

עולם הפיננסים אוהב לחשוב במונחים של מסכים. במשך יותר מעשרים שנה בנקים, חברות אשראי ובתי השקעות מדדו את ההצלחה הדיגיטלית שלהם לפי כמה הלקוח משתמש באתר, כמה פעולות הוא מבצע באפליקציה וכיצד הכלים הדיגיטליים חוסכים מהלקוחות להגיע לסניף. אבל ברקע מתבשל שינוי עמוק יותר: אם בינה מלאכותית שמחוברת לדאטה בזמן אמת יודעת להסביר מסלולים, להשוות עמלות, להמליץ על מוצרים ולבצע עסקאות ישירות דרך הצ'אט, עולה השאלה האם בעולם כזה בכלל נצטרך אפליקציות עמוסות מסכים ותפריטים, או שהממשק הפיננסי הבא יהיה משהו אחר לגמרי. 

המהפיכה הראשונה

כדי להבין את המהפכה הבאה, צריך לחזור קודם למהפכה הראשונה. בשנות האלפיים התחילו הבנקים להנגיש ללקוחות אתרי אינטרנט אישיים, שתחילה העניקו ערך בסיסי: צפייה ביתרות, בדיקת תנועות ומעקב אחר החיובים בכרטיס האשראי. מהר מאוד נוספו גם פעולות בשירות עצמי, כגון העברות, הוראות קבע, תשלומי חשבונות, וביצוע פיקדונות. פתאום פעולות שהיו מחייבות תור בסניף וחתימה על טופס עברו למסך הבית במחשב. עבור הבנק זו הייתה הזדמנות לייעל ולחסוך בכוח אדם, ועבור הלקוחות זו הייתה תחושת שליטה חדשה ובעיקר נוחה בכסף שלהם.

השלב הבא היה הרבה יותר משמעותי מבחינת התנהגות הלקוחות: עידן האפליקציות. עם מהפכת הסמארטפונים, הבנקים הבינו שהאתר הוא רק תחנה בדרך, והחלו להשיק אפליקציות ייעודיות שהביאו את החשבון לכף היד. מעבר לגישה 24 שעות ביממה, נכנסו יכולות מתקדמות יותר כמו זיהוי ביומטרי, התראות בזמן אמת, סריקת צ׳קים, חתימה דיגיטלית ותהליכים מקוצרים שהעלימו כל חיכוך מיותר בתהליך. אם האתר שימש בעיקר כמערכת מידע, האפליקציה הייתה כבר מערכת חיה ונושמת לניהול הפיננסים האישיים.

התוצאה הייתה אימוץ מסיבי כמעט בכל העולם. לפי נתונים עדכניים, כ־2.17 מיליארד בני אדם ברחבי העולם משתמשים כיום בשירותי בנקאות במובייל, ועל פי הערכות כ־65 אחוז מבעלי הסמארטפונים משתמשים בבנקאות מובייל לפחות פעם בחודש. בארצות הברית כ־72 אחוז מהבגירים משתמשים באפליקציות בנקאות, ובאירופה מדינות מובילות כמו נורווגיה, דנמרק ושוודיה כבר חצו את רף 80 האחוזים. סקרים שנערכו בשנים האחרונות מראים כי עבור חלק גדול מהלקוחות, האפליקציה היא כבר ערוץ הבנקאות העיקרי: כ־55 אחוז מהלקוחות בארצות הברית מציינים את האפליקציה כדרך המועדפת לניהול החשבון שלהם, לעומת כ־22 אחוז בלבד שמעדיפים את האתר במחשב.

במקביל, גם הצד השני של המאזניים השתנה. כאשר אפליקציה מאפשרת לבצע היום כ־80 אחוז מהפעולות היומיומיות, תפקיד הסניף המסורתי עבר טרנספורמציה. הסניף הפיזי הפך בהדרגה למקום שמשרת בעיקר לקוחות פחות דיגיטליים, או כאלה שזקוקים לליווי אנושי בתהליכים מורכבים כמו משכנתה, אשראי עסקי או טיפול בבעיות חריגות. במילים פשוטות, המהפכה הדיגיטלית בעולם הפיננסי, שהתחילו והובילו האתרים והאפליקציות כבר עשתה את שלה: רוב האינטראקציות הבנקאיות עברו לערוצים דיגיטליים בדגש על המובייל. הדיגיטל כבר ניצח, אבל השאלה הבוערת עם כניסת טכנולוגיות ה-AI היא: איך ייראה הדור הבא של הניהול הפיננסי הדיגיטלי?

הבוס הרובוט (נוצר בעזרת AI)הבוס הרובוט (נוצר בעזרת AI)

מה עושים כשהבוס החדש שלך הוא אלגוריתם?

20 אלף עובדי מדינה יוחלפו על ידי ה-AI - החזון הזה של המדינה הוא מסוכן; מה קורה בעולם, איך אלגוריתם ינהל עובדים והאם ההוא יכול לפטר עובדים?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה רובוט

מדינת ישראל מתגאה, ובצדק, בתואר "אומת הסטארט-אפ". אנו מובילים בפיתוח טכנולוגיות, בפריצות דרך בסייבר ובחדשנות רפואית. אך בצל הזרקורים של האקזיטים הנוצצים, מתהווה מציאות חדשה ומדאיגה בשוק העבודה הישראלי: ואקום רגולטורי מסוכן המותיר את העובד הישראלי חשוף לחלוטין אל מול עוצמתה המתגברת של הבינה המלאכותית (AI) והמהפכה בעולם העבודה שאנחנו רק נמצאים בתחילתה.

​בעוד השיח הציבורי מתמקד בשאלה "האם רובוט יחליף אותי?", האיום המיידי והמוחשי יותר כבר כאן: הפיכתו של המנהל האנושי לאלגוריתם אדיש. זהו עידן ה"ניהול האלגוריתמי", שבו תוכנות מחליטות את מי לגייס, את מי לקדם, את שיבוץ העובדים במשמרות העבודה, ולעיתים, כפי שכבר קורה בעולם, את מי לפטר, ללא מגע יד אדם.

​אין חולק שהטכנולוגיה מבורכת כשהיא באה להעצים את העובד (Augmentation), אך היא הרסנית כשהיא משמשת כתחליף לאחריות ניהולית וכלי לניצול ומעקב. באופן עקבי וגם כעת, מדינת ישראל בוחרת במדיניות של "רגולציה רכה" והתבוננות מהצד. העולם, לעומת זאת, כבר מזמן הפסיק להמתין.

​האיחוד האירופי, במהלך היסטורי, החיל באוגוסט האחרון את ה-EU AI Act. החוק הזה לא רק מסדיר טכנולוגיה, הוא מגדיר מוסר. הוא קובע שמערכות AI המשמשות לניהול עובדים, גיוס ופיטורים הן מערכות ב"סיכון גבוה" (High Risk). המשמעות? אסור למעסיק להפעילן ללא פיקוח אנושי הדוק, ללא שקיפות מלאה וללא מנגנוני הגנה מפני אפליה. באמסטרדם, בית המשפט כבר פסק נגד ענקיות כמו Uber ו-Ola וקבע כי "פיטורים רובוטיים" (Robo-firing) אינם חוקיים. בארה"ב, איגודי התסריטאים והשחקנים בהוליווד השביתו את התעשייה והבטיחו שה-AI לא יהיה הכותב, אלא הכלי בידי היוצר.

​אך בעוד העולם מתקדם לעבר הגנה על האדם, בישראל נדמה שמקבלי ההחלטות רואים רק את הצד של המכונה. החלטת הממשלה 3375 (מספטמבר 2025), שמנחה על הקמת המטה הלאומי לבינה מלאכותית, היא אמנם צעד אסטרטגי חשוב, אך היא חושפת סדר עדיפויות מדאיג. בעוד שהממשלה מקצה משאבים אדירים ל'האצת' הטכנולוגיה ומעבירה סמכויות רגולטוריות למרכז כוח פוליטי במשרד ראש הממשלה, קולו של העובד נותר מחוץ לחדר.