מה לעשות במקרה של העברת פעילות מעסק לחברה?
עסק של סוכנות מכוניות הפך לחברה בסוף שנת 2009. העסק העביר את מלאי המכוניות לחברה על ידי כך שהוציא חשבונית לחברה ללא מע"מ.
1. העסק טוען שפעל לפי סעיף 30(14) לחוק מע"מ. האם פעל נכון? או שהסעיף הנ"ל כלל לא חל על מלאי ויש להפעיל את סעיף 20 לחוק מע"מ?
האם על העסק לקבל אישור על ההעברה מרשות מע"מ ולהודיע לה על כך?
העסק הפך לחברה כפי שהוזכר מעלה, ובבדיקה כעת התברר שלא הועברה הודעה לרשות המסים (מס הכנסה) על העברת נכסים בתמורה למניות לפי סעיף 104א לפקודה (העברת מוניטין לחברה מהעסק), כאשר יש להודיע על כך בתוך 30 יום.
2. מה יש לעשות במקרה כזה? האם לפנות לרשות המסים (מס הכנסה) כעת ולדווח? האם יש אפשרות לא להתייחס כלל לסעיף 104א לפקודה במעבר מעסק לחברה, בטענה שאין מוניטין להעברה ואז אין אירוע מס?
עו"ד (רו"ח) רונן ארויו משיב:
לשאלה 1:
אף על פי שסעיף 104א' לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") מעניק דחיית מס על העברת נכסים לחברה בתמורה למניות בה, כשהגדרת "נכס" באותו סעיף אינה כוללת מפורשות "מלאי עסקי", בסעיף 30(א)(14) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ") לא מועט מלאי עסקי מהגדרת "נכס" שבחוק מע"מ, והיא כוללת כל טובין ומקרקעין.
לאור זאת, גם העברה של מלאי עסקי בתמורה למניות בחברה הקולטת בתנאי סעיף 30(א)(14) לחוק מע"מ (למשל, החזקה של 90% ומעלה בחברה לאחר ההעברה) היא עסקה שחל עליה מע"מ בשיעור אפס (לא פטור ממע"מ).
לשאלה 2:
ברור שאם אין מוניטין לעסק מבחינה עובדתית, אזי אין פה העברה של מוניטין, ולכן לא צריך לדווח על העברה לפי סעיף 104א לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (כפי שמציע השואל בסיפא של שאלתו). עם זאת, תמיד יהיה מי שיטען כי יש לייחס איזשהו שווי למוניטין, ואז נשאלת השאלה - מה אירע כאן?
אפשרות אחת היא לטעון שלמעשה אין פה מכירה של המוניטין לחברה, אלא השכרה של המוניטין בתמורה לדמי שימוש נאותים (יש מודלים לחישוב שכזה). אם נלך לפי התזה הזאת, אזי גם כיום ניתן להעביר את נכס המוניטין לפי סעיף 104א לפקודה ללא איחור בדיווח. עם זאת, לא הייתי ממליץ לפעול בדרך זו, שכן מבחינה מעשית הדבר עשוי לעורר שאלות בדבר אי תשלום דמי השימוש הראויים לבעל המוניטין טרם ההעברה, או גרוע מכך - לטעון שאולי התנהגות הצדדים מלמדת על מכירה של ממש של מוניטין לחברה, בהעברת כל העסק אליה, ללא דיווח, ובקשה של דחיית המס לפי סעיף 104א' לפקודה.
אפשרות אחרת היא שהייתה העברה של המוניטין ולא השכרה, ודיווח מאוחר (כיום) על ההעברה לפי סעיף 104א' לפקודה שלכאורה בוצעה בעבר. גם זה אינו פתרון, מכיוון שלפי נתוני השאלה לא הייתה עסקה של מכירה של המוניטין בתמורה למניות לפי תנאי סעיף 104א' לפקודה.
כמו כן ישנה פסיקה אשר אינה מקבלת דיווח באיחור לשם קבלת הקלת מס כאשר יש דרישה לדיווח בתוך 30 יום [פסיקה בנוגע לסעיף 101 לפקודה כנוסחו טרם רפורמת 2003 - ראו עמ"ה 178/97 רוזנבוים אברהם ואח' נ' פקיד שומה ת"א 4, מיסים יד/3 (יוני 2000) ה-13 - אם כי ניתן להבחין בין המקרה שם, שבו האיחור בתביעת החלת סעיף 101 לפקודה נבע ממניפולציות, ובין המקרה שלפנינו, שבו יש שכחה בתום לב ללא כל תכנון מס].
ייתכן שהפתרון הוא דווקא לא לעשות דבר. אם תועלה טענת מכירת המוניטין לחברה, אזי ייתכן שהיחיד צריך להסכים לכך אם נעשתה לאחר 1.7.2003, כי אז אולי ידרוש טיפול שומתי סימטרי בצד החברה על ידי יצירת יתרת חו"ז לזכותו בה, אשר משמעותו אפשרות למשוך כספים כהחזר היתרה ללא כל חיוב במס כדיווידנד. כן יוכל לדרוש לתבוע פחת בשיעור 10% בשנה למוניטין שנרכש.
מנגד ישנם גם סיכונים בכך שרשות המס יכולה לטעון כי למעשה היחיד השקיע את המוניטין בחברה כהשקעה בהון החברה בתמורה למניות או לפרמיה על מניות. במצב זה אין כל חו"ז בחברה ולא ניתן למשוך את הכספים ממנה, ומנגד אין פטור לפי סעיף 104א לפקודה, מכיוון שלא נתבקשה החלתו במועד (זו טענה קשה ולא הוגנת מבחינת רשות המס, אך אפשרית).
עוד ניתן לטעון כי גם תקנות מס הכנסה (שיעור פחת למוניטין), תשס"ג-2003 אינן חלות, שכן המוניטין נרכשו מקרוב ללא מטרה עסקית טהורה [ראו תקנה 2(א) לתקנות מס הכנסה (שיעור פחת למוניטין), התשס"ג-2003, הקובעת כך: "האמור בתקנה 1 (פחת למוניטין - ר"א) לא יחול ברכישת מוניטין מקרוב כהגדרתו בסעיף 105יא לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, או מתושב חוץ, אלא אם כן הוכח להנחת דעתו של פקיד השומה שהרכישה היתה חיונית לצורך ייצור ההכנסה ונעשתה בתום לב ומטעמים עסקיים בלבד."]
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- אפקט העושר: תיק הנכסים של הציבור בשיא של 6.9 טריליון שקל
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
אסף בנאי, מייסד ומנכ”ל משותף, פרופיט קבוצת פיננסים צילום:שלומי יוסףלאומי פרטנרס ומשפחת שסטוביץ' רוכשים נתח בפרופיט לפי שווי של 650 מיליון שקל
לאומי פרטנרס, זרוע ההשקעות הריאליות של בנק לאומי, ומשפחת שסטוביץ' נמצאים בשלב מתקדם של משא ומתן להשקעה של כ-100 מיליון שקל בחברת פרופיט פיננסים.
לאומי פרטנרס, זרוע ההשקעות הריאליות של בנק לאומי, ומשפחת שסטוביץ' נמצאים במשא ומתן להשקעה משותפת של כ-100 מיליון שקל בחברת פרופיט פיננסים שמנוהלת על ידי אסף בנאי. ההשקעה מבוססת על שווי של כ-650-660 מיליון שקל לפני הזרמת הכספים, גבוה כמעט פי 4 מהשווי שבו נרכשה השליטה בחברה לפני חמש שנים. לאומי פרטנרס יוביל את ההשקעה. כמחצית מהסכום יזרום ישירות לקופת החברה להרחבת פעילות, והיתרה תשולם לבעלי השליטה הקיימים - אסף בנאי ושלומי אלברג, שמחזיקים כל אחד ב-40%, ויוסי סגול עם 20% שהצטרף לפני כארבע שנים.
פרופיט הוקמה ב-2006, והיא "בית סוכנים" וסוג של פמילי אופיס. היא מתמחה בהפצת מוצרי ביטוח, פנסיה והשקעות פיננסיות. כיום היא מנהלת נכסים בהיקף של יותר מ-80 מיליארד שקל, עם צוות של מעל 300 מתכננים פיננסיים-סוכני ביטוח מורשים. החברה מפעילה גם קרן גידור שמנהלת 400 מיליון שקל, ומרוויחה על פי ההערכות כ-60-70 מיליון שקל בשנה.
פרופיט הרחיבה את פעילותה לתחום ההשקעות האלטרנטיביות וספגה מכה - גם הפסד כספי וגם מכה תדמיתית עם הנפקת פעילות בבורסה, מגדלור שמאוחר יותר נמחקה אחרי הפסדי עתק למשקיעים ואחרי שהציפה בעיות-תקלות גדולות בניהול השקעות ובדרך המחיקה של החברה - פרופיט בריבוע - אסף בנאי ושלומי אלברג שיווקו השקעות אלטרנטיבות והרוויחו פעמיים.
עם זאת, עדיין יש פעילות שאפילו מתרחבת בתחום ההשקעות האלטרנטיבות, רק שלא דרך חברה נסחרת. הפעילות הזו כוללת קרנות נדל"ן והלוואות פרטיות.
הנהלת פרופיט חוזקה לאחרונה עם מינויים בכירים: דניאל כהן, בעל ניסיון של 15 שנים בהפניקס, משמש כמנכ"ל, ואמיר כהנוביץ', כלכלן ראשי לשעבר בהפניקס, מנהל את מחלקת המחקר. השינויים האלה תורמים ליציבות, במיוחד לאחר סכסוך משפטי עם הפניקס ב-2023 על חשדות טוויסטינג, העברת לקוחות בין מוצרים ללא הצדקה. הסכסוך נפתר בהסכם שיתוף פעולה, שכלל גידול של 20% בהפצת מוצרי הפניקס דרך פרופיט, והוביל להכנסות נוספות של 25 מיליון שקל.
היסטוריית הבעלות בפרופיט כוללת תהפוכות. ב-2008 רכשה פסגות 50% מהמניות, וב-2012 השלימה שליטה מלאה. ב-2016 קנתה פסגות את יתרת המניות תמורת 56 מיליון שקל. ב-2021, בנאי ואלברג רכשו חזרה את השליטה ב-165 מיליון שקל, וסגול הצטרף בשווי 200 מיליון. השווי הנוכחי של מעל 650 מיליון הוא תודות להרחבת רשת הסוכנים מ-150 ל-300 והוספת שירותי ייעוץ דיגיטלי, שמגדילים את מספר הלקוחות במעל 10% בשנה.
