אהוד שפירא תוקף: הרגולציה איננה דוחפת פה ליזמות

בתקופה של צמיחה וסימני צמיחה שהופכים לצמיחה, חשוב לזכור ולהזכיר, כי תנאי הרגולציה במשק הישראלי אינם דוחפים ליזמות ולעשיית עסקים. בשנים האחרונות אנו רואים תופעה של 'יציאה החוצה' של גופים עסקיים ושל אנשי עסקים. תופעה זו, שהתאפשרה בזכות הליברליזציה במט"ח, היא תופעה חיובית, אך למרבה הצער היא נעשית בשנים האחרונות לא רק מתוך בחירה אלא גם מתוך הכרח ? וזה הרבה פחות חיובי. כך אמר היום ד"ר אהוד שפירא, משנה בכיר למנכ"ל לאומי בכנס הבנקאות השנתי של BDO זיו האפט וגלובס.

לדבריו, ניתן לראות כי הרגולציה הגבילה עד מאוד את היכולת של הבנקים לצמוח בשוק המקומי. הוראות כמו: הגבלות על השקעות ריאליות (קונגלומרט), פיקוח על ההכנסות מעמלות, הגבלות על מתן אשראי ללווים הגדולים, אילוץ הבנקים להתנתק מתחומי פעילות שלמים (קופות גמל, קרנות נאמנות, חיתום וכו') והצבת קשיים על ביצוע איגוח. יותר מכך ? הרגולציה נותנת עדיפות למתחרים של הבנקים בתחומי הפעילות המסורתיים שלנו ? חברות ביטוח, בנקים זרים ברוקרים וכו'.

הוא הסביר, כי במקביל רואים יותר ויותר חברות ישראליות, מענפי משק שונים ? לא רק נדל"ן ? שמסיטות חלק או את רוב פעילותן לחו"ל. הסיבות לכך הן בעיקר המיתון במשק הישראלי, גודלו (יותר נכון קוטנו...) של השוק המקומי, הזדמנויות בשווקים בחו"ל, אבל, גם כאן משחק הרגולטור תפקיד לא קטן, על ידי הגבלת היכולת של החברות המובילות במשק לקבל אשראי בנקאי (מגבלת לווים גדולים) וגם לבצע רכישות ומיזוגים.

על הרקע הזה, אומר שפירא, הגיעו הבנקים הגדולים למסקנה שעליהם להפנות את תשומת הלב למקורות צמיחה מחוץ לישראל וקבעו לעצמם יעדים להרחבת הפעילות בחו"ל.

עד היום, הפעילות של הבנקים בחו"ל התמקדה לדבריו, במדינות שעונות על שני קריטריונים בעיקר: הראשון, המדינה מהווה מרכז פיננסי עולמי. והשני, קיומה של קהילה יהודית מבוססת עם קשרים עסקיים לישראל. המדינות האלו הן ארה"ב ובריטניה. הפעילות בשווייץ התפתחה מסיבות מעט אחרות.

בהתייחסו להרחבת הפעילות בחו"ל, ציין ד"ר שפירא, כי "בסדרי גודל משמעותיים, קיים קושי לעשות זאת בשווקים המסורתיים שבהם הבנקים פועלים בחו"ל ? ארה"ב או אירופה - מסיבות של תחרות עם ענקים ורמת מכפילים מוגזמת (ראו את דוגמת Signature). יחד עם זאת, צפויות רכישות נוספות במקומות האלה על בסיס ניצול הזדמנויות שונות (לדוגמא: לאומי בריטניה רכש את הפעילות הבנקאית של Bank Riggs). לכן, כשאנו מדברים על צמיחה משמעותית אנו מדברים הן על יציאה אל מחוץ לתחום הלקוחות המסורתיים שלנו בחו"ל ? הקהילות היהודיות ובעיקר יציאה למדינות חדשות שבהן אין לנו נוכחות כיום".

"בתחום הלקוחות, הכיוון הוא להגביר פעילות מול לקוחות עסקיים ישראליים וגם מול לקוחות עסקיים. אנו בלאומי שואפים ללוות את הלקוחות שלנו, עסקיים ופרטיים, בעסקים שלהם ובפעילות הבנקאית בכל מקום בעולם שבו הם מקיימים עסקים".

"בתחום הגדלת הפיזור הגיאוגרפי, הכיוון הוא השווקים במרכז ומזרח אירופה ואולי אפילו למזרח הרחוק. היתרונות של שווקים אלה הם: מחירים סבירים, שיעורי הצמיחה גבוהים ופעילות משמעותית של חברות ישראליות. התנאי לכניסה לשוק מסוים מבחינתנו הוא פעילות משמעותית של חברות ישראליות בשוק זה".

לסיכום דבריו בנושא אמר ד"ר שפירא: "לאומי עושה מאמצים גדולים ללמוד את השווקים בחו"ל ולמצוא את המקומות בהם יש לנו יתרונות יחסיים כדי למקום מקורות לצמיחה בפעילות אבל חשוב להבין שכך הבנקים נדחפים ע"י הרגולציה להגברת הפעילות בחו"ל אין רק תועלת אלא גם סיכונים לא מעטים איתם נידרש להתמודד: סיכונים פוליטיים ? מדינות מחוץ ל-OECD, סיכונים ניהוליים ? אתגרים בשליטה ובקרה על פעילות בינלאומית נרחבת, וסיכונים משפטיים ? מערכות חוקים ואכיפה שבחלקן עדיין אינן מתקדמות מספיק".

בהתייחס לרגולציה אמר ד"ר שפירא: אם באתגרים העומדים בפני מערכת הבנקאות עסקינן, הרי שבשנה-שנתיים האחרונות, ולצערי כנראה שגם בשנת 2005, אחד האתגרים הגדולים שלנו הוא התמודדות עם הרגולציה. לצערי אנו נתקלים במצב שבו הרגולטורים נוקטים, בחלק מהמקרים, בצעדים דרסטיים שאינם מקובלים לחלוטין בשום מקום בעולם ולדעתי צעדים אלו מהווים גורם מעכב ולא גורם מקדם למטרות אותן רוצים להשיג.

רפורמת בכר היא דוגמא ל"גורם מעכב". על מרבית הרפורמות שנעשו עד לרפורמה המוצעת ניתן לומר בהחלט שהן מקדמות את פיתוח שוק ההון והגברת התחרותיות בו. בכל מקום בעולם כשרוצים להגביר תחרות יוצרים הקלות או נותנים הטבות למתחרים חדשים. באה ועדת בכר וקובעת שעל מנת להגביר את התחרות יש להוציא מתחרים מהשוק.

בכל העולם המערבי עוברים בנקים ל"ארכיטקטורה פתוחה": מכירת מוצרים של יצרנים שונים, לדבריו. במקום לקבוע כללים שיגבירו את השקיפות כלפי המשקיעים אוסרים על הבנקים לגבות עמלות הפצה ורוצים ליישם מודל שלא עובד בשום מקום אחר בעולם. שפירא אמר, "לא יתכן גם, שכל פעם שבנק ירצה לחתום על הסכם עם גוף מוסדי הוא יצטרך לקבל אישור מ-3 רשויות שונות (רשות ני"ע, הממונה על ההגבלים והפקח על הבנקים). אני יודע שהאוירה הציבורית בנושא ועדת בכר היא להתייחס לכל האמירות של הבנקים בנושא כאינטרסנטיות, אבל אני חושב שהמשק עלול לשלם מחיר כבד, אם ההמלצות ייושמו כפי שהן מוצגות כיום".

ד"ר שפירא סבור שיש מקום שהרגולטורים, והכוונה איננה רק בהקשר של 'ועדת בכר', יפנו את העיניים החוצה אל עמיתיהם בחו"ל. יש מקום שהרגולטורים שלנו יבחנו את המודלים הקיימים בכלכלות הגדולות ויפעלו להעתקה של מודלים שלמים ויעסקו פחות בפיתוח מודלים יחודיים שלא נבחנו בשום מקום בעולם או ב"בישול" של מודלים ע"י העתקה "קצת מכאן וקצת משם" ? המחיר שהמשק ישלם אם ה'ניסויים המדעיים' האלו יכשלו עלול להיות כבד ביותר.

לסיכום דבריו, מציע ד"ר שפירא לבחון לעומק איחוד של מנגנוני הרגולציה על שוק ההון והמערכת הפיננסית לגוף אחד שיתווה ויישם מדיניות כוללת בראיה של כל המרכיבים של המערכת הפיננסית בישראל במקום מספר גופים שמתחרים ולעיתים אף מפריעים זה לזה.