ראיון

"הרווחיות בפרויקטים נמוכה; במוצרים נתחרה כעת בשחקני סיב אופטי"

לאחר שחברת פתרונות האבטחה למתקנים הודיעה כי תמכור לאירונאוטיקס של רפאל את חטיבת הפרויקטים שלה, סמנכ"ל הכספים מספר לביזפורטל מה עומד מאחורי המהלך, וכיצד הם מתכננים להמשיך לצמוח עם חטיבת המוצרים סנסטאר
איתי פת-יה | (1)

סנסטאר, חטיבת המוצרים של חברת מגל מערכות, המפתחת פתרונות לאבטחת מתקנים, היתה אחראית ללמעלה ממחצית מהרווח הגולמי של מגל ב-2020, בעוד שפחות ממחצית מההכנסות היו מיוחסות לה – כך מעריכים בחברה. מגל הודיעה השבוע על מכירת חטיבת הפרויקטים לאירונאוטיקס של רפאל ואביחי סטולרו בתמורה ל-35 מיליון דולר, ותתמקד בהפעלת חטיבת המוצרים. בראיון לביזפורטל סמנכ"ל הכספים של מגל, קובי וינוקור, מסביר מה עומד מאחורי המהלך ואיך הם מתכננים למעשה לצמוח עם סנסטאר.

את שלושת הרבעונים הראשונים של 2020 סגרה מגל עם הכנסות של 52 מיליון דולר, נמוך ב-17% לעומת התקופה המקבילה ב-2019. בשורה התחתונה רשמה החברה רווחיות נמוכה של 1.2 מיליון דולר, אולם מדובר בכפול ויותר מסכום של 0.5 מיליון דולר בתשעת החודשים הראשונים שנה קודם לכן. ב-12 החודשים האחרונים עלתה במנייה בכ-30% וכיום מגל נסחרת לפי שווי של 117 מיליון דולר. בעלת המניות הגדולה בה היא קרן פימי (42.6%).

ובחזרה לעסקה, אירונאוטיקס תקבל לידיה חטיבה הפועלת בישראל, באפריקה, במקסיקו בספרד בהודו וברומניה, ועיסוקה ייזום וביצוע של פרויקטי בטחון-מולדת בדגש על אתרים קריטיים/רגישים דוגמת בתי סוהר, גבולות, שדות תעופה, נמלי ים ותשתיות גז ונפט. אז למה במגל החליטו לוותר על החטיבה? בכל התחומים הללו, "וקטורים", כפי שמכנה אותם וינוקור, פועלת גם חטיבת המוצרים של מגל, והאחרון מפרט על ההבדלים בהקשר זה בין שתי החטיבות.

"שיעורי הרווחיות בביצוע פרוייקטים נמוכים יותר מבתחום המוצרים", הוא אומר, "פרויקטים מצריכים רכש של מרכיבים רבים, למשל מצלמות, בקרי כניסה וחיישנים, ולצד זאת הוצאות על עבודות תשתית וקבלנות. פעילות פרויקטלית מאופיינת בתנודתיות בהיבט ההכנסה וההתקדמות בעבודות. לעומת כל אלה, הפעילות של חטיבת המוצרים מוטית הרבה יותר לכיוון הטכנולוגי".

 מה עושה סנסטאר ומהם אזורי הפעילות המרכזיים?

"זו חטיבה שבה אנחנו מפתחים, מייצרים ומוכרים מערכות חיישנים כמוצר מדף, רישיונות לתכנת ניהול מערכות וידאו (שמתקבל ממצלמות אבטחה – א.פ) ואנליטיקה מתוחכמת. אנחנו מוכרים ברחבי העולם בעיקר לאינטגרטורים. עיקר השוק שלנו הוא צפון אמריקה, ארצות הברית בפרט, שם מתרכזות 40-45% מהמכירות שלנו. עיקר השוק כיום הוא צפון אמריקה, ארה"ב זה השוק הכי גדול, שם אנחנו מוכרים בערך 40-45% מהמכירות. הטריטוריה השניה בגודלה היא אירופה, כשגם בה וגם בארה"ב אנחנו פועלים באמצעות חברות הפצה. שני מרכזי מכירות נוספים הם אסיה-פסיפיק ואמריקה הלטינית".

 אז נשארתם עם סנסטאר, איך עכשיו אתם מתכננים לצמוח?

"נתמקד בשווקים הקיימים ונרחיב את החדירה באתרים קריטיים, לרבות תשתיות של גז ונפט וגם אנרגיה מתחדשת ולוגיסטיקה. בשנתיים האחרונות אנחנו רואים את שחקניות הלוגיסטיקה מקימות מרכזים לוגיסטיים שהולכים וגדלים ויש להן צורך בפתרונות אבטחה. אגב, בגלל שבסנסטאר אנחנו מוכרים בעצם מוצר מדף ותכנה, עם אותם משאבים אנחנו יכולים לצמוח בעשרות אחוזים. כל דולר שאנחנו מכניסים מתורגם ל-0.6 דולר בשורה התחתונה".

 

ובמה אתם מתרכזים כרגע במחקר ופיתוח שלכם? איזו בשורה חדשה תביאו מעבר למוצרים הקיימים?

"ראשית כל אנחנו עובדים על שדרוג ליין המוצרים מבוססי טכנולוגיית סיב-אופטי. בעולמות שלנו, השימוש בסיב מאפשר לגלות באופן מדויק יותר את מיקום החדירה למתקן כלשהו ולספק מידע מהימן יותר שיביא למינימום התראות שווא – שזה אלמנט קריטי בתחום.

קיראו עוד ב"גלובל"

"אם עד היום החיישנים במוצרים שלנו היו כלכליים יותר עבור לקוחות שמחזיקים במתקנים גדולים, כמו גבול ארוך שצריך לאבטח, אז בזכות השימוש בסיב נוכל להביא דור חדש של סנסורים לטווחים יותר קצרים, וכך נתחרה בשחקנים אחרים שכבר משתמשים בטכנולוגיית סיב אופטי. במקביל אנחנו מצמצמים את הפורטפוליו שלנו ומתמקדים במספר נמוך יותר של טכנולוגיות. לאט לאט נוציא את המוצרים הישנים מהמחזור ונספק בתהליך מסודר חלופה ללקוחות הקיימים.

"בתחום התוכנה אנחנו עובדים על גרסה חדשה לתכנת ניהול הוידאו שלנו סימפוני שאמורה לצאת בהמשך השנה. נוסיף פיצ'ר של ניהול בקרי כניסה – כלומר מנגנונים שנותנים פקודה לפתוח או לסגור דלת כשמצמידים צ'יפ, כרטיס, טביעת אצבע וכו'. כך למשל, בבית סוהר יוכלו לנעול ברגע את כל הדלתות אם יזהו פריצה. התכונה הזאת תקושר לניתוח הוידאו, ואם האנליזה תזהה אדם מסוים כמי שאינו מורשה להיכנס באופן אוטומטי ינעלו הדלתות".

"הפיתוח השלישי שלנו הוא יצירה של מולטי-סנסור. במקום שחיישן אחד יזהה חדירה ותהיה בנפרד מצלמה שקולטת תמונה של האירוע, חיישן בודד יתחבר למצלמה ולרדאר וישדר את הדאטה החוצה. לדוגמה, היום יכול לקרות מצב שחיישן מקפיץ התראה על נגיעה בגדר למרות שבמצלמה רואים שזה בגלל בעל חיים שהתקרב אליו. השאיפה היא שעוד לפני ההתראה החיישן יזהה בעצמו את העצם ולא יקפיץ צוות אבטחה לשווא. זה לא יקרה ברבעון הבא – אבל בגדול זה הרעיון".

בדוחות הקודמים שפרסמתם ציינתם את ההשפעה של משבר הקורונה על חטיבת הפרויקטים, איך סנסטאר הושפעה מהמשבר ואיפה הדברים עומדים כיום?

"מכירות סנסטאר בסך הכל ירדו באחוזים בודדים בשנה החולפת, ועדיין זו כן פגיעה מסוימת בהתחשב בכך שהיינו אמורים לצמוח. ציפינו לרשום ב-2020 הכנסות של מעל ל-40 מיליון דולר אבל נגיע לקצת פחות, למרות שבמו"פ ובתשתיות המכירה לא פגענו. צריך לציין שהמכירות בארה"ב נותרו כמו שהיו והפגיעה הייתה בעיקר באירופה ובאסיה. בחטיבת המוצרים ההיצע המגוון שלנו מביא לפיזור הפעילות על פני שווקים שונים באזורים גיאוגרפיים רחבים, וזה מה שקיזז את הפגיעה בוקטורים כמו הגז והנפט, הלוגיסטיקה ובתי הכלא".

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    חובבנים, תקועים שנים מאחור מול המיתחרים ( כמונו..) (ל"ת)
    צורי 10/02/2021 10:40
    הגב לתגובה זו
אנטליה טורקיה (AI)אנטליה טורקיה (AI)

קריסת התיירות בטורקיה: 3 מיליארד דולר הפסדים, 30% ירידה באנטליה ובריחה המונית ליוון

אינפלציה של 33.5% הורסת את היתרון של הלירה החלשה;  מלונות מחזיקים מעמד עם "הכול כלול" בזמן שעסקים קטנים קורסים;  1.5 מיליון טורקים נוטשים לטובת האיים היווניים; מאנטליה ועד איסטנבול: המספרים שמטלטלים את הענף שמניב 12% מהתמ"ג

עמית בר |
נושאים בכתבה תיירות טורקיה

ענף התיירות הטורקי, שהיווה במשך עשורים את אחד מעמודי התווך של הכלכלה המקומית, נמצא בצניחה חופשית. הנתונים העדכניים מציירים תמונה קשה: ירידה של 5% במספר התיירים הזרים ביולי, צניחה של 30% במבקרים באנטליה ברבעון הראשון, והפסדים צפויים של 3 מיליארד דולר בהכנסות השנתיות. מדובר ברעידת אדמה כלכלית עבור מדינה שבה התיירות מהווה 12% מהתמ"ג ומעסיקה מעל 3 מיליון עובדים.

המשבר מתבטא בירידה חדה במספרים: גרמניה, שהיא השוק הגדול ביותר של מבקרים, רשמה ירידה של 8%, בריטניה 10%, וארצות הברית צנחה ב-22%. אבל מעבר לסטטיסטיקה היבשה, מדובר בסיפור של ענף שלם שמתמוטט תחת העומס של אינפלציה דוהרת, אסונות טבע חוזרים ומדיניות כלכלית כושלת עם תדמית שהולכת ונהית בעייתית יותר לעולם המערבי - ארדואן נגד להקת בנות - "לבוש ומעשים לא הולמים". ארדואן נלחם באופוזיציה הליברלית, שם מנהיגים שלה בכלא, ומדבר יותר ויותר על קיצוניות דתית. זה עלול להפחיד את התיירים.

וכל זה קורה כשטורקיה נתפסת זולה מאוד. המטבע שלה איבד מעל%5 ב-20 שנה, אלא שהאינפלציה של 335 שהיא אומנם בירידה, מחסלת את היתרון התחרותי. משפחה של ארבעה משלמת כיום 150-200 דולר ללילה במלון בינוני באנטליה, לעומת 100-130 דולר לפני כשלוש שנים. 

המודל של "הכול כלול": כך שורדים המלונות הגדולים בזמן שהמסעדות המקומיות נסגרות

הפתרון שמחזיק את הענף בחיים הוא דווקא מודל הכל כלול. המלונות מרכיבים חבילות מיוחדות לתיירים רוסים כדי לשמור על תפוסה גבוהה. השוק הרוסי, שמהווה 14% מהמבקרים, נשאר יציב יחסית בזמן שהאירופים בורחים.

אבל יש לזה מחיר כבד. המודל יוצר "בועה" שבה התיירים לא יוצאים מהמלון ולא מוציאים כסף בכלכלה המקומית. התוצאה: בעלי עסקים קטנים באנטליה מדווחים על ירידה של 40% במכירות. מסעדות משפחתיות נסגרות, חנויות מזכרות מורידות תריסים, ומדריכי טיולים מקומיים נשארים ללא עבודה.

לארי אליסון (גרוק)לארי אליסון (גרוק)

הילד היתום והעני שהפך לאיש העשיר בעולם - סיפור חייו של לארי אליסון

התחנות בדרך, הכישלונות, התובנות - "יש לי את כל החסרונות הדרושים להצלחה; הרגשתי שאני צריך להוכיח את עצמי כל יום. זה יצר בי רעב שלא נרגע לעולם"; החבר סטיב ג'ובס, המנכ"לית צפרא כץ והדרך ל-400 מיליארד דולר

מנדי הניג |

זה היום של לארי אליסון. הוא הרוויח היום 100 מיליארד דולר במקביל לנסיקה המדהימה במניית אורקל והפך לאיש העשיר בעולם. ההתחלה היתה קשה מאוד. הסיפור שלו השראה לאנשים שמתחילים מלמטה. השראה ליזמים. הרעב שלו להצלחה מעורר קנאה, היכולות שלו פנומנליות. הביצועים שלו מרשימים ומוכיחים שהכישלונות הם השיעורים הטובים ביותר להצלחה. קבלו את הדרך של אליסון מילד יתום ועני לאיש העשיר בעולם.   

לארי ג'וזף אליסון נולד ב-17 באוגוסט 1944 בברונקס, ניו יורק, לעולם שלא רצה אותו. אמו, ססיל, הייתה נערה בת 19 שלא יכלה לגדל אותו. אביו הביולוגי היה טייס קרב של חיל האוויר האמריקני, אך נעלם עוד לפני הלידה. כבר ברגעיו הראשונים היה לארי ילד "דחוי".

בגיל תשעה חודשים בלבד חלה בדלקת ריאות קשה. אמו הצעירה, נואשת וחסרת תמיכה, החליטה למסור אותו לאחותה לואיז ולבעלה לואיס אליסון - זוג יהודים משיקגו. הם אימצו אותו כאילו היה בנם. אבל תחושת היתמות ליוותה אותו לאורך ילדותו והעצימה כשאימו החורגת נפטרה.  

 שיקגו של שנות ה-40-50 הייתה אז עיר תעשייתית קשה, כשהשכונות היו מחולקות אתנית - איטלקים, אירים, יהודים. משפחת אליסון חיה בדרום העיר, בסביבה יהודית מסורתית. מצד אחד, ערכים של חריצות והשכלה; מצד שני, קשיחות.

לארי גדל בידיעה עמומה שהוא לא בדיוק "שייך". אביו המאמץ, לואיס, היה מהנדס חשמל מתוסכל שלא הצליח להגשים את חלומותיו. הוא דרש מצוינות אך לא האמין בבנו המאומץ. "אתה הטעות הגדולה של חיינו", נהג לומר. שנים מאוחר יותר סיפר לארי: "כשהאדם שאמור להאמין בך הכי הרבה אומר לך שאתה טעות - אתה מפתח עקשנות להוכיח לו שהוא טועה".