רוצים מניות דפנסיביות: להלן מספר כללים
טוב, אז אמנם בעת כתיבת שורות אלו ישנה הפוגה קלה בירידות השערים הקשות, המאפיינות את כל שוקי המניות המרכזיים בעולם מראשית 2008, כאשר אמש (יום ה') – ממש במהלך השעה האחרונה של המסחר, חל היפוך מגמה בבורסות בארה"ב, אשר סיימו בעליות (ה-דאו ב-2.50%+, ה-NASDAQ ב-1.05%+, ה-S&P ב-2.14%+).
אבל בואו לא נשלה את עצמנו – בעתיד הקרוב (בחודשים הקרובים לכל הפחות), אנו צפויים להמשיך ולחוות שווקים מאוד מאוד תנודתיים, ולא מעט ימים של ירידות כואבות. משבר הסאב-פריים האמריקני, אם כל חטאת בעולם הפיננסים כיום, ככל הנראה עדיין רחוק ממיצוי וימשיך להלום בעולם בכלל ובנו בפרט וצריך לקחת בחשבון את העובדה שטרם ראינו את מלוא השלכותיו על סקטורים כלכליים שמעבר לנדל"ן ופיננסים.
אז מה לעשות? למכור את כל המניות ולהמתין עד יעבור זעם?
ובכן – ממש לא. לפחות בעיננו, המסקנה האופרטיבית לתקופות כמו היום, היא די ברורה: לאסוף מניות - באופן מאוד בררני, ולהתמקד דווקא במניות הנחשבות ל"דפנסיביות". נסביר:
מבחינת הבררנות – אז די ברור שחגיגת הגאות הכוללת של השנים האחרונות נגמרה, כלומר לא כל חץ פוגע, צריך להיזהר מאוד מלהמר על כיווני התנועה של מדדים / שווקים רחבים, ובכלל צריך לחזור קצת אחורה לכללי ההשקעה הבסיסיים במניות – back to basics אם תרצו. מנתחים כהלכה את החברה על כל צדדיה (תחום עיסוק, שוקי פעילות, נתונים כספיים, הנהלה וכו'), לאחר מכן מנתחים באופן יסודי את תמחור המניה הספציפית – ואז, רק אז, מקבלים החלטת השקעה.
ולגבי הדפנסיביות – קודם כל, מהי ההגדרה הנכונה באמת של חברה דפנסיבית? הכוונה לחברה שמבחינת תחום פעילותה, היא בעלת רמת רגישות נמוכה למצב הכללי של הכלכלה והמחזוריות העסקית. לכן מנייה דפנסיבית אמורה להתנהג בלי יותר מדי קשר למצב שוק ההון הכללי: אם הביזנס של החברה חזק, נתוניה הכספיים טובים, ותמחור המניה שלה אטרקטיבי – אז זהו חוף המבטחים שלנו בעתות של אי-וודאות באשר למצב הכלכלה ולסנטימנט הכללי בשוק המניות.
דוגמאות לחברות דפנסיביות? לא כך כל מסובך: חברות תרופות ושירותי בריאות (אנשים ממשיכים להיות חולים ולצרוך תרופות בלי קשר למצב הכלכלה), חברות המספקות שירותים ציבוריים בסיסיים - public utilities (חשמל, גז, מים), תעשיות ביטחוניות, וכן ספקיות של מוצרי צריכה בסיסיים וזולים – מה שהאמריקנים מכנים consumer staples (מזון, משקאות, היגיינה אישית וכדו').
ולגבינו כמשקיעים בחברות ישראליות – עדיף, לעניות דעתנו, להתמקד בימים טרופים אלו במניות דפנסיביות אמיתיות, דוגמת טבע (תרופות גנריות בעלות נמוכה יחסית – מה יותר דפנסיבי מזה?); אמפל (גז טבעי לישראל ממצרים); ואלביט מערכות (הנציגה הבורסאית הגדולה ביותר של התעשיות הביטחוניות בישראל).
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
