סעיף 7(ג)(5) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן – חוק עבודת נשים), מונה שורה של הוראות, הבאות להגביל פיטורים של עובדת בהריון, עובד או עובדת בחופשת לידה, עובדת השוהה במקלט לנשים מוכות ועובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות או הפריה חוץ גופית לקראת ילדם הראשון או השני.

הסעיף אוסר על פיטורים כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשיה, המסחר והתעסוקה (להלן – השר). כמו כן, קובע סעיף 9א לחוק עבודת נשים איסור על מעסיק לפגוע בהיקף משרה של עובדת בהריון באופן העלול להקטין את הכנסתה, אלא בהיתר מטעם השר. האיסורים האמורים חלים על המעביד, קרי קבלן כוח אדם, אולם בפועל, פעמים רבות, המעסיק בפועל הוא שגורם לפיטורים או לפגיעה כאמור.

ביום 15.11.2005 התפרסמה הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 35) (הגבלת פיטורי עובד או עובדת של קבלן כוח אדם המועסקים אצל מעסיק בפועל), התשס"ו-2005 (להלן – הצעת החוק). עפ"י הצעת החוק, מוצע לקבוע כי הוראות סעיפים 9 ו-9א לחוק עבודת נשים, בדבר איסור פיטורים ואיסור פגיעה בהיקף משרה, יחולו גם על מעסיק בפועל. כן, מוצע לקבוע חזקה שלפיה המעסיק בפועל הוא שגרם לפיטורים או לפגיעה, במקרה שבו פוטרו עובד או עובדת, או נפגע היקף משרתה של העובדת, בניגוד להוראות סעיף 9 או 9א לחוק עבודת נשים, לפי הענין, אלא אם הוכח אחרת.

כמו כן, מוצע לקבוע כי בקשה להתיר פיטורים לפי סעיף 9 לחוק עבודת נשים, וכן בקשה להתיר פגיעה בהיקף משרה לפי סעיף 9א לחוק עבודת נשים, תוגש לשר בידי המעסיק בפועל, או קבלן כוח האדם, או שניהם יחד.