דונלד טראמפ; קרדיט: טוויטרדונלד טראמפ; קרדיט: טוויטר

יום השחרור 2? פחות מחודש להקפאת המכסים, מה צפוי?

היום הגורלי מתקרב: ב-9 ביולי תפוג ההקפאה בת 90 הימים שקבע ממשל טראמפ לפני הפעלת מכסי "יום השחרור", אבל האם זה באמת יקרה? הבית הלבן משדר מסרים סותרים - מדחייה אפשרית ועד איום מוחשי בהחלת מכסים מיידיים על עשרות מדינות; גם בוול סטריט שואלים: הפעם טראמפ יתעקש או שוב יתקפל ברגע האחרון?

רוי שיינמן |

המועד האחרון להקפאה על מכסי "יום השחרור" של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ הולך ומתקרב, והמשקיעים בעולם כולו ממתינים בדריכות. ב-9 ביולי צפויה לפוג "הפסקת האש" בת 90 הימים שעליה הכריז ממשל טראמפ כחלק מהמהלכים האחרונים במלחמת הסחר שלו, והעולם מתכונן לכל תרחיש - כולל לזה שבו לא קורה כלום.


מאחורי הקלעים, שורת מסרים סותרים שיצאו מהבית הלבן בשבוע האחרון רק הגבירו את חוסר הוודאות. מצד אחד, דוברים בכירים בממשל רומזים על הסכמים חדשים שמתבשלים, או לפחות על דחייה של המהלך, ומצד שני - עלולה להגיע גם מכת מחץ פתאומית של מכסים חד-צדדיים. נכון לעכשיו, איש לא באמת יודע אם "יום השחרור 2.0" יהיה דרמה עולמית או פשוט עוד תאריך שיחלוף בשקט.


השבוע הציג ממשל טראמפ שלושה תרחישים עיקריים להתפתחות הצפויה: דחייה נוספת של ההחלטה, שיטפון של הסכמי סחר שייחשפו בזה אחר זה, או פשוט החלה מיידית של מכסים על עשרות מדינות. טראמפ עצמו אף רמז שכל האפשרויות נמצאות על השולחן, ושחלקן עשויות להתממש במקביל - בהתאם למידת שיתוף הפעולה של כל מדינה בנפרד. המשמעות היא שלכל שותפת סחר של ארה"ב צפוי להישלח מכתב שונה, עם תנאים שונים: חלק יקבלו הארכה, אחרות יקבלו מכסים, ומקצתן אולי יקבלו הסכם זמני או הבטחה לעסקה בעתיד. לפי אנליסטים, מדובר במהלך שמעורבת בו כמובן הרבה פוליטיקה - אבל גם ניסיון ממשי להפעיל לחץ ולחלק את העולם לשני מחנות: מי שנחשב "ידידותי", ומי שלא.


1. הארכה למדינות ששיתפו פעולה

שר האוצר סקוט בסנט העיד השבוע בפני הקונגרס והבהיר כי לא כל המדינות יזכו לאותו היחס. לדבריו, כ-18 מדינות שנחשבות לשותפות סחר מרכזיות של ארה"ב - ושנמצאות כיום בתהליכי משא ומתן מתקדמים - עשויות לקבל דחייה של הדד-ליין, במטרה לאפשר להן להשלים את השיחות.


בסנט הסביר כי המדד העיקרי שבו הממשל בוחן את השותפות הללו הוא מידת "תום הלב" שבה הן מנהלות את השיחות - כלומר, לא בהכרח התוצאה המיידית, אלא עצם הנכונות לשתף פעולה. כך, לדוגמה, מדינות כמו מקסיקו, הודו, או יפן עשויות לזכות ליחס סלחני יותר, בזמן שמדינות שאינן מגלות גמישות יידרשו לשלם מחיר.


במקביל, בסנט גם רמז על מודל חדש שמונח על שולחן הדיונים - הסכמים אזוריים. לפי התפיסה הזו, קבוצות של מדינות מאותה יבשת או אזור גיאוגרפי יוכלו לקבל תנאים דומים, כחבילה אחת, מהלך שיאפשר לטראמפ להציג הישגים מהירים מבלי לנהל מו"מ ממושך עם כל מדינה בנפרד.


2. "אתם עומדים לראות הסכם אחר הסכם"

את הקו האופטימי בחר לייצג שר המסחר האוורד לוטניק, שהצהיר בראיון: "אתם עומדים לראות הסכם אחר הסכם. זה יתחיל כבר בשבוע הבא ויימשך הלאה". לוטניק אף טען כי עיכוב בהסכמות עם סין דווקא פתח הזדמנויות לחתימה על עסקאות חדשות עם מדינות אחרות, כמו קוריאה הדרומית, וייטנאם או מדינות מזרח אירופה.

קיראו עוד ב"גלובל"


עם זאת, בשוק כבר לא מתרגשים מההבטחות החוזרות ונשנות הללו. לאורך השנה האחרונה בישר ממשל טראמפ לא פעם על "הסכמים שעומדים להיחתם", אך בפועל רק הסכם מוגבל עם בריטניה אכן יצא לדרך, וגם הוא אינו משמעותי מבחינה מאקרו-כלכלית. זאת במיוחד לאור העובדה שארה"ב דווקא נהנית מעודף מסחרי מול בריטניה, בניגוד למדינות אחרות באירופה ובאסיה.


האנליסטים מציינים כי יש גבול לכמה פעמים ניתן להבטיח "הסכם ענק מעבר לפינה" מבלי לספק תוצאות. ולפיכך, אמנם יתכן שייחתמו מספר עסקאות נקודתיות, אך ספק אם זה יספיק כדי לשנות את האווירה הכללית בשווקים או להניע גלי אופטימיות משמעותיים.


3. מכסים חד צדדיים

בניגוד לקולות המפויסים של בסנט ולוטניק, טראמפ עצמו בחר להציג תרחיש הרבה יותר קשוח: שליחת מכתבים ליותר מ-130 מדינות עם הודעה חד-משמעית - קבלו את תנאי הסחר החדשים, או תישאו בתוצאות. לדבריו, בחלק מהמקרים ייקבעו מכסים בגובה של 10% עד 25%, מבלי לנהל דיון נוסף.


המהלך הזה נתפס כהמשך ישיר למדיניות ה"עובדות בשטח" של טראמפ, שמעדיף לפעול באופן חד-צדדי, מתוך אמונה שזה מה שמייצר את מירב הלחץ על הצד השני. מנגד, טראמפ השאיר דלת פתוחה לאפשרות להעניק ארכות למדינות מסוימות, והזכיר כי ישנה התקדמות גם במשאים ומתנים מול יפן ודרום קוריאה, כך שגם הוא, בסופו של דבר, משחק על כל המגרש.


האם השוק יגיב בירידות? לא בטוח, כולם מפחדים להישאר בחוץ

השאלה הגדולה היא איך יגיבו שוקי ההון. באופן אינטואיטיבי, ההיגיון אומר שמכסים חדשים אמורים ללחוץ את השווקים מטה, להגביר חששות ולהכניס את המשקיעים למצב של מגננה. אלא שבמציאות, התחושה היא שהשווקים כבר מחוסנים, לפחות חלקית, למהלכים של טראמפ.


המשקיעים התרגלו ל"תבנית טראמפ", או בשם שהיא קיבלה בוול סטריט: TACO - Trump Always Chickens Out. המשמעות: טראמפ אולי מאיים, אבל כשהמועד מגיע, הוא נוהג לסגת ברגע האחרון או להציע גרסה מרוככת יותר. זה כבר קרה עם סין ועם אירופה למשל.


וזה מתדלק את אחד הגורמים שאולי הכי משפיעים על השוק בתקופה הזו: FOMO - הפחד מלהחמיץ. משקיעים רבים חוששים לצאת מהשוק לפני שיגיע הרגע שבו טראמפ "מתקפל", מה שמוביל בדרך כלל לראלי. לכן, גם אם יוכרזו מכסים, לא בטוח בכלל שהתגובה המיידית תהיה שלילית.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
פיטר לינץ
צילום: PAT greenhouse - GLOBE STAFF
דבר הגורו

פיטר לינץ' - "המניות הטובות ביותר לקנות הן אלה שאף אחד לא שמע עליהן עדיין"

ב-1977, בגיל 33, לינץ' קיבל את ניהול קרן מג'לן של פידליטי, שהיתה אז קרן קטנה יחסית עם 18 מיליון דולר בלבד. במשך 13 השנים הבאות הוא הפך אותה לקרן הגדולה בעולם, עם 14 מיליארד דולר מנוהלים. לדבריו, "הדבר החשוב ביותר הוא לא כמה אתה צודק אלא כמה אתה מרוויח כשאתה צודק"

עמית בר |

הוא נולד ב-19 בינואר 1944 בניוטון שבמסצ'וסטס. פיטר לינץ' גדל במשפחה אירית-אמריקאית ממעמד הביניים. אביו, תומאס לינץ', היה פרופסור למתמטיקה בבוסטון קולג' ונפטר מסרטן כשפיטר היה רק בן 10. המוות המוקדם של האב אילץ את המשפחה להתמודד עם קשיים כלכליים, ופיטר החל לעבוד כנער סבל במועדון גולף יוקרתי כדי לעזור בפרנסת המשפחה. דווקא שם, במועדון הגולף, הוא נחשף לראשונה לעולם ההשקעות דרך שיחות ששמע בין אנשי עסקים עשירים.

לינץ' למד היסטוריה בבוסטון קולג' ואחר כך עשה MBA בוורטון. הוא שירת שנתיים בצבא כקצין ארטילריה בקוריאה ובווייטנאם. ב-1966, בזמן שעדיין היה סטודנט, הוא התמחה בפידליטי כאנליסט קיץ. המנהלים בחברה התרשמו ממנו והציעו לו משרה קבועה אחרי הצבא. הוא התחיל כאנליסט מתכות וכימיקלים, ובהדרגה התקדם בחברה.

במהלך לימודיו, לינץ' השקיע את כל חסכונותיו, בסכום כולל של 1,000 דולר, במניית חברת תעופה בשם קטנה. המניה עלתה מ-7 דולרים ל-33 דולר בתוך שנה וחצי בזכות מלחמת וייטנאם שהגבירה את הביקוש להובלת מטענים צבאיים. הרווח הזה מימן את כל לימודי התואר השני שלו. באופן  אירוני, הוא הרוויח מהמלחמה שבה נלחם מאוחר יותר כחייל.

ב-1977, בגיל 33, לינץ' קיבל את ניהול קרן מג'לן של פידליטי, שהיתה אז קרן קטנה יחסית עם 18 מיליון דולר בלבד. במשך 13 השנים הבאות הוא הפך אותה לקרן הגדולה בעולם, עם 14 מיליארד דולר מנוהלים. התשואה השנתית הממוצעת שלו היתה 29.2% - כמעט כפול מהתשואה של מדד S&P 500. מי שהשקיע 1,000 דולר בקרן ביום שלינץ' קיבל אותה היה מחזיק 28 אלף דולר ביום שבו פרש.

החיים האישיים שלו סבלו מההצלחה המקצועית. לינץ' עבד 90-80 שעות בשבוע, ביקר במאות חברות בשנה וקרא אינספור דו"חות. אשתו קרולין, שעמה התחתן ב-1968 ויש להם שלוש בנות, כמעט שלא ראתה אותו. ב-1990, בשיא הצלחתו ובגיל 46 בלבד, הוא הודיע על פרישה. הסיבה הרשמית היתה רצון לבלות יותר זמן עם המשפחה, אבל היו גם שמועות על בעיות בריאות מהלחץ הכבד. "כשהילדים שלי היו קטנות, פספסתי יותר מדי רגעים חשובים. לא רציתי לפספס את שנות הנעורים שלהן", הוא אמר.

מקרון צרפתמקרון צרפת

הבנק המרכזי של צרפת מוריד תחזיות

צרפת מתמודדת עם האטה כלכלית וחוסר יציבות פוליטית: הבנק המרכזי מוריד תחזיות צמיחה, פיץ' מפחיתה דירוג אשראי והשווקים דורשים תשואה גבוהה יותר על החוב הממשלתי

אדיר בן עמי |

הבנק המרכזי של צרפת הודיע על הפחתת תחזיות הצמיחה לשנים 2026 ו-2027 ב־0.1 נקודת אחוז, בעקבות חוסר הוודאות הפוליטי שנוצר לאחר נפילת הממשלה השנייה בתוך פחות משנה. הבנק מזהיר כי צרפת עלולה להישאר מאחור ביחס לשאר מדינות האיחוד האירופי בשנים הקרובות.


המצב הכלכלי בצרפת מסתבך. ראש הממשלה החדש, סבסטיאן לקורנו, מנסה לגבש תקציב ל־2026 תוך ניהול משא ומתן עם מפלגות האופוזיציה. אך מפלגות מהשמאל והימין הקיצוניים דורשות בחירות חדשות במקום לסייע בגיבוש הסכמות, מה שמקשה על תהליך קבלת ההחלטות. המפלגה הסוציאליסטית, שעל תמיכתה תלויה יציבות הממשלה, דורשת להעלות מסים על עסקים ולהאט את תהליך צמצום הגירעון – הגדול ביותר באיחוד האירופי. קו זה מנוגד לרצון השווקים, והדבר מתבטא בעליית תשואות האג"ח הממשלתיות הצרפתיות ביחס למדינות שכנות.


פיץ' הורידה דירוג

חברת הדירוג פיץ' הורידה ביום שישי את דירוג האשראי של צרפת מ-AA- ל-A+, בשל חששות מיכולת הממשלה לעמוד ביעדי התקציב ולהגיב למצבי חירום כלכליים. המהלך משקף הערכה גוברת של המשקיעים כי צרפת נעשית פחות יציבה מבחינה פיסקלית.


הבנק המרכזי הצרפתי מזהיר מפני המשך מדיניות כזו. הכלכלן הראשי אוליביה גארנייה אמר כי אם לא יתקדמו בצמצום הגירעון, "אי הוודאות הפיסקלית תתרחב, והחלטות השקעה ותעסוקה של עסקים ומשקי בית יישארו מהוססות". נגיד הבנק, פרנסואה וילרואה דה גלהאו, הוסיף כי הממשלה הבאה חייבת להישאר מחויבת ליעד של גירעון של 3% מהתמ"ג עד 2029. לדבריו, "אם נכשלים בתחילת הדרך, קשה לשכנע שהיעד יושג בזמן".

התחזיות החדשות

התחזית המעודכנת מצביעה על האטה בצמיחה לעומת שאר מדינות האיחוד האירופי בשנים הקרובות. הבנק צופה צמיחה מתונה ב-2026 וב-2027, ומדגיש כי עסקים ומשקי בית נוטים לעכב השקעות עד שתהיה בהירות בנוגע למדיניות התקציב.