החלטת ממשלת סין היום לאסור על רכישת חלק ממוצרי יצרנית השבבים האמריקאית מיקרון, לא התקבלה בהפתעה, שכן היא מגיעה על רקע ההגבלה המתמשכת בייבוא שבבים לסין מצד ארצות הברית. על אף הצעד הצפוי, מדובר בשלב נוסף במלחמת השבבים המתנהלת בין המעצמות אשר עשוי להשפיע בעתיד הלא רחוק על הכלכלה העולמית.

על אף שמרביתנו לא נתקלים ביומיום בשבבים באופן ישיר, כנראה שאין יום שאנחנו לא עושים בהם שימוש. השבבים, נמצאים כמעט בכל מכשיר שיש לו מתג הפעלה וכיבוי החל במכוניות, עבור במוצרי אלקטרוניקה פופולאריים דוגמת מדיחי כלים, מקררים מיקרוגלים, ומכונות קפה וכלה במכשירי הסלולר הניידים. הגידול המתמיד בשימוש במוצרים אלו הפך את שוק יצור השבבים לאחד השווקים הצומחים ביותר ואף העמיד אותו במרכזו של מאבק גיאו-פוליטי בין מעצמות.

למעשה, עד שנת 2030 תעשיית השבבים צפויה להגיע להפוך לשוק של מעל טריליון דולר. אם בשנת 2019 תעשיית השבבים נאמדה בכ-412 מיליארד דולר, הרי שמאז חל גידול עקבי כששוויה נאמד בסוף השנה האחרונה (2022) ב-580 מיליארד דולר. על פי ההערכות, השוק רק עתיד להמשיך ולצמוח בשנים הקרובות כשבשנת 2029 הוא צפוי לחצות את רף טריליון הדולר. דבר שלא נעלם מעיניהם של מנהיגי סין וארצות הברית המנהלים ביניהם בשנים האחרונות מאבקים על דומיננטיות כלכלית.

שבבים מנצחים מלחמות 

אך המאבק בין השניים לא קשור רק לצמיחה העקבית של סקטור השבבים, אל כולל מאפיינים נוספים. בכדי לעמוד על המרכיבים המרכזיים של המערכה שזכתה לכינויים כמו "הנפט של המאה ה-21" או "המלחמה הקרה החדשה",  חיבר פרופסור כריס מילר, מאוניברסיטת טאפטס (Tufts University) בארצות הברית את הספר "Chip War: The Fight for the World's Most Critical Technology". לדבריו אחת הסיבות הבולטות למאבקים בין המדינות נוגעת לחשיבות הצבאית שיש לשבבים. "מחשוב מתקדם תמיד נרתם על ידי המודיעין ועל ידי זרועות הממשל הצבאיות, בין אם אלו המחשבים הבריטיים בבלצ'לי פארק שפיצחו את הקודים במהלך מלחמת העולם השנייה או השימוש של ארה"ב במחשבי-על בזיכרון הסובייטי במהלך המלחמה הקרה", כתב מילר.

• איך אנבידיה הצליחה לשנות את מדיניות היצוא לסין
• טראמפ מאשר לאנבידיה למכור שבבי H200 לסין תמורת 25% מההכנסות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לדברי מילר, החשיבות הצבאית הביאה את ממשלת ארצות הברית לנקוט בפעולות חסרת תקדים, כדי להוביל את העולם בייצור שבבים מתקדמים. כדוגמה לכך, הוא מביא את חוק השבבים והמדע בסך 280 מיליארד דולר, אשר נועד לא רק להגביר את ייצור השבבים של ארצות הברית, אלא גם להגביל את מכירת השבבים המתקדמים לסין כדי למנוע מהם להתקדם במחשוב מתקדם, בינה מלאכותית או אפילו בנשק מלחמה.

צעד דומה נקטה גם הנציבות האירופית אשר חשפה בשנה שעברה את חוק השבבים שלה על סך 43 מיליארד. צעד שהתקבל באיחוד בביקורת בשל מה שנתפס על ידי חלק מהחברות כתגובה חלשה מדי לפעולות של מדינות אחרות בראשות סין וארצות הברית. עיקר הביקורת הופנתה לכך שלמרות הסכומים הגבוהים עליהם הודיעה הנציבות בפועל מרביתם כבר הושקעו, כשמתוך התוכנית הגדולה נותרו רק 15 מיליארד דולר שטרם הושקעו, איתם אמור האיחוד להתמודד מול המעצמות האחרות.

תלות הדדית - מבוא לעימותים?

על אף ההשקעה המאסיבית מצד המעצמות, כיום ייצור השבבים מפוזר ברחבי העולם ומבוסס על תלות הדדית של מדינות האחת בחברתה. לדברי מילר נכון לשנת 2023, "אין מתקן מוליכים למחצה אחד בעולם, המסוגל לייצר שבבים באופן עצמאי". דבר שנעוץ באופי המורכב של הייצור העולמי של שבבים אשר הביא לכך שהשחקנים הגלובליים נאלצים לסמוך זה על זה.

• הכטב"מים הכי טובים: ארה"ב מאבדת גובה וסין סוגרת פערים
• המתחרה של אנבידיה חושפת שבבי AI חדשים והפער בין סין לארה"ב מצטמצם
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• "הזדמנות קיצונית באנבידיה" -בברנשטיין מצפים לזינוק של 54%...

כתוצאה מכך, בפועל מתקיימת מעין חלוקת עבודה, במסגרתה מדינות וכלכלות שונות ממלאות תפקידים ספציפיים בשרשרת הערך. החלק הראשון של שרשרת זו, שלב העיצוב, נעשה בעיקר בארצות הברית. אלא שבפועל השבבים עצמם מיוצרים בקצה השני של העולם במזרח אסיה, ובמיוחד בטייוואן אשר מהווה יותר מ-65% משוק הייצור של השבבים, בעוד דרום קוריאה אחראית ליותר מ-15%. לבסוף, ניצב סין בקצה של שרשרת האספקה, שכן בתחומיה השבבים מורכבים ונארזים לתוך המוצרים שבסופו של דבר יקנו הצרכנים. אם לא די בכך הרי שסין וארצות הברית תלויות במידה רבה גם באירופה כדי להשלים את ייצור השבבים. זאת על רקע העובדה שהחברה ההולנדית ASML היא הספקית היחידה של מכונות הליתוגרפיה המשמשות לייצור מוליכים למחצה מתקדמים.

בעיות בשרשרת האספקה רמז לבאות?

העובדה שחלק קריטי כל כך מייצור השבבים מצויה בטייוואן, אשר מצויה בחשש מתמיד מפני פלישה של סין לשטחה, מדירה שינה מעיניהם של לא מעט מנהיגים בעולם המערבי. זאת לאור העובדה שהדבר עשוי להביא לפגיעה רחבת היקף בכל הסקטורים הנסמכים על שבבים. "אם תהיה חסימה או מלחמה במצר טייוואן, ייצור כל סוגי הסחורות יופרע באופן מיידי ונעמוד בפני משבר הייצור הגדול ביותר מאז השפל הגדול של שנות ה-20", מזהיר מילר.

קדימון למה שעשוי לקרות לכלכלה העולמית בתרחיש של שיבוש בשרשרת הייצרו של מוליכים למחצה התקבל בזמן מגפת הקורונה, אשר חשפה את השבריריות של שרשרת האספקה הגלובלית. התפשטות המגפה, והסגרים שהוטלו במדינות השונות לצד הירידה בייצור, הביאו למשבר חמור בשרשראות האספקה. כך למשל, על פי ההערכות המחסור במוליכים למחצה הביא להפסדים של למעלה מ-200 מיליארד דולר בעשיית הרכב ברחבי העולם.

על כן, שני הצדדים פועלים להיערך לקראת התרחיש המסתמן של הסלמה בגזרת טייוואן. סין מצדה פועלת להגביר את יכולת הייצור שלה כדי להיות עמידה יותר מבחינה כלכלית במקרה של פלישה, אבל גם כאמצעי לפיתוח הצבאי שלה. ארה"ב, לעומת זאת, משתמשת בכלים של סחר בינלאומי כדי לערער את המאמצים הללו.

עדות למאמצים הסינים ניתן למצוא בגידול האדיר בכמות החברות הפועלות בתחום. תעשיית המוליכים למחצה בסין צמחה מ-1,300 חברות רשומות במהלך שנת 2011 לכ-22,800 חברות במהלך שנית 2020. אלא שהצמיחה התרכזה בעקר ביצרנים המייצרים שבבים גדולים יותר ופחות מתקדמים מבחינה טכנולוגית. אלא שבשנה שעברה, דווח כי יצרנית השבבים הגדולה במדינה (SMIC), ייצרה שבב של 7 ננומטר, שייצג קפיצה של שני דורות במונחים של התקדמות טכנולוגית. אך אנליסטים במערב מיהרו לצנן את ההתלהבות והטילו ספק בכך שהחברה תוכל לייצר את השבבים הללו בקנה מידה מסחרי. לכך מצטרפות הערכות מערביות המצביעות על כך שסין רחוקה ב-70% מהיעד שלה לעצמאות בתחום המוליכים למחצה עד 2025.