המתיחות בין וושינגטון לבייג'ינג חוזרת לטלטל את השווקים. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שתמיד ידע להפוך איומים לכלי עבודה, זורק עכשיו פצצה כלכלית: מכסים של 100% על כל יבוא מסין, בתגובה להגבלות חדשות ומחמירות שהטילה בייג'ינג על יצוא מגנטים ומינרלים נדירים. זה מהלך שמאיים להקפיא שרשראות אספקה גלובליות, להעלות מחירים ולהאט צמיחה בכלכלה העולמית. 

בעוד השווקים צונחים, S&P 500 איבד 2.7% ביום אחד - השאלה הגדולה נותרת פתוחה: האם זו עוד תרגיל טראמפי מחושב, או התחלתו של קרב אמיתי על שליטה במשאבי המפתח של המאה ה-21?

ההסלמה הזו מגיעה דווקא לאחר תקופת הפוגה אם כי מתוחה, שבה ניסו שני הצדדים להנמיך להבות. אבל כמו בסכסוכים קלאסיים, הרקע ההיסטורי מלמד אותנו שהשקט הזה היה זמני בלבד.

מסע בזמן: איך הגענו למלחמת המכסים הגדולה ביותר בהיסטוריה

הסכסוך הכלכלי בין ארה"ב לסין לא נולד אתמול. הוא התחיל באופן רשמי ב-2018, כשטראמפ - אז בנשיאותו הראשונה - הטיל מכסים ראשונים על מוצרים סיניים בשווי מאות מיליארדי דולרים. המטרה הייתה ברורה: להפחית את הגירעון המסחרי העצום שנגע אז בטריליון דולר, להגן על התעשייה האמריקאית ולעצור את מה שהאמריקאים כינו "גניבת הקניין הרוחני" הסינית. סין הגיבה במכסים נגדיים על סויה, מטוסים ובשר - מהלכים שפגעו קשות בחקלאים האמריקאים וביצרניות כמו בואינג. השווקים רעדו, אבל זה היה רק ההתחלה.

• טראמפ ושי נפגשו - "מקווה שחתימת הסכם סחר תתרחש בקרוב מאוד"
• ניסאן ומרצדס מזהירות: משבר שבבים חדש ישתק את תעשיית הרכב העולמית
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ההתעצמות הגיעה לשיאה ב-2019-2020. טראמפ העלה את המכסים ל-25% על אלפי מוצרים, סין סגרה את השוק שלה בפני חברות אמריקאיות, והעולם נכנס למיתון חלקי בגלל שיבושי אספקה. אז נכנסו המינרלים הנדירים לתמונה - סין, ששולטת ב-60% מהייצור העולמי וב-90% מהעיבוד, השתמשה בהם כנשק אסטרטגי. ב-2010 כבר ניסתה זאת מול יפן, ועכשיו זה היה תור ארה"ב. 

המכסים היו רק קצה הקרחון - המאבק האמיתי היה על טכנולוגיה, אנרגיה וביטחון לאומי. בסופו של דבר, בשלב הראשון של ההסכם בינואר 2020, סין התחייבה לקנות יותר סחורות אמריקאיות, אבל ההפוגה הזו התפוגגה עם מגפת הקורונה.

אחרי שנים של מתיחות מתונה יחסית ולאחר חזרתו של טראמפ לשלטון, החלה מלחמת סחר קשה - טראמפ הטיל מכסים על כל מדינות העולם עם אפשרות לדיונים כדי להגיע לפשרה שתתאים לממשל האמריקאי. בהמשך היתה דחייה והפחתה של המכסים, אבל טראמפ השיג מכסים מינמליים של 15% - שהם בפועל גבוהים מאוד, ואלמלא התחיל עם שיעור גבוה יותר, לא היה סוגר על 15%. זאת ועוד - הוא קיבל מהמדינות שסגרו עם ארה"ב על הסכם התחייבויות נוספות שמשרתות את ארה"ב, לרבות ייצור מקומי. טראמפ גם הגביל את מכירת השבבים המתקדמים למדינות מסוימות (בהמשך למהל שהחל ביידן), והוביל להשקעות ענקית של מפעלי שבבים ותרופות עולמיים בארה"ב. 

• נייקי דורכת במקום: המכסים מכבידים וסין ממשיכה להיחלש
• מטא תשיק שני מודלים חדשים של AI, "מנגו" ו-"אבוקדו"
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מאזן האימה: וושינגטון מאיימת בצעדי תגמול נגד ענקיות...

מול סין, אחד העניינם החשובים היה המינרלים הנדירים. סין היתה היחידה שלא התקפלה. באפריל, סין הפתיעה והטילה הגבלות חדשות על יצוא שבעה מינרלים נדירים, סמריום, גדוליניום, טרביום, דיספרוזיום, לוטטיום, סקנדיום ויתריום - בתגובה למכסים אמריקאיים מחודשים על טכנולוגיות בינה מלאכותית ושבבים. זה היה מהלך מחושב: בייג'ינג רצתה להזכיר לוושינגטון מי שולט במשאבים הקריטיים. השווקים צנחו, מחירי המגנטים זינקו ב-30%, וחברות כמו טסלה וג'נרל אלקטריק נאלצו להתמודד עם מחסורים. ארה"ב הגיבה בהשקעות פנימיות, אבל זה לא הספיק.

ההפוגה הגיעה ביוני, בפסגת ז'נבה. טראמפ ושי ג'ינפינג חתמו על הסכם זמני: סין התחייבה לאשר יצוא מינרלים נדירים מלא, כולל מגנטים, תמורת הקלות במכסים אמריקאיים. סין חזרה לקנות סויה אמריקאית, והשווקים התאוששו. אבל זו הייתה הפסקה טכנית בלבד. סין המשיכה לבנות מונופול, וארה"ב, תחת לחץ פוליטי פנימי - לא ויתרה על הגבלות טכנולוגיות. ועכשיו, באוקטובר, אולי הכל קורס: סין מרחיבה את ההגבלות לחמישה מינרלים נוספים, הולמיום, ארביום, תוליום, אירופיום ויתרביום - ודורשת אישור יצוא לכל מגנט שמכיל אפילו 0.1% חומר סיני. טראמפ, בתגובה, מבטל את הפגישה המתוכננת בדרום קוריאה ומאיים במכסים כפולים.

האוצר הנסתר: למה כל העולם נלחם על 17 יסודות כימיים

מינרלים נדירים שמגדירים את העתיד. אלה מינרלים שאינם "נדירים" במובן של כמות, הם קיימים בכל מקום, אבל העיבוד שלהם מרוכז בסין. מדובר ב-17 יסודות כימיים, כמו ניאודימיום למגנטים חזקים, דיספרוזיום למנועי רכב חשמלי ופרסאודימיום לציפויי טורבינות רוח. סין מייצרת 70% מהם, מעבדת 90%, ומחזיקה בשליטה על שרשראות האספקה.

למה זה כל כך חשוב? כי מינרלים נדירים הם קריטיים לכלכלה הדיגיטלית. בלי ניאודימיום, אין מגנטים למנועי רכב חשמלי - תעשייה שצפויה להגיע ל-1.5 טריליון דולר עד 2030. דיספרוזיום חיוני לטורבינות רוח ולמטוסי F-35, שמשלבים טונות ממנו. אפילו בינה מלאכותית תלויה בהם - צ'יפים כמו אלה של אנבידיה זקוקים למינרלים נדירים לקירור ולשיפור ביצועים.

מחסור יכול להעלות מחירי סמארטפונים ב-20%, להאט את המעבר לאנרגיה ירוקה ולהגביל את תעשיית ההגנה. ארה"ב מייבאת 70% מצרכיה מסין,והיא מזרימה מיליארדים לבניית כרייה מקומית.

קרב הפרשנויות: מי הטוב ומי הרע בסיפור הזה?

מהזווית האמריקאית, במיוחד בקרב הפרשנים הימניים, התמונה ברורה - סין משחקת מלוכלך, וטראמפ צודק שמגיב בכוח. "מעולם לא היה צורך להשתמש בעליונות האמריקאית - עד עכשיו", כפי שהנשיא עצמו ניסח. ההגבלות הסיניות נתפסות כהתקפה ישירה על הביטחון הלאומי, במיוחד עם הקשר לצבא - מינרלים נדירים הם המפתח ללייזרים, לוויינים וטילים. הפתרון? השקעות פנימיות, כמו הפרויקט של MP Materials בפורט וורת', שיבנה מפעל מגנטים ראשון בארה"ב עד סוף 2025.

מצד שני, הזווית הסינית מדגישה הגנה עצמית. בייג'ינג טוענת שההגבלות הן תגובה למכסים אמריקאיים על שבבים ותוכנה - "אנחנו מגנים על הריבונות שלנו", אומרים גורמים רשמיים. זה חלק ממדיניות "הקפאה כפולה": סין מקפיאה יצוא, ארה"ב מקפיאה טכנולוגיה. עם זאת, סין לא רוצה מיתון גלובלי שיפגע בה, אז ההגבלות שנכנסות לתוקף רק בדצמבר, משאירות חלון למשא ומתן. הפרשנים הסיניים רואים בטראמפ מי שמאיים כדי להסיח את הדעת מבעיות פנימיות, כמו האטה כלכלית.