הזווית של אזולאי: על לבנון ו"התאוריה של דל"

בדיוק כשכבר השתכנענו שהבית שלנו הוא בית יפה ומודרני, התברר שמה שקובע את ערכו של הבית הוא לא החומרים ממנו הוא עשוי, אלא דווקא השכנים. ואלה, מה לעשות, החלו להשמיע מוסיקה קולנית באמצע הלילה ולזרוק אבנים ביום. בליל המילים שמופרחות ומושמעות בערוצי התקשורת בימים האחרונים - בניסיון לנתח את המצב ולהעריך את מה שעתיד להתרחש, הן לא יותר מאשר מילוי זמן מסך.

אף בן אדם אינו מסוגל להעריך את רמת הסבירות המתאימה לכל תרחיש שעלול / עשוי להתרחש ולכן אני לא רואה טעם בהבעת אמון או אי אמון בשוק/ משק/ צה"ל/ ממשלה וכו'. למרות האמור לעיל, בכל זאת אפשר לאפיין מספר נתונים סביבתיים שעתידים להשפיע על התוצאה הסופית של ה"סיבוב הנוכחי".

בספרו המבריק "העולם הוא שטוח", מתאר תומס פרידמן את ההשפעה הדרמטית שיש להתפתחות הטכנולוגיה על זרימת המידע בעולם, ואת המשמעויות הכלכליות, פוליטיות וחברתיות של אותם תהליכים על העולם.

באחד מפרקי הספר שוטח פרידמן את התיאוריה שהוא קורא לה בשם "התיאוריה של דל למניעת עימותים". את התיאוריה הוא פיתח כאשר הוא ניסה לברר את תהליך הייצור של המחשב אותו הוא הזמין מ"דל". כך התברר לו שבתהליך הייצור של המחשב האישי שלו היו מעורבות חברות משלושים מדינות, כשכל אחת אחראית לרכיב שונה במחשב. בחינה של המדינות שנמצאות בשרשרת האספקה העלה, כי אף אחת מהמדינות אינה מעורבת במלחמה מהסיבה הפשוטה שכניסתן של מדינות אלו ל"שרשרת האספקה" העולמית סיפקה לאוכלוסייה המקומית תעסוקה ואפשרה לה לסגל רמת חיים גבוהה משמעותית ביחס לזו שבה הייתה מורגלת ומודרני שהויתור עליה הוא כואב ביותר.

פרידמן מספר, כי ב-2002 כאשר נראה היה שפניהן של הודו ופקיסטן לעימות גרעיני, הייתה זו דווקא הקהילה העיסקית בהודו שהפצירה בממשלה להגיע לפשרה עם פקיסטן מחשש לאובדן מעמדה של הודו, כמרכז ייצור היי טק עולמי. הלחץ נשא פרי והעימות הסתיים בפשרה.

יש לנו סיבות רבות להאמין שגורמים רבים באזור יפעילו את מלוא השפעתם על הממשלות המקומיות ובסופו של "התיאוריה של דל למניעת עימותים" תיושם גם באזורנו. האינטרס הישראלי הוא ברור. למרות מה שכתבתי בשבוע שעבר, עימות קשה ומתמשך יגמד את ההישגים הכלכליים של השנים האחרונות ויחזיר אותנו במקרה הטוב לשנת 2000. לבנון מצידה תסבול לא פחות מאיתנו. לפני כשבוע אפשר היה לקרוא באחד מהמגזינים הכלכליים המובילים בעולם סקירה מחמיאה מאוד על לבנון שציינה אותה כיעד תיירותי אטרקטיבי. כמובן שכל המחמאות האלו יתפוגגו במקביל להתארכות הלחימה.

שני גורמים מרכזיים מפרידים בין ישראל של 2006 לזו של שנת 2000 וזו של שנות השמונים.

דעת הקהל הישראלי לא תסבול שהייה של כוחות ישראליים לאורך זמן בתוך לבנון וכך נמנע מקיבוע של מצב כפי זה שהיה במלחמת לבנון.

הגורם השני הוא הגורם הכלכלי. יכולת ההתאוששות של המשק הישראלי מכל סוג של משבר היא גבוהה בעשרות מונים מזו שהייתה לו בשנת 2000, ובוודאי מזו שהייתה בשנות השמונים. בסופו של יום, גם המשבר הזה ייפתר, ואז ניתן להעריך שהיסודות הבריאים שנבנו כאן בשנים האחרונות יסייעו למשק לחזור במהירות לפסי צמיחה.

עד אז, הייתי שולח לנסראללה ושות' עותק של ספרו של פרידמן.