וושינגטון מאותתת: הסכמי אברהם מתרחבים - מי המדינות שעשויות להצטרף לנורמלזיציה?

ההצהרות של השליח האמריקאי למזרח התיכון סטיב וויטקוף, שנשמעו הלילה בוושינגטון, משקפות את הרצון של הנשיא להיות מי שהצליח לעצב את המזרח התיכון מחדש. הרחבת הסכמי אברהם היא לא רק מטרה אלא יעד אסטרטגי שמקודם בשיתוף פעולה גלוי עם ישראל. לדברי וויטקוף, ממשל טראמפ מעוניין להרחיב את ההסכמים וליצור נורמליזציה עם "מגוון רחב של מדינות שאנשים לא העלו על דעתם".

בין המדינות שנמצאות על הפרק, לפחות לפי הערכות ופרסומים זרים, ניתן למנות את ערב הסעודית שכבר ניהלה מגעים פומביים אך עצרה את ההתקדמות עם פרוץ המלחמה בעזה, ההתקדמות של הסעודים ללחיצת יד עם ישראל הייתה מהגורמים המרכזיים בהחלטת ארגוני הטרור העזתיים לצאת למתקפה הרצחנית כשהם יודעים שהתגובות שיבואו ישבשו את תהליכי הנורמליזציה האזוריים. בנוסף לסעודיה עולים שמות נוספים. מדינות ארמניה, מאוריטניה, צ'אד ועוד מדינות ממרכז אסיה הן מועמדות מרכזיות להצטרף להסכמים. גם השכנות סוריה ולבנון מוזכרות לא אחת, אבל לא מן הנמנע שלגביהן מדובר באמירה כללית ולא על תהליך ממשי.

"זה יהיה גורם מייצב במזרח התיכון", טוען וויטקוף, אולי גם רומז על השפעה אפשרית על חזיתות אחרות, כמו הסדרה בעזה ופשרות לגבי ההשפעה של איראן באיזור.

איראן במשוואה: תקוות להסכם שלום - אסרטיבי

החידוש המפתיע ביותר בהצהרות וויטקוף נוגע לשיחות עם איראן. בניגוד לרטוריקה המוכרת של ממשל טראמפ, שהוביל מדיניות של "מקסימום לחץ", וויטקוף מדבר כעת על "תקווה להסכם שלום כולל". לדבריו, קיימת התקדמות בשיחות, והנשיא טראמפ מוכן להסכם אם יושגו התנאים המתאימים.

אבל אין וויתורים, איראן תידרש להתחייב שלא להעשיר אורניום כלל - אפילו לא באחוז אחד - כהגדרת הממשל, וההסכם חייב לכלול התחייבות מלאה שלא תוכל לפתח נשק גרעיני. מדובר בעמדה ברורה, שמציבה רף גבוה מאוד, במיוחד על רקע חוסר האמון המתמשך בין הצדדים וההתפתחויות האחרונות בתוכנית הגרעין האיראנית.

ייתכן שההצהרות של וויטקוף נועדו לאוזניים של הבייס וזאת כדי לשרת את המטרות הפוליטיות הפנימיו, אבל כך או כך ההצהרות האלה משקפות את המגמה האזורית של בחינה מחדש של סדרי עדיפויות והתכנסות לקראת רגיעה אזורית.

שאלות ותשובות: הרחבת הסכמי אברהם ושיחות עם איראן

מהם הסכמי אברהם?

הסכמי אברהם הם סדרת הסכמים לנרמול יחסים בין ישראל למספר מדינות ערביות, שהושגו לראשונה בשנת 2020 על ידי ממשל טראמפ בכהונתו הראשונה. איחוד האמירויות ובחריין היו הראשונות להצטרף, ובהמשך גם סודאן ומרוקו. המטרה המוצהרת: שיתוף פעולה אזורי בתחומים אזרחיים, ביטחוניים, כלכליים וטכנולוגיים.

אילו מדינות עשויות להצטרף להסכמים בקרוב?

על פי פרסומים והערכות, ישנה אפשרות שיתווספו להסכמים מדינות כמו ערב הסעודית, ארמניה, צ'אד, מאוריטניה ואף חלק ממדינות אסיה המוסלמית. השמות סוריה ולבנון עלו גם הם, אבל עדיין לא ברור אם מדובר בציפייה ריאלית.

מהם התנאים האמריקאיים להסכם עם איראן?

וושינגטון דורשת התחייבות של איראן להפסיק לחלוטין את העשרת האורניום - אפילו ברמה נמוכה - וכן התחייבות חד-משמעית שלא תוכל לפתח נשק גרעיני בעתיד. מדובר בתנאים נוקשים שמהווים קו אדום עבור ארצות הברית. טראמפ התבטא (צייץ) בנושא שבאם הוא יידרש הוא לא יהסס לתקוף שוב כדי לוודא שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני.

ישנה באמת התקדמות בשיחות עם איראן?

לדברי וויטקוף - כן. הוא טוען שקיימת התקדמות ומוכנות עקרונית בצד האיראני. עם זאת, ההיסטוריה של המשא ומתן, יחד עם חוסר האמון ההדדי, מחייבת זהירות בפרשנות. האיראנים הושפלו קשות עם תקיפת מתקני הגרעין שלהם על ידי האמריקנים והכבוד שנמצא אצלהם בראש הרשימה, עשוי לעכב אותם מלהתקדם בשיחות המשא ומתן.

מה עמדתה של ישראל לגבי הסכם עם איראן?

ישראל הבהירה שוב ושוב כי היא מתנגדת לכל הסכם שאינו כולל פירוק מוחלט של תשתית הגרעין האיראנית. ראש המוסד ובכירים נוספים נפגשו לאחרונה עם וויטקוף, במטרה לחדד את עמדת ישראל לקראת סבב השיחות הקרוב.

כיצד תשפיע הרחבת ההסכמים על האזור?

הרחבת ההסכמים עשויה לתרום ליציבות אזורית, ליצור בריתות חדשות ולחזק את שיתופי הפעולה האזוריים. עם זאת, היא גם עלולה להגביר את תחושת הניכור של שחקנים שלא שותפים לתהליך במיוחד איראן וגורמים פלסטיניים. ניכור שיכול להיות מתורגם להסלמה בדומה למתקפה הרצחנית על יישובי העוטף שביקשה לתקוע מקלות בגלגלים של ההתקדמות במגעים. על אף שארגוני הטרור מוחלשים משמעותית ויכולותיהם נגרעו, התקדמות בנורמלזיציה יכולה לחמם גיזרות אחרות.

האם הסכם עם איראן עשוי דווקא לעודד מדינות ערב להצטרף להסכמים?

לכאורה כן. אם המתיחות מול איראן תפחת, מדינות נוספות עשויות לראות בנורמליזציה עם ישראל צעד בטוח יותר, נטול סיכונים מדיניים או ביטחוניים חריפים. אבל השאלה מה יבוא לפני מה עדיין לא ברורה.

מהם האתגרים העיקריים מול איראן?

חוסר האמון ההדדי, הפוליטיקה הפנימית באיראן, וכן הקושי של טהרן לקבל פיקוח בינלאומי אמיתי. לכך מצטרפות הסנקציות האמריקאיות שמגבילות את שדה התמרון האיראני. טראמפ גילה רצון להסיר את רוב הסנקציות אבל הן עדיין במקומן כל עוד הצד השני לא יגלה נכונות להתקדם במו"מ.

האם הסכמי אברהם יוכלו להחזיק מעמד בטווח הארוך?

אם יכללו בהם מנגנונים של שיתוף פעולה מעשי (כמו פרויקטים כלכליים וביטחוניים), וכן יתבססו על אינטרסים ברורים של שני הצדדים, הסיכויים לכך גבוהים. אבל חשוב להדגיש שהסוגיה הפלסטינית רגישה מאוד עבור מדינות ערביות רבות חלקן כלפי חוץ וחלקן מרגישות ערבות לגורל הפלסטינים. זו סוגיה שהצליחה לפוצץ מהלכים רבים בעבר (בעיקר באשמת הצד הפלסטיני שניצל את המורכבויות והצית את השטח כדי לפגוע בכל התקדמות). 

כיצד הגורם הפלסטיני מושפע מההרחבה הזו?

הרחבת ההסכמים ללא התקדמות במסלול הפלסטיני עשויה להחריף את תחושות הבידוד, ולגרום להתלקחות מחודשת בזירה במיוחד אם הפלסטינים יראו את המהלך כהתעלמות מהאינטרסים שלהם.

מהי עמדת הקהילה הבינלאומית לנורמליזציה האזורית?

רוב המדינות תומכות במהלכים שמקדמים יציבות כלכלית ואזורית, אך ישנה ביקורת על כך שהמהלכים הללו אינם כוללים פתרונות ממשיים לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

מהם הצעדים הבאים הצפויים בשיחות עם איראן?

סבב שיחות נוסף צפוי להתקיים בעומאן. אם יושג קונצנזוס על התנאים הבסיסיים השיחות עשויות להוביל למסמך הבנות. אך הסיכוי לכך כרוך בוויתורים הדדיים, דבר שלא ברור אם כל הצדדים בשלים עליו בשלב זה.

מה עשויה להיות ההשפעה הפוליטית של ההסכמים בארה"ב?

מהלך של נורמליזציה אזורית, ובפרט אם יכלול גם הבנות עם איראן, עשוי לשמש את טראמפ כתשתית פוליטית חשובה. עבורו, מדובר בעדות ליכולת שלו לייצר תוצאות בזירה הגיאופוליטית גם מחוץ לבית הלבן. זו גם עשויה להיות עילה למועמדות לפרס נובל לשלום אליו הוא שואף.