תאונת עבודה באירוע נופש- שני פסקי דין של אותו שופט, עם מסקנות שונות

שני מקרים של תאונות שאירעו באתרי נופש הובאו בפני כב' השופט יוסף יוספי מבית הדין האזורי בבאר שבע, לאחר שהמוסד לביטוח לאומי סירב להכיר בהם כתאונות עבודה. בית הדין חידד את נסיבותיה של כל תאונה, בחן את הפסיקה המנחה, והגיע למסקנה שונה בשני המקרים. מאמר מאת איתן אגמון
עו"ד לילך דניאל |

להלן תמצות של פסקי הדין.

מקרה ראשון (1)- פעילות שאורגנה ע"י ועד העובדים

התובע מעד ונפל במדרגות בבית מלון במרוקו בתאריך 7/12/09, עת שהה שם במסגרת טיול בו נטל חלק יחד עם חבריו לעבודה במפעלי ים המלח.

לטענת התובע, טעה הנתבע בכך שלא הכיר בתאונה כ"תאונת עבודה".

המדובר בטיול שנערך למטרת גיבוש העובדים במפעל, והנהלת המפעל השתתפה בסכום לא מבוטל במימונו.

הנהלת המפעל היא שיזמה את הטיול למרוקו, והיא שארגנה את האירועים שנערכו במסגרת הטיול. ההנהלה בחרה לערוך את הטיול ... כתגמול לעובדים. גם אנשי הנהלה ומנהל המפעל השתתפו בגיבוש, וכל זאת ללא הצטרפותם של בני משפחה. כמו כן, נקבעו מספר מועדים שונים לגיבוש, וזאת בכדי למנוע את סגירת המפעל למשך הטיול. למפעל היה אינטרס בקיומו של הטיול, והמפעל ביקש להיות מעורב בהכנת הטיול ובקביעת מיקומו.

בסופו של יום, התאונה נשוא התובענה התרחשה בזמן שהתובע ירד במדרגות המלון, בו התארחו עובדי המפעל במרוקו, בדרך לארוחת הבוקר במלון. ולפיכך יש להכיר בפגיעה כתאונה עבודה .

מן העדויות והראיות שהובאו בפנינו עולה, כי הטיול שאורגן למרוקו אורגן ע"י מועצת העובדים במפעלי ים המלח, שהינה למעשה ועד העובדים. להנהלה לא היה כל חלק בארגון הטיול, ואף לא חלק ביוזמה לערוך טיול. חלקה של ההנהלה היה מצומצם ביותר, והוא הסתכם במימון עקיף של חלק מהסכום שנדרש לטיול.

התובענה דנן אינה נדחית מאחר והיה זה אירוע נופש, או טיול, אלא מאחר ומסתבר כי למעביד דנן לא היה אינטרס ישיר בקיום האירוע.

עובדות נוספות שעלו: היציאה לטיול לא היתה בגדר חובה, וכל עובד יכל לבחור אם לצאת לטיול או לא. במקביל, לא הוטלה כל סקנציה על מי שלא יצא לטיול.

בני משפחה של העובדים יכלו להצטרף לטיול. אמנם, כפי הנראה לא נעשה כך בפועל, מאחר והעובדים לא צרפו בני משפחה, אולם האפשרות היתה קיימת.

עובד שלא יצא באחד משלושת המחזורים שנקבעו, יכול היה לקבל את ההטבה (סיבסוד הטיול) בדרך אחרת, לרבות יציאה לטיול במועד נפרד עתידי, תוך אפשרות לצרף את משפחתו.

המפעל לא נסגר למשך זמן הטיול, והעובדים יצאו לטיול בשלושה מחזורים. כל עובד בחר את המועד שבו הוא מבקש לצאת לטיול.

בטיול לא היו הרצאות או כנסים, ומהותו היתה חברתית בלבד.

העובדים יצאו לטיול על חשבון ימי חופשה שהיו לזכותם.

לאור כל העובדות דלעיל, עולה כי במקרה דנן אין עסקינן באירוע המהווה פעולה נלווית לעבודה.

מקרה שני (2)- פעילות שאורגנה ע"י ההנהלה

התובעת החליקה ונפצעה בבית המלון שבים המלח, שם התארחה בכנס יחד עם חבריה לעבודה. התובעת החליקה בזמן שעשתה דרכה לעבר חדר האוכל של המלון.

עסקינן בכנס, אשר במסגרתו המעביד מעשיר את העובדים בהרצאות מקצועיות. המעביד מעודד את העובדים לצאת לכנס, ומנחה את המנהלים להאיץ בעובדים לצאת לכנס.

קיימת זיקה הדוקה וישירה בין האירוע למעביד, ולמעביד יש עניין רב בקיום הכנס.

המעביד הוא זה שיזם את הכנס, הוא זה שארגן את הכנס, והוא זה שקבע את תכניו באופן בלעדי. לעובדים לא היה כל חלק בכל אלה, ובהקשר זה יצויין כי לא היה כלל ועד עובדים במעביד.

המעביד מימן חלק נכבד מן התשלום של העובדים עבור האירוח, וכן מימן במלואן את ההרצאות שהועברו לעובדים. העובדים נדרשו להשתתף בהרצאות, ואף נמסר להם כי הנוכחות תבדק.

למעביד יש אינטרס ישיר בקיום הכנס, והכנס תרם למעביד רבות; בכך שהעשיר את הרמה המקצועית של העובדים, שיפר את יכולתם לשווק את השירותים והמוצרים של המעביד, והעמיק הכרות בין עובדים מסניפים שונים, דבר המשפר את איכות העבודה.

כפי שנקבע בפסיקה, המדובר בבחינה כפולת פנים באשר להיות האירוע פעולה נלווית לעבודה;

בשלב הראשון קבענו, כי בהתאם למהותו של הכנס, אכן עסקינן בפעולה נלווית לעבודה.

בשלב השני יש לבחון, אם הפעילות בה היה מעורב העובד שעה שנפגע מהווה חלק אינטגראלי מן האירוע המוכר.

אנו מקבלים את עדות התובעת לפיה החליקה בבית המלון בדרכה לחדר האוכל, ולית מאן דפליג, כי עסקינן בפעילות המהווה חלק אינטגראלי מהכנס שהמעביד קיים בבית המלון.

1. ב"ל 37413-08-10 אלוני נ' המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע, ניתן ב-7.8.11

2. ב"ל 39025-09-10 אלבז נ' המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע ואח', ניתן ב- 21.8.11

(*) המידע באדיבות "נטו+" - כתב העת לעבודה ולניהול משאבי אנוש מבית "חשבים-HPS"

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
משה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסףמשה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסף

הממשלה מקדמת שינוי בחוק שיפתח את הטבת המכס גם ליבואנים מקבילים

התיקון מסיר חסם ביבוא הרכב, מרחיב את היבוא האישי והמקביל ומוסיף דרישות מחייבות בהגנת סייבר לענף

ליאור דנקנר |

הממשלה מאשרת תיקון לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, שמקודם על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. התיקון עבר אישור בוועדת השרים לענייני חקיקה ומקודם בהליך מואץ.

בליבת התיקון עומד שינוי בדרך שבה מוחלת העדפת מכס על יבוא רכב, כך שהטבה שניתנה בפועל בעיקר ליבואנים ישירים, תוכל לחול גם על יבואנים שאינם ישירים. התיקון מסיר חסם שמנע עד עכשיו מיבואנים עקיפים, זעירים וביבוא אישי ליהנות מהעדפת מכס בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל. במשרד התחבורה ובשיתוף רשות המיסים מציגים את המהלך כניסיון להרחיב תחרות בענף דרך הגדלת היבוא המקביל והיבוא האישי.


הטבת המכס עוברת גם ליבואנים שאינם ישירים

עד היום, המנגנון הקיים אפשר ליבואנים ישירים לממש פטור ממכס בשיעור 7%, בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל, בעוד שיבואנים עקיפים, זעירים ויבוא אישי לא נהנו מההעדפה באותה צורה. בפועל נוצר יתרון מובנה לערוץ יבוא אחד על פני אחרים, ותחרות מצומצמת יותר על אותו קהל לקוחות.

התיקון מאפשר לרשות המסים להחיל את ההטבה גם על יבואנים שאינם ישירים. המשמעות היא הרחבת ההטבה לערוצי יבוא נוספים, מה שמצמצם את היתרון שהיה עד היום ליבואנים הישירים.

המהלך נשען על מודל שפעל כהוראת שעה בשנים 2023-2025. בתקופה הזו נרשם גידול בהיקף יבוא הרכב וניצול רחב יותר של העדפת המכס, וכעת הממשלה מבקשת לעגן את ההסדר כהסדר קבוע בחוק.


עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקעובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוק

האבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה

הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שוק העבודה תקציב

בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.


כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.


הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.

הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.


על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת: