"קו הצדק" ואי הודעה על פתיחת עסק

עו"ד דוד אפרים

בחודשים האחרונים ועם הפעלת "קו הצדק", אנו עדים למאמצי רשות המסים להגברת האכיפה. מדי יום, גם חודשים לאחר השקת קמפיין "קו הצדק" זרם הדיווחים רב ומשמעותי.
נושאים בכתבה קו הצדק

בחודשים האחרונים ועם הפעלת "קו הצדק", אנו עדים למאמצי רשות המסים להגברת האכיפה. מדי יום, גם חודשים לאחר השקת קמפיין "קו הצדק" זרם הדיווחים רב ומשמעותי. מבלי להתייחס לביקורת שנשמעה כנגד הפעלת "קו הצדק", נאמר רק שמרבית המידע והדיווחים אינם מובילים לחקירות פליליות מהותיות, אך מידע רב עוסק באזרחים שאינם מדווחים לפקיד השומה כי פתחו עסק. כתוצאה ממידע זה, רשות המסים התמקדה בתחום השכרת דירות, אי הודעה על פתיחת עסק ועוד.

כדי לאמת ולבדוק את תאריך תחילת הפעילות העסקית, פקידי השומה נעזרים בדוחות ביקורת ניהול ספרים, בשאלון פרטים אישיים (טופס 5029), בתחילת דיווחי תשומות ברשות המסים (מע"מ) וכדומה. ואכן בחודשים האחרונים קיבלו הרבה אזרחים שאלונים מפקידי השומה.

בפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") לא נקבעה ענישה ספציפית בגין אי הודעה על פתיחת עסק. סעיף 215א(א) לפקודה דן בענישה כנגד מי שפתח עסק ו/או החל לעסוק במשלח יד, לא הודיע על כך לפקיד השומה ואף לא הגיש במועד את הדוח השנתי הראשון שהיה עליו להגיש לאחר פתיחת העסק. כך, מי שפתח עסק, לא הודיע על כך לפקיד השומה ועדיין לא הגיע המועד להגשת הדוח השנתי הראשון, עלול להיות מואשם בעבירה על פי סעיף 215 לפקודה - סעיף סל, בגין עבירות שלא נקבע עליהן עונש מפורש.

לדוגמה: מי שפתח עסק בינואר 2013 ולא הודיע על כך לפקיד השומה, מאחר שעדיין אינו חייב בהגשת הדוח - מדובר בעבירה על פי הוראות סעיף 215 לפקודה. כך, אם כבר קמה החובה להגיש את הדוח, לדוגמה מי שפתח עסק בינואר 2012 ולא הודיע על כך לפקיד השומה, ובינתיים אף לא הגיש במועד את דוח 2012 - הרי מדובר בעבירה על פי הוראות סעיף 215א(א) לפקודה.

על פי הוראת ביצוע מס הכנסה/הוראת ביצוע מיסוי מקרקעין 6/2012 - הפעלת חוק העבירות המינהליות, אי הודעה על התחלת התעסקות היא בבחינת עבירה לפי סעיף 215 לפקודה, עבירה שהקנס המינהלי בגינה הוא 2,125 ש"ח. לעומת זאת, אם מדובר באי הודעה במועד על פתיחת עסק או משלח יד ואי הגשת הדוח הראשון, העבירה אינה על פי סעיף 215 לפקודה אלא עבירה על פי סעיף 215א(א) לפקודה, שלא נקבעה כעבירה מינהלית. במקרה כגון זה, ההנחיה לפקידי השומה היא שאין להטיל קנס מינהלי על אי הגשת דוח ונוסף על כך קנס מינהלי בגין אי הודעה על פתיחת עסק, אלא יש להעביר תשקיף למחלקת חקירות לצורך הגשת כתב אישום.

מעבר לעובדה שלא נודע לפקיד השומה על פתיחת עסק, הרי אותו "נישום" שלא הודיע עלול להיות מואשם גם באי רישום תקבול - עבירה על פי הוראות סעיף 216(7) לפקודה.

לעניין אופי הטיפול במי שעבר אחת מהעבירות האמורות, נציין כי קיים הבדל מהותי בין מי שפתח עסק והוא מנהל אותו כבר שנים מבלי לדווח על כך לפקיד השומה ומבלי להגיש דוחות שנתיים במועד, לבין מי שפתח עסק ולא הגיש דוח ראשון במועד. גם לסוג הפעילות והיקפה הכספי השפעה על אופן הטיפול.

קיראו עוד ב"בארץ"

קיימים הבדלים בטיפול בסוגיות הנידונות שנותנים פקידי השומה השונים, ואין אחידות בדרכי פעולתם. ישנם פקידי שומה המסתפקים בהטלת קנסות מינהליים בעוד אחרים מעבירים את הממצאים למחלקת החקירות. כך גם בטיפול שנותנים פקידי השומה לחקירות. גם למדיניות רשות המסים יש השפעה על הפרקטיקה, ואנו עדים בחודשים האחרונים להקשחת עמדת רשות המסים.

ומה לעניין מקרים שבהם לנישומים יש הכנסות נוספות מלבד הכנסות מעיסוקם הראשי, והם לא הודיעו על כך לפקיד השומה? לדוגמה, נישומים שלהם הכנסות משכירות מעבר לתקרת הפטור, והם לא דיווחו לפקיד השומה על הכנסותיהם משכירות. סעיף 215א(ב) לפקודה כאמור עוסק במי שפתח עסק במקום נוסף, או החל לעסוק במשלח יד במקום נוסף, או ששינה את מקום עסקו או משלח ידו ואף לא הגיש במועד דוח שנתי לאחר קרות האירועים הללו. ואולם, נישומים שהגישו דוח שנתי ולא כללו בו הכנסות ממקורות אחרים, לדוגמה הכנסות משכירות, עלולים למצוא עצמם מואשמים בעבירה החמורה ביותר בפקודה - עבירה על פי סעיף 220 לפקודה - המונה שורה של מעשים שמטרתם כוונה להתחמק ממס. בעוד עבירות על סעיפים 215 ו-215א לפקודה הן עבירות טכניות והענישה שנקבעה בגינן היא חמורה פחות ובדרך כלל תגרור הטלת קנסות מינהליים, עבירה על פי סעיף 220 לפקודה היא עבירה מסוג פשע, והרשעה עלולה להוביל להטלת קנסות משמעותיים ואף למאסר.

הכותב - ממשרד שגיב בלזר ושות' עורכי דין, מומחה למיסוי פלילי - לשעבר מנהל תחום מבצעים ברשות המסים

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בני זוג מתכננים פנסיה, קרדיט: גרוקבני זוג מתכננים פנסיה, קרדיט: גרוק

פנסיה או נכסים: על מה הישראלים מסתמכים יותר בפרישה שלהם?

גברים בטוחים יותר מנשים בתכנון הפנסיוני שלהם, יהודים בטוחים יותר מערבים ורוב הציבור מתכנן להמשיך לעבוד גם אחרי גיל הפרישה: סקר הלמ"ס חושף מה הישראלים חושבים על הפרישה שלהם


הדס ברטל |

פערים כלכליים בין יהודים לערבים גם בתכנון הפנסיוני

ככל שמעמיקים בנתונים, מתברר שהפערים הכלכליים בין יהודים לערבים באים לידי ביטוי גם בתכנון לפרישה, ומדובר בפערים עצומים: 77% מהיהודים מתכננים להישען על חיסכון פנסיוני לעומת 44% בלבד מהערבים. גם בחיסכון הלא פנסיוני נרשם פער ניכר, 53% לעומת 29% בין יהודים לערבים בהתאמה.


כשמדובר בהכנסות מנכסים, כגון שכר דירה או השקעות, הפער כמעט פי שלושה: 21% מהיהודים בונים על הכנסות ממקורות אלה בגיל הפנסיה לעומת 7% בלבד מהערבים. בפיננסים, 15% מהיהודים מסתמכים על מקורות פיננסים הפנסיה לעומת פחות מ-4% בקרב הערבים. עם זאת, בלמ"ס מציינים כי הנתונים בקרב האוכלוסייה הערבית מלווים בטעות דגימה יחסית גבוהה, ולכן יש להתייחס אליהם בזהירות. הערבים מצביעים על הסתמכות בבני משפחה כמקור הכנסה בגיל פרישה, 59% לעומת 21% בלבד מהיהודים.


פחות ממחצית מהישראלים בטוחים שתכננו היטב את פרישתם מבחינה כספית, כך עולה מנתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2024. על פי הממצאים, 46% מהמועסקים ובני הגיל המתקרבים לפרישה סבורים שהם ערוכים כלכלית לשנים שלאחר סיום העבודה. עם זאת, הנתונים מצביעים על פערים בולטים בין גברים לנשים, יהודים לערבים ובין צעירים בתחילת הדרך למבוגרים המתקרבים לפרישה כאשר הנשים והצעירים פחות בטוחים בעצמם.

הפערים הללו אינם מפתיעים מומחים בתחום. לפי נתוני הלמ״ס ודוחות מרכז טאוב, חלק ניכר מהעובדים הערבים מועסקים בענפים עם שכר נמוך וללא הפקדות סדירות לפנסיה. במגזר הערבי יש גם שיעור גבוה של עובדים עצמאיים במשרות חלקיות או לא רשמיות, מה שמעמיק את הפערים עוד יותר.



בקרב הגברים, 49% סבורים שתכננו היטב את פרישתם, לעומת 42% בלבד מהנשים. מנגד, כשליש מהנשים השיבו שהן כלל אינן בטוחות בתכנון הכלכלי שלהן לעתיד, לעומת 30% מהגברים. נראה כי הפער הזה משקף את פערי ההכנסה, ההעסקה והחיסכון הפנסיוני שנצברו לאורך שנות העבודה.

בית ספר
צילום: Pixbay

בשורה למורים - כל מורה יקבל בממוצע 14 אלף שקל; על הפשרה בין המדינה לקרנות ההשתלמות של המורים

עודפים שהצטברו בקרן ההשתלמות של המורים ינותבו להשקעה בתשתיות חינוך ובתי ספר ותשלומים למורים העמיתים בקרן (וגם ליורשיהם) 

הדס ברטל |

למי שייך הכסף? בקרנות ההשתלמות של המורים הצטברו סכומי עתק שהיו מעבר להפרשות השוטפות למורים. המורים אמרו "זה שלנו". המדינה אמרה - "זה שלנו". נקבעה פשרה. המורים יקבלו בממוצע כ-14 אלף שקל.  

ההסכם הזה נחתם לאחר הליך משפטי ממושך, והוא נוגע לחלוקת העודף הכספי שנצבר בקרנות ההשתלמות של הסתדרות המורים. המתווה גובש בשיתוף עם החשב הכללי, הלשכה המשפטית והממונה על השכר במשרד האוצר, פרקליטות המדינה- היחידה לאכיפה אזרחית ופרקליטות מחוז תל-אביב, רשות שוק ההון, הסתדרות המורים והקרנות, והובא לאישור בית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו.

בשנת  2022 הוגשה על ידי פרקליטות המדינה תביעה נגד קרנות ההשתלמות של הסתדרות המורים במסגרתה נדרשו הקרנות להשיב סך של כ-2 מיליארד שקל לקופה הציבורית. בזמנו האשים משרד האוצר כי קרנות ההשתלמות של המורים "התעשרו שלא כדין על חשבון הציבור." התביעה הזו הגיעה לאחר שהקרנות צברו 3 מיליארד שקלים משנת 1955 שנחשבים עודפים כאשר ההסתדרות תכננה לחלקו ל-165 אלף מורים בסכום של 12 אלף שקלים. כעת הגיעו הצדדים להסדר פשרה שבמסגרתו יועברו למדינה 1.05 מיליארד שקל בגין רכישת זכויות העבר, אשר ישמשו בין היתר לשיקום מערכת החינוך באזורים שנפגעו במלחמת "חרבות ברזל", וכן לקיום הכשרות ופעולות אחרות לצורך שיפור מעמדם של עובדי ההוראה. סכום של כ-2.25 מיליארד שקל יחולק ל-165 אלף עמיתי הקרנות הזכאים וליורשיהם. כמו כן, יחלו הקרנות לרכוש זכויות פנסיה תקציבית לעובדי הוראה היוצאים לשבתון החל משנת הלימודים תשפ״ג (2022-2023) ואילך.


קריאה מעניינת: השכר האמיתי של המורים בישראל: לא נמוך כמו שנדמה לכם

חלוקת הכספים תיעשה באופן ממוכן לחשבונות העמיתים או באמצעי תשלום דיגיטליים, בהתאם לנהלים שאושרו על ידי רשות שוק ההון.  במקביל, הוחלט לשמור על כרית ביטחון אקטוארית של 4% לפחות, לטובת יציבות הקרנות ורווחת העמיתים בעתיד.