מתי וכמה לסמוך על תחושת הבטן?

לכולם יש  לפחות כישלון אחד באמתחתם שהתחיל במשפט "יש לי הרגשה טובה לגבי זה", ובכל-זאת אנו עדיין מוצאים את עצמנו מדי פעם סומכים על תחושת הבטן בקבלת החלטות. אך כאשר זה נוגע לכסף שלנו, כמה והאם בכלל כדאי לסמוך על אינטואיציה?   תחושת בטן, שלעיתים מכונה ׳הקול הפנימי׳ או ׳אינטואיציה׳, הם חלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלנו, והם כל כך מובנים מאליו שאנחנו לא תוהים לגביהם ולא מטילים ספק במה שאנחנו עושים בעקבותיהם. האינטואיציה האנושית היא נושא שמסתובב במסדרונות אקדמיה כבר הרבה מאוד שנים, ומחקרם של עמוס טברסקי ודניאל פרופ׳ כהנמן אודות ׳תהליכי קבלת החלטות ושיפוט סובייקטיבי בתנאים של אי-ודאות׳, אפילו הניב להם פרס נובל לכלכלה ב-2002. המחקר המרתק הזה, שקבע את המושג תורת הערך, מסתכם נכון להיום בשני ספרים פרי עטו של פרופ׳ כהנמן, כמו גם רעיונותיו של דן אריאלי, פרופסור לכלכלה התנהגותית הנחשב לממשיכו.   בהקדמה לראיון עם פרופ׳ כהנמן שפורסם ב-2011 בכלכליסט מצוינת רשימת אישים מוכרים שייחסו לאינטואיציה חלק בהצלחתם – החל מאלברט איינשטיין דרך ווינסטון צ׳רצ׳יל ועד טים קוק, וורן באפט וג׳ורג׳ סורוס, כל אחד בזמנו התייחס לנושא כחלק מקורות החיים שלו. כשקושרים תחושת בטן להצלחות מוכחות כמו חברת אפל או תורת היחסות, קל לדבר בשבחה. אבל אם נחזור רגע להתחלה: איך הייתם מרגישים אם מנהל תיק ההשקעות שלכם היה מספר לכם שהוא פועל על פי אינטואיציה?  

אינטואיציה (שם קוד) – אנחנו לא יודעים שאנחנו יודעים ישנם מקרים בהם דרושה לאדם מידה מסוימת של אינטואיציה על מנת להצליח לבחור בין שתי אפשרויות או יותר. במקרה של אדם מן הישוב זה יקרה בהתלבטות מול תפריט במסעדה, במקרה של מנהל השקעות זה יכול להיות במצב המסתמן כבלתי אפשרי לקבלת תשובה ודאית. ישנם גורמים שונים המשפיעים על תהליכי השקעה ובמקרים מסוימים יש שיעניקו לתחושת הבטן משקל דומה לזה שיניב ניתוח טכני של השווקים.   לפעמים יכולה תחושת בטן להוביל להשקעה שתוגדר כמוצלחת, ולפעמים תחושת הבטן הזו מבוססת על מידע קיים אך לא לגמרי מודע שנמצא בידי מנהל ההשקעות. מה הכוונה? לטענת פרופ׳ הרברט סיימון, שחקר את התהליכים שעוברים במוחם של שחמטאי-על, מה שאנחנו מכנים בשם האמורפי "אינטואיציה" הוא לא יותר מהכרה: משהו במצב הקיים מספק למומחה (מנהל ההשקעות, השחמטאי) גישה למידע שקיים אצלו בזיכרון, גם אם הוא עצמו לא מודע לכך, הגישה הזו היא שמובילה אותו לבחור במשעול זה או אחר והיא לא יותר מהכרה.

שריר האינטואיציה על פי מחקרים, לוקח לנו בערך 10 שנים של התמחות בתחום מסוים כדי לפתח שיפוט אינטואיטיבי בעל רמות דיוק גבוהות, כשבמשך הזמן הזה יש למשוב תפקיד מרכזי. ב-1924 הצליחה קבוצת מדענים יפנית להפוך את תעשיית מיון האפרוחים העולמית על פיה, כאשר הביאה את ההפרדה בין אפרוחים ממין זכר ונקבה לרמת דיוק של 99.7%. בספר שנכתב אודות הניסוי היפני מסביר המחבר כי הדרך ללמוד ׳להרגיש׳ את מינו של האפרוח היא די פשוטה: ״הסטודנט לוקח אפרוח, בוחן אותו בזהירות ומניח אותו בסל המתאים. בהתחלה זה כמעט ניחוש מוחלט. המדריך, שעומד לידו כל הזמן, מסתכל ואומר לו בכל פעם 'כן' או 'לא'. את הפעולה הזאת הם עושים אלפי פעמים מדי יום. בשבועות הראשונים התלמיד טועה בחצי מהמקרים. אחרי חודש כמות ה'לא' יורדת לפחות מ־30%. […], זה מפסיק להיות משהו שדורש מאמץ מנטלי והופך למשהו אוטומטי”.   הכי שווה למצוא את עמק השווה איך תדעו אם לסמוך על תחושת הבטן של מנהל ההשקעות? אם האינטואיציה שלכם לא מעניקה לכם תשובה חד-משמעית, אתם יכולים לפנות לדברים שניתנים להערכה בצורה כמותית: שנות ניסיון, הפורטפוליו האישי או בקיאותו בכתבי כהנמן ואריאלי. לעיתים תחושת הבטן תסייע בצמצום האפשרויות ולאחריה ניתן יהיה לגשת לניתוח הרציונלי בכובד הראש הדרוש. במקרים אחרים לאחר הניתוח ההתחלתי תסייע האינטואיציה בבחירה בין כמה אפשרויות שנראות טוב באותה המידה. יציאה להרפתקה בשוק ההון לא בהכרח תסתיים באי-הצלחה, מי שהגמיש לאורך השנים את ׳שריר האינטואיציה׳ שלו, אולי ייקח אתכם להרפתקה מושכלת, מנומקת ובטוחה יחסית.