במהלך החודש האחרון, התרחשו שני אירועים מרכזיים בתחום הפקת הגז הטבעי ברמה הגלובלית והאזורית. הראשון, חתימת החוזה בין גזפרום הרוסית ל-CNPC הסינית לאחר משא ומתן שנמשך כמעט שני עשורים.

האירוע השני, ביטול מזכר ההבנות בין חברת וודסייד האוסטרלית לשותפים במאגר לוויתן - למעלה משנתיים לאחר החתימה על מזכר ההבנות. להערכתנו, הקשר בין שני אירועים אלה, הדוק ואף משקף את השינויים העוברים על התעשייה בתקופה האחרונה.

אין זה סוד, כי העיתוי של חתימת החוזה בין גזפרום לסין, בעיצומו של המשבר באוקראינה, היטיב מבחינת המחיר עם הקונים. לפני כמה חודשים, כתבנו בטור זה, על הדרך בה התנהלו יחסי הכוח במשא ומתן בין מוסקבה לבייגי ן, ואין זה מפתיע כי החוזה נחתם בסופו של דבר, בשעה שרוסיה נזקקה לו יותר מאי פעם. החוזה לאספקת 38 BCM צפוי להוות כחמישית מהיצוא הרוסי וכ-7% מיבוא הגז הטבעי של סין.

נדגיש, כי המחיר הנגזר מהעסקה, מטושטש למדי בשל נטל עלויות ההקמה האדירות של התשתיות במזרח סיביר, ובכל זאת, הקונצנזוס של פרשנים ואנליסטים אומד אותו בכ-9.9 דולר ל-mmbtu, לעומת המחיר הממוצע שסין משלמת על יבוא גז נוזלי מאוסטרליה - כ-13 דולר ל-mmbtu. מספרים אלה מדליקים ללא ספק נורה אדומה, בייחוד כאשר לוקחים בחשבון, כי העלויות של תעשיית ה-LNG האוסטרלית גבוהות בכ-70% מעלויות ההובלה בצנרת, ובכך המספרים מקבלים משמעות מרחיקת לכת.

• לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית
• ממשל טראמפ ישיק מכרז ענק לקידוחי נפט וגז במפרץ מקסיקו
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מנכ"ל וודסייד, פיטר קולמן, שיחרר אמנם מסרים מרגיעים ואף שאננים לאחר פרסום העסקה בין רוסיה לסין, אך היא יצרה ללא ספק טלטלה בתעשיית ה-LNG האוסטרלית. אגב, זה לא מפליא, שחלק גדול מהמוסדות הפיננסיים המממנים עורכים בדק בית לפרויקטים וקוראים לתעשיית הגז הנוזלי באוסטרליה לייעל בדחיפות את מבנה העלויות שלה. על מנת לסבר את האוזן, רמות השכר השנתיות על מסוף LNG הגיעו לאחרונה ל-420 אלף דולר לתפקיד טבח וכ-350 אלף דולר לאחראי כביסה. מתברר, אם כן, כי הלחץ על תעשיית הגז הנוזלי האוסטרלית ו-וודסייד גובר, ושתי אלו תרות ברחבי העולם אחר פרויקטים בעלי צמיחה מהירה ותשואה גבוהה במיוחד.

מדוע אם כן, בחרה וודסייד שלא להצטרף לנובל ולשותפויות הישראליות בפיתוח לוויתן, דווקא בשעה שנזדמנה להן הזדמנות פז עם פרוץ המשבר בקרים, שעה שהביקוש הפוטנציאלי מעולם לא נראה טוב יותר?

אנחנו מאמינים כי עיקר ההסבר טמון בפערי המחירים בין שני מזכרי ההבנות שנחתמו עם וודסייד. טיוטת ההסכם הראשונה נחתמה לפני תחילת ההפקה ממאגר תמר למשק, בעת שהמזרח התיכון געש, ובין ישראל לטורקיה - הקונה הפוטנציאלית המועדפת לגז הישראלי - שרר נתק מדיני מוחלט. אין זה מפתיע כי במצב זה אופציית מסופי LNG או FLNG נראתה כמוצא הריאלי העיקרי.

• נחיתת חירום באיירבוס היתה הסימן לתקלה מערכתית - הסכנה עדיין באוויר
• מהו הסיכון הגדול למשקיעים ב-2026 ואיך הוא יכול להיות דווקא הזדמנות בשבילכם?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• נחיתת חירום באיירבוס היתה הסימן לתקלה מערכתית - הסכנה עדיין...

בינתיים, במזרח התיכון השתרר שקט גיאו-פוליטי יחסי, המשבר המדיני עבר למזרח אירופה, ועסקת גזפרום טרפה ללא ספק את הקלפים בכל הנוגע לעלויות תעשיית ההנזלה האוסטרלית. מנגד, מבחינת השותפויות הישראליות, התחושה היא שה-money time שלהן הוא כאן ועכשיו - מצד אחד, בקרב הלקוחות האירופיים של גזפרום, הרצון להתנתק מהמונופול מעולם לא היה חזק יותר. מצד שני, בקרב מדינות האזור, הצורך בגז טבעי זול יחסית לחלופות הקיימות, מעולם לא היה עז יותר.

ובכל זאת, וודסיד ויתרה על ההזדמנויות הגלומות בלוויתן, והשותפים במאגר ויתרו עליה. לנו נראה, כי החלטתה של וודסייד הושפעה לא מעט מרמת המחירים שסימנה גזפרום, שאינה מפצה מבחינתה על שורה של גורמים: כניסה לפרויקט צנרת שאינו קשור לעסקי הליבה שלה, פרמיית הסיכון האזורי ונקודת האיזון במקרה של הקמת מסוף צף על-ידה. להיעדר המוטיבציה להיכנס לפרויקט צנרת ים תיכוני, נוספה גם העובדה שאקספלורציה ופיתוח עתידי של פרוספקט הנפט בלוויתן, אינם נראים כעת אטרקטיביים ביותר בשל רמות מחירי הנפט החזויות לשנים הקרובות, לאחר הפיכת הפצלים האמריקנית.

עושה רושם, כי מבחינת וודסייד האתגר הגדול ביותר כיום הינו הורדת עלויות הייצור שלה. היקף ההשקעות של תעשיית הנפט בפרויקטים של LNG באוסטרליה בשלבי פיתוח שונים נאמד ב-188 מיליארד דולרים, והחשש הוא כי בעוד כמה שנים יהיה זה שוק של קונים. מבחינת השותפויות הישראליות ההחלטה לצאת לדרך עם או בלי וודסייד, היא ללא ספק החלטה נכונה.

בשורה תחתונה, השותפים בלוויתן צדקו בהחלטתם לצאת לדרך עם או בלי וודסייד. אך למרות זאת, להערכתנו, יציאתה של וודסייד והעברת האחריות הפיננסית והתפעולית על הפרויקט במלואו לידי השותפים הקיימים, משולה לקיומה של עסקת קומבינציה בפרויקט נדל"ן - מכירת חלק מהדירות והמגרש בשלב טרום-הקמה נועלים את התשואה, אך מורידים את הסיכון. בשלב זה, כל עוד לא תהיה מוניטזציה בשלב טרום הפקה, עלה יחס הסיכוי / סיכון בפרויקט, שעלותו המינימלית נאמדת ב-5 מיליארד דולר. לא נופתע, אם נראה חלופה לוודסייד, ורוב הסיכויים שזו לא תהיה חברה אוסטרלית.