מע"מ ששולם לחברה בעד עסקאות-כספים שהוחזקו בנאמנות
פש"ר 1159/04, בש"א 23228/04 א. צ. ברנוביץ ובניו (1985) בע"מ (בפירוק) ואח' נ. בנק הפועלים בע"מ, מע"מ ואח'
ביום 30.10.2003 נחתם הסכם בין מבקשת 1 (להלן - החברה) לבין סולל בונה בע"מ (להלן - סולל בונה), במסגרתו מכרה החברה לסולל בונה את זכויותיה בפרויקט בנס ציונה. החברה היתה אמורה לבצע עבודות בניה בפרויקט בנס ציונה על המקרקעין אשר תוארו בהסכם.
החברה הגישה בקשה להורות למשיב 1 (להלן - הבנק), למלא התחייבות אשר ניתנה על ידו במסגרת בקשה להקפאת הליכים כנגד החברה, ולשלם לרשויות המס את חלק המע"מ אשר קיבל למשמרת בגין העסקה בנס ציונה.
החברה טענה כי עובר להגשת הבקשה, היא היתה מעונינת לגרום לכך שתקבול המע"מ בגין העסקה יועבר ישירות לרשויות המס.
אולם, הבנק ביקש לקבל את הכסף לידיו, על מנת לנצל את התקופה שעד לתשלומו על פי דין, תוך מתן הבטחה מפורשת כי יעביר את הסכום לרשויות המס במועד הקבוע בחוק. לטענת החברה, הבנק נמנע מלשלם את המע"מ לרשויות המס ללא סיבה מוצדקת.
הבנק טען כי לא התחייב לשלם את חלק המע"מ מתקבולי העסקה בנס ציונה, אשר הופקדו בחשבון החברה המתנהל בבנק.
הבנק ציין כי בבקשה להקפאת הליכים נכתב כי הבנק ובנק נוסף הביעו נכונות עקרונית להסדיר ממקורות שלהם חוב עבר של החברה לשלטונות מע"מ, בכפוף להתקדמות תכנית ההפעלה בתקופת הקפאת ההליכים. לטענת הבנק, אין לראות בהצהרה זו התחייבות מפורשת ובלתי חוזרת לתשלום המע"מ.
כנגד החברה ניתן צו פירוק ולכן בירור מערכת היחסים תעשה כיום בין כונס הנכסים הרשמי (להלן - הכנ"ר) כמפרק זמני של החברה לבין הבנק ומע"מ.
השאלה שיש להכריע בה היא האם יש לחייב את הבנק להעביר את כספי המע"מ אשר הופקדו בחשבון החברה - בין ישירות למע"מ ובין לקופת הפירוק.
אין למעשה מחלוקת כי מדובר בחובות עבר של החברה למע"מ, שכן העסקה בגינה חייבת החברה את התשלום במע"מ היא עסקה מאוקטובר 2003, מועד אשר קדם להקפאת ההליכים ובוודאי שקדם למתן צו הפירוק.
טענתו של הבנק בהקשר זה היא כי מאחר ומדובר בחוב עבר, לא ניתן להעבירו למע"מ אלא על פי סדרי העדיפות הקבועים בחוק.
טענתו של מע"מ היא כי הבעלות בכספי המע"מ היא של המדינה, שכן המוכר מהווה רק צינור להעברת כספי המע"מ אשר התקבלו בגין העסקה.
עמדתו של כונס הנכסים הרשמי היא כי על הבנק להעביר את הכספים לקופת הפירוק, לאור הוראות סעיף 355 לפקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג-1983.
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פסק על החברה היה לשלם את כספי המע"מ בדצמבר 2003, בגין העסקה אשר נכרתה בין הצדדים באוקטובר 2003. כספי המע"מ הועברו לידי החברה בהתאם לחשבוניות אשר הוצאו על ידה. אין לקבל את טענת מע"מ בדבר היות כספי המס המוחזקים בידי העוסק בגדר קנינה של המדינה לפני שהועברו אליה.
נראה כי בנסיבות המקרה שבפנינו, ניתן לראות בחברה כמי שהחזיקה את כספי מע"מ במעין נאמנות עבור שלטונות המס ולהחיל עליה את הוראות חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן - חוק הנאמנות).
נאמנות נוצרת כאשר קיימת זיקה לנכס וחובה של נאמן. אין כל קושי במקרה הנוכחי, כאשר כספי המע"מ שולמו והועברו לחזקתה של החברה על מנת שישולמו למע"מ, לקבוע כי קיימת זיקה של החברה לנכס.
החזקת כספים אשר שולמו על ידי הקונה בידי המוכר, כאשר כספים אלה מיועדים לביצוע תשלום המע"מ החל על העסקה על פי דין, מהווה בוודאי זיקה לנכס.
נראה כי ניתן לקבוע גם חובה של נאמן. בנסיבות המקרה, בהן החזיקה החברה בנפרד בסכומי המע"מ אשר יועדו לתשלום בגין העסקה בנס ציונה, שהיו מיועדים לתשלום בחודש שלאחר קבלת מלוא התמורה בגין העסקה, יש לראות בחברה כמי שחבה חובת אמון לרשויות המס ועליה לדאוג לכך כי החיוב על פי דין החל עליה לשלם את המע"מ אכן יבוצע על ידה. משקיימת זיקה לנכס וחובת אמון כלפי מע"מ, יש מקום להחלת הוראות חוק הנאמנות. העברת הכספים על ידי החברה לידי הבנק, מהווה פעולה אשר נעשתה תוך כדי הפרת אותה חובת אמון. לכן, קמה למע"מ זכות עקיבה בגין הכספים כלפי הבנק. אין כל מקום לטענה של תום לב מצידו של הבנק. במקרה שבפנינו, מצביעות העובדות על כך כי לא רק שהבנק ידע שכספי המע"מ מופקדים בחשבון הבנק של החברה, אלא שהבנק דרש באופן מפורש כי הכספים יועברו לחשבונה של החברה, כחלק מהתמורה הכוללת בגין מכירת הפרויקט. דרישה זו של הבנק היתה תנאי לשחרור השעבוד החל על הפרוייקט.
הבנק טען כי אין מקום לחייב אותו בהשבת הכספים ולהגדיל בכך את יתרת החוב של החברה כלפיו, שכן בכל מקרה אין סיכוי לתשלום מלוא חוב החברה כלפיו. טענה זו נטענה בחוסר תום לב. הבנק היה שותף מלא לניהול הוצאות החברה בתקופה שבה כבר לא היה לו אמון ביכולת הפרעון שלה ובמועד הפקדת הסכום המיועד לתשלום כספי המע"מ כבר היתה החברה בקשיים חמורים לפי דעתו של הבנק.
לאור קביעת בית המשפט לעיל, אין למעשה צורך בבחינת טענתו של הכנ"ר באשר לביטול הפעולה של העברת כספי המע"מ לבנק. הבקשה התקבלה. הבנק חויב בהוצאות בסך 10,000 ₪ + מע"מ. ניתן ביום 27.6.2005 בפני: כבוד השופטת ד. קרת - מאיר.
