אל על: אין הצדקה לתנאי הממונה למיזוג כנפיים-אל על

בערר שהגישה לבית הדין להגבלים עסקיים, טוענת כי הדרישה לצמצום או הפסקת פעילות טיסות השכר של אל על מהווה למעשה התנגדות למיזוג בין החברות
דרור איטח |

אמיר שרף, היועץ המשפטי ומזכיר חברת אל על, הודיע כי אל על הגישה היום (יום ד') ערר לבית הדין להגבלים עסקיים על התנאים שקבע הממונה על הגבלים עסקיים במסגרת החלטת המיזוג כנפיים – אל על. אל על אינה עוררת על אישור המיזוג, אלא רק על ההחלטה להתנותו בתנאים.

במקביל הגישה חברת אל על בקשה לעכב את כניסתם לתוקף של התנאים. הערר הוגש באמצעות ד"ר דוד תדמור ועוה"ד גבע חביב וטל ארד ממשרד כספי ושות'. הערר נתמך בחוות דעת כלכלית שהכין מנחם פרלמן.

אל על מצטטת מתוך דו"ח של מנהל התעופה האזרחית, לפיו "מערך הקווים הסדירים לישראל וממנה כולל 51 קווים, שבהם מופעל שרות ישיר של טיסות סדירות לאורך כל חודשי השנה. בחינה נקודתית של קווים אלה מלמדת, שבכל הקווים עם היקף תנועה משמעותי, קיימת רמה גבוהה יחסית של תחרות." בנסיבות אלה, טוענת אל על, אין הצדקה לתנאים שקבע הממונה, וצריך ביה"ד להגבלים עסקיים לבטלם.

בערר טוענת אל על כי מכלול התנאים שהטיל הממונה על מיזוג כנפיים – אל על (התנאי שהוטל על כנפיים למכור לצד שלישי את פעילות התעופה שלה והתנאי שהוטל על כנפיים לגרום לצמצום או הפסקת פעילות טיסות השכר של אל על) מהווה למעשה התנגדות למיזוג בין ארקיע ובין אל על, מבלי שהממונה פירט והסביר, כנדרש בחוק, את הנימוקים והתשתית להתנגדותו, ומבלי שיש לה טעם המעוגן בדיני התחרות.

לטענת אל על אין כל פגיעה בתחרות: חלקה של ארקיע בתעופה לישראל וממנה הוא כ-5% בלבד, ואין למיזוג בינה ובין אל על שום השפעה של ממש על התחרות. אל על טוענת כי בניגוד לתנאים שקבע הממונה, ארקיע אינה מתחרה משמעותית של אל על. עיקר התחרות מגיעה מכיוון חברות התעופה הסדירות הגדולות, ובהן קונטיננטל, לופטהנזה, בריטיש אירוויז, אליטליה, סוויס ואיר פראנס.

מדובר בחברות סדירות שהמחזור הכולל שלהן עשרות מיליארדי דולרים, ושמספר המטוסים שלהן 1600 ויותר. לאל על מחזור של כמיליארד דולר, וכ-30 מטוסים בלבד. לחברות הזרות יתרון לגודל, בריתות בינן לבין עצמן, וגם מיקום אסטרטגי המאפשר להן להתחרות באל על גם בתנאים של היצף כלכלי. על גם חשופה לתחרות מצד עשרות חברות שכר זרות.

אל על טוענת עוד כי התנאים שקבע הממונה סותרים את הוראות דיני החברות, מנוגדים להוראות דיני ההגבלים העסקיים, מנוגדים למדיניות הממשלה, מהווים חריגה מסמכות הממונה, ובחלקם גם אינם נובעים מהמיזוג כלל ועיקר. לדוגמא, הממונה דורש מכנפיים, כבעלת השליטה באל על, לגרום לאל על להפסיק לטוס טיסות שכר. לטענת אל על מנוגד התנאי להוראות דיני החברות, משום שהוא דורש מבעלי השליטה, ומדירקטורים, לפעול בניגוד לטובת החברה; הוא אינו קשור למיזוג ואינו נובע ממנו, הוא מנוגד למדיניות הממשלה, ומהווה חריגה מסמכותו של הממונה.

מהערר מסתבר כי הממונה עדיין לא פרסם שום נימוקים לתנאים שקבע, למרות שחלפו כחמישה חודשים מאז החלטת המיזוג, ולמרות שהדיון באישור המיזוג אצל הממונה ארך בעצמו חודשים ארוכים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.