טור

צבי סטפק על אפשרות "הנחיתה הקשה", שהיא כרגע האיום הגדול על השווקים

חלק ב'. סטפק, מבעלי השליטה במיטב-דש, מתייחס לטלטלה בבורסות עם פתיחת 2016 ומספק הערכה
צבי סטפק | (4)
נושאים בכתבה סין צבי סטפק

הבורסות בסין, זו של שנחאי וזו של שנזן, גם כאשר הן עולות וגם כאשר הן יורדות בחדות, אינן משקפות את הצמיחה גדולה, או הקטנה ביותר, של המשק הסיני. הן אינן כלי לניתוח רמת הפעילות של הכלכלה הסינית. אם היו כאלה, כיצד ניתן להסביר את העובדה שבמהלך השנים 2009-2013, המשק הסיני צמח בשיעור ממוצע של יותר מ-9%, והבורסה "לא שמעה על כך" ועשתה "במקום דרוך" - ובגדול, כאשר כל שאר שווקי המניות בעולם נסקו.

הבורסות בסין פועלות כקזינו (עד שלב מסוים בעידוד השלטונות שניסו להסיט כספים מהטירוף לנדל"ן), בו הסיכונים של המשקיע להפסיד, גבוהים מהסיכויים שלו להרוויח. במובן הזה, למרות שווי השוק האדיר, אין להן חשיבות. התנהגות השווקים הפיננסיים הבינלאומיים תושפע הרבה יותר ממדיניות בנושא פיחות היואן מאשר מהתנהגות שוקי המניות בסין.

ובכל זאת, החשיבות של הבורסות נעוצה בהיותן סימפטום לבעיות שמאפיינות את המשק הסיני. אחת מהן היא האופן המגוחך בו טיפלה רשות ניירות הערך הסינית במשבר בחודשי הקיץ של 2015 - מהלך שיצר חששות בקרב המשקיעים לגבי האופן בו השלטונות יטפלו בהאטה, שלא לומר, משבר במשק הסיני. הדבר החשוב ביותר להבין לגבי הכלכלה הסינית, שזוהי כלכלה במעבר.

מעבר מכלכלה שהתבססה עד לאחרונה על יצוא תעשייתי והשקעות, לכזו שמקווה להתבסס יותר ויותר על צריכה ושירותים. זהו פרי של מדיניות מכוונת ונבונה שמנוהלת ב-3 השנים האחרונות, גם במחיר מוסכם מראש של האטה בקצב הצמיחה. אלא, שתהליכים כלכליים בכלל, ומסוג זה בפרט, לוקחים שנים, ובינתיים יש מציאות שלא בהכרח עולה בקנה אחד עם כיוון המדיניות או מסתנכרנת איתה באותו לוח זמנים. כך, למשל, הצורך הנוכחי להפחית את היואן כהיענות ללחצים פנימיים של עידוד היצוא, על חשבון, אפילו זמני, של תעדוף הצריכה הפרטית. המציאות הפוליטית והחברתית בסין, מדינה של קרוב ל-1.4 מיליארד תושבים, מורכבת ביותר, ולכן גם שיקולים פוליטיים נכנסים לתמונה כאשר מתקבלות החלטות כלכליות.

במאמר שכתבתי באתר זה לפני כשנתיים, בתחילת 2014, עמדתי על חלק מהבעיות שמאפיינות את הכלכלה הסינית, שאחדות מהן אף החמירו מאז. ישנה הבעיה הבסיסית של חוסר שקיפות ואמון מצד משקיעים מערביים בנתונים שמתפרסמים על ידי השלטונות, לדוגמת קצב הצמיחה של סין - נתונים שלא תמיד תואמים הצלבות שנעשות מול נתונים מקבילים שמתקבלים ממדינות אחרות, או נתוני היצוא והיבוא של סין. וכשיש חוסר שקיפות, יש, כאמור, חוסר אמון, שהתגבר בעקבות מה שהתרחש לאחרונה, הן בבורסה הסינית והן בהקשר של פיחות היואן והמסרים הכפולים של הבנק המרכזי שם.

חוסר אמון מניע אנשים לפעול אחרת ולהימנע מלעשות דברים שהיו עושים במצבים שונים, גם בהקשר של השקעות בסין בפרט ובהקשרים אחרים בכלל. הבעיות הכלכליות בסין מרובות ולא פשוטות לפתרון. יש בה קוקטייל רעיל של חוסר שקיפות, בועת אשראי, מינוף, ובועת נדל"ן. לכל זאת נוספת בעיה דמוגרפית שהיא תוצר של מדיניות הילד האחד, שלאחרונה הוגמשה מעט.

כבר היום, עד כמה שזה נשמע הזוי, יש לסין בעיה של מחסור בידיים עובדות, למרות שחלק מהייצור שנעשה עד כה בסין כבר עבר למדינות בהן עלות הייצור זולה יותר, דוגמת וייטנאם. למרות המעבר מן הכפר לעיר, יש בסין ערי רפאים. יש בה מינוף גבוה, לא רק של משקי בית שהשקיעו בבורסה בסין, אלא מה שחשוב הרבה יותר - חברות גדולות חצי-ממשלתיות. יש בעיה של חובות אבודים שאיש אינו יודע את גודלם, ואיש אינו יכול להיות בטוח בחוסנה של המערכת הבנקאית בסין שהיא בפועל בשליטת השלטונות.

קיראו עוד ב"שוק ההון"

נזכיר, המשברים הגדולים בכלכלה, וכפועל יוצא מכך, גם בבורסות בעולם, התחילו כמעט תמיד במערכת הפיננסית - ראה משבר 2008 בארה"ב ומשבר 1989 ביפן, ולמינוף הגבוה בשני המקרים האלה היה חלק מכריע בכך. אז מה כל זה אומר? שפניה של סין למשבר? נגזר גורלה? לא בהכרח.

כדי לטפל בהאטה המתפתחת בסין, יש להכיר תחילה במצב - המשטר הסיני, גם אם אינו שקוף כלפי העולם החיצון, מכיר בבעיה שניצבת בפניו. הוא מנסה להביא להאטה הדרגתית, שהיא מחויבת המציאות אחרי כל כך הרבה שנים של צמיחה מהירה - כל עוד היא הדרגתית, היא גם בריאה. הבעיה שלו ושלנו תהיה אם המצב יצא מכלל שליטה, שזה מצב שלא מוכר למשטר הסיני שרגיל לשלוט ולכוון את העניינים כרצונו, לא תמיד בתבונה, כפי שהראו האירועים האחרונים.

יחד עם זאת, למשטר הזה יש שלושה יתרונות ברורים: יכולת החלטה מהירה, שיש לה משמעות רבה בתנאי שההחלטה תהיה מושכלת, יכולת ביצוע מהירה וארסנל של כלים באמצעותם הוא יכול למתן את ההאטה, כולל יתרות מט"ח בסכום של כ-3.3 טריליון דולר, שאמנם פחתו לאחרונה בעקבות מכירות דולרים שביצע, אבל עדיין מדובר בסכום אדיר. האם זו תהיה נחיתה רכה במשק הסיני עם הורדת מינוף הדרגתית ללא זעזועים, או נחיתה קשה עם קולות פיצוץ של בועה?

אנחנו סבורים שההסתברות לנחיתה רכה גבוהה מההסתברות לנחיתה קשה, אבל הרבה מהתוצאה הסופית תלוי באופן בו יפעל המשטר. בכל מקרה, מה שחשוב זה לא מה שהבורסה הסינית תעשה, אלא מה יקרה בכלכלה הריאלית וכיצד היא תטופל - חובת ההוכחה מוטלת על שלטונות סין.

כלכלת סין מהווה את הסיכון העיקרי למשק העולמי ולשוקי המניות, אבל בוודאי לא הסיכון היחיד. ישראל-אירן-חיזבאללה, אירן-ערב הסעודית, רוסיה-אוקראינה, צפון קוריאה-דרום קוריאה, ועוד. שנת 2016 אמורה להיות לא פחות תנודתית מ-2015, והנושא הסיני יעסיק אותנו לא פעם ולא פעמיים. כל אימת שיתפרסם נתון כלכלי טוב או רע יותר, יש לו פוטנציאל לייצר תנודתיות גבוהה. הפרשנות שתינתן לנתונים בהקשר זה של המשק הסיני תשפיע על הבורסות בעולם הרבה יותר מאשר צניחה של 10%-20%, או 30% בבורסה הסינית. לתנודתיות הזו, השווקים המערביים יתרגלו, לנחיתה קשה, אם תגיע - לא.

לחלק א' - לחץ כאן

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    הירידות עוד לא התחילו, לא באמת (ל"ת)
    דוב מנמנם 20/01/2016 16:47
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    מי שיש לו עניין בבורסה שלא ידבר פה (ל"ת)
    אורן 13/01/2016 07:55
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    אף מילה על הנפט??? זה כאילו להגיש לקורא עוגה חצי אפויה (ל"ת)
    ומה עם הנפט? 12/01/2016 18:47
    הגב לתגובה זו
  • סין לא יצרנית נפט ולכן פחות ישפיע עליה (ל"ת)
    noamro 13/01/2016 07:54
    הגב לתגובה זו
איתמר דויטשר מנכ"ל קבוצת אלקטרה, קרדיט: טל גבעוניאיתמר דויטשר מנכ"ל קבוצת אלקטרה, קרדיט: טל גבעוני

אלקטרה תקים ותפעיל את מערך מס הגודש בגוש דן בהיקף של כ-1.25 מיליארד שקל

אלקטרה הודיעה היום כי זכתה במכרז המדינה להקמה, הפעלה ותחזוקה של מערך מס הגודש סביב גוש דן. לאחר סיום ההקמה החברה צפויה להפעיל את המערך במשך כ-20 שנה

ליאור דנקנר |

קבוצת אלקטרה אלקטרה 1.18%  , בניהולו של איתמר דויטשר, עדכנה כי חברה בת תשמש כזכיין בפרויקט מס הגודש באזור גוש דן. הזכיין יהיה אחראי על כל התהליך: תכנון, הקמה, תפעול ותחזוקה. תחילת העבודות צפויה לאחר החתימה על הסכם הזיכיון עם המדינה, ומאותו שלב תתחיל תקופה ארוכה של הפעלה שוטפת.

לפי הערכת אלקטרה, סך ההכנסות הצפויות מהפרויקט לאורך תקופת הזיכיון עומד על כ-1.25 מיליארד שקל. בתוך זה החברה מעריכה כי תקבל מענק הקמה של כ-400 מיליון שקל בשנים הראשונות, ועוד כ-850 מיליון שקל בפריסה על פני שנות התפעול. המודל המתגבש דומה לפרויקטי זכיינות אחרים: השקעה משמעותית בשלב ההקמה, ולאחר מכן זרם תשלומים רב-שנתי על שירות ותפעול.


220 שערים בשלוש טבעות

הפרויקט נשען על פריסה פיזית וטכנולוגית נרחבת. אלקטרה תתכנן ותקים כ-220 שערי אגרה, שמהווים כ-140 אתרי חיוב. השערים יתפרסו בשלוש טבעות סביב גוש דן: טבעת חיצונית, טבעת אמצעית וטבעת פנימית. כך אפשר יהיה לתמחר נסיעות לרכב פרטי לפי מיקום ועומס, עם הבחנה בין כניסה מבחוץ לבין תנועה בתוך הליבה העירונית.

מעבר לשערים עצמם, הזכיין אחראי על הקמת מערכת זיהוי רכבים, מערכת גבייה, מערכות תקשורת, מערכות תומכות, מרכז בקרה ומערך שירות לקוחות. בפועל מדובר במערכת אחת שצריכה לזהות רכב בזמן אמת, להצמיד לו חיוב מתאים ולתת לו מענה במקרה של בירור או ערעור. הכנסות מס הגודש עצמו יישארו בידי המדינה, בעוד שאלקטרה מקבלת תשלומים עבור הקמה ותפעול.

במסגרת פעילות הזכיין, קבלן האגרה הטכנולוגי בפרויקט יהיה TransCore LP מארה"ב. החברה אחראית על הקמת המערכת הטכנולוגית לזיהוי הרכבים, לרבות תוכנת האגרה, המצלמות, התאורה ושאר הרכיבים הרלוונטיים. TransCore היא זו שמיישמת גם את מערכת מס הגודש במנהטן שבניו יורק, מה שמוסיף לפרויקט הישראלי ניסיון שנצבר באזור עירוני צפוף ומורכב אחר.


רו״ח פרידה עבאס יוסף, אחראית תחום נדל״ן במחלקת תאגידים הרשות לניירות ערך. קרדיט: ענבל מרמרירו״ח פרידה עבאס יוסף, אחראית תחום נדל״ן במחלקת תאגידים הרשות לניירות ערך. קרדיט: ענבל מרמרי
כנס תאגידים ה-13

״בחברות הנדל״ן היזמי המספרים נראים טוב, אבל העודפים עלולים להיות מנופחים״

בכנס תאגידים ה-13 של רשות ניירות ערך מזהירים מפער בין התמונה האופטימית בשוק ההון לבין מצב הפרויקטים בשטח, ומציגה מתווה גילוי חדש לחברות היזמיות שיתמקד במהות, בעודפים צפויים ובגילוי מצרפי



ליאור דנקנר |

״על המסכים הכל נראה טוב, בפרויקטים זה כבר פחות פשוט״

היום (שלישי), בכנס תאגידים ה-13 של רשות ניירות ערך, עלתה רו״ח פרידה עבאס לבמה עם מסר מפוכח לשחקניות הנדל״ן היזמי. לדבריה, בעיני הרשות מתווה הגילוי החדש אינו רק שינוי טכני, אלא שינוי תפיסתי סביב מהות. היא הוסיפה שמי שמסתכל מלמעלה רואה שוק שנראה מצוין: בשנה האחרונה הצטרפו לבורסה 12 חברות נדל״ן יזמי, מספר שישראל לא ראתה כבר שנים. רוב החברות האלה גייסו אגרות חוב בהיקף כולל של כמעט 1.4 מיליארד שקלים, ובשנה החולפת נרשמה עלייה בשווי השוק של חברות הנדל״ן הציבוריות.

הנתונים האלה, אמרה, משקפים התעניינות גוברת מצד הציבור וציפייה לרווחיות גבוהה בשנים הבאות, במיוחד על רקע חזרה הדרגתית של השוק לפעילות אחרי סיום הלחימה. ״אם מסתכלים מלמעלה, הכל נראה ממש טוב״, אמרה, ״אבל כשנכנסים לעובדות בשטח, הסיפור מורכב יותר״.


מהמצגת ע״י פרידה עבאס יוסף


עבאס הזכירה שבמקביל לעלייה בשוויי השוק נרשמה בשנה האחרונה ירידה בקצב מכירת הדירות, שהובילה לשיא חדש במספר הדירות הלא מכורות. יחד עם זאת, מדד תשומות הבנייה ושכר העבודה בענף ממשיכים לעלות ולהגדיל את עלות הפרויקטים עבור היזמים.

״השילוב של ירידה במכירות ועלייה בעלויות פוגע בתזרים המזומנים של החברות״, אמרה. ״את התוצאה רואים בשטח, בשלטי החוצות ובקמפיינים: מבצעי מכירות יצירתיים שמגלמים הנחות משמעותיות, הצעות למשכנתאות ללא ריבית, פטור מהצמדות ואפילו אפשרות לביטול הסכמים. אלה לא רק גימיקים שיווקיים, אלא כלים להתמודד עם מצוקה פיננסית שמתגברת״.