נדחתה תביעה לפיצויי פיטורים שהגישה עובדת בהריון שטענה כי התפטרה עקב התעמרות מצד מעסיקה
העובדות
-----------
מרים דביר (להלן: "העובדת") עבדה בתפקיד של מוכרת באחת מחנויות רשת הביגוד סיגל דקל בע"מ (להלן: "המעסיקה") ופוטרה לאחר כחצי שנה.
ביום הפיטורים, הודיעה העובדת על היותה בהריון ומשום כך בוטלו הפיטורים והעובדת הוחזרה לעבודה בחנות אחרת של המעסיקה. במקביל ביקשה המעסיקה היתר לפיטורי העובדת מהממונה על חוק עבודת נשים, במשרד התעשייה והמסחר. הממונה סירבה ליתן היתר לפיטורי העובדת. המעסיקה הגישה ערעור על החלטת הממונה. בהמשך, התפטרה העובדת וטענה, כי התפטרה עקב הרעה בתנאי העבודה והתעמרות מצד המעסיקה ולפיכך, הגיע המקרה להכרעה בבית הדין.
עלתה השאלה: האם נסיבות סיום העבודה מצדיקות פסיקת פיצוי ופיצויי פיטורים בהתבסס על חוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") וחוק שיווין הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח- 1988 (להלן:"חוק שיווין הזדמנויות"). היינו, האם בנסיבות התפטרות העובדת יש לראות את המעסיק כמי שפעל על מנת שהעובדת תבחר להתפטר וזאת בשל הריונה?
העובדת טענה, כי פוטרה בשל הריונה ולאחר שהוחזרה לעבודה, המעסיקה התעמרה בה והרעה את תנאי עבודתה כך שלא נותר לה אלא להתפטר.
העובדת עתרה לקבלת פיצוי מכוח חוק עבודת נשים וחוק שיווין הזדמנויות, חלף שכר ומענקים עבור התקופה שמהתפטרותה ועד לאחר חופשת הלידה, לרבות תקופת ההודעה המוקדמת, פיצויי פיטורים ופדיון חופשה.
לטענת המעסיקה, הסיבה לפיטורי העובדת נעוצה בהתנהגותה בעת מילוי תפקידה כמוכרת, בכך שלא הקפידה על נהלי המעסיקה ואין כל קשר להיות העובדת בהריון.
עוד טענה המעסיקה, כי העובדת ניצלה את העובדה שהחלטת הממונה על עבודת נשים ניתנה לאחר 4 חודשים ועשתה דין לעצמה, היינו לא עבדה ולא נשמעה להוראות המעסיקה.
פסק-דין
-----------
בית הדין דחה את התובענה וקבע, כי:
גרסת העובדת לא התיישבה עם הראיות והעדויות. תפקודה של העובדת היה לקוי, העובדת פעלה בניגוד לנהלי המעסיקה, לא עבדה בהיקף המשמרות עליהן התחייבה בחוזה, לא הסכימה למלא פעולות שהן חלק מתפקידה כמוכרת וכן הציגה אישור רפואי המגביל את שעות העבודה וחייב את המעסיקה לשנות את תנאי ההעסקה בהתאם לאישור הרפואי.
לפיכך, הטענה כי המעסיקה התעמרה בעובדת נדחתה הואיל ובמשך תקופת ההעסקה לא התלוננה העובדת בגין התעמרות כפי הנטען בתביעתה.
כמו כן, העברת העובדת מחנות הבגדים אל משרדי ההנהלה אינה מהווה הרעה מוחשית בתנאי העסקת העובדת היות שהעובדת הציגה אישור רפואי המגביל את שעות עבודתה וכן היא זו אשר במכלול התנהגותה גרמה לשינוי בתנאי העסקה בטרם הועברה למשרדי ההנהלה.
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
