לאחר הביקורת וסדרת הפרישות מתחרות הקקטוס, התמונה מתאזנת עם שני פוסטים שפורסמו אתמול על ידי דמויות בכירות בענף: אדם פולצ'ק מנכ"ל  לאו ברנט מקבוצת פובליסיס וטל ריבן, סמנכ"ל הקריאייטיב של אדלר חומסקי שיצאו להגנת התחרות ושלחו בתורם חיצי ביקורת כלפי הפורשים והמחרימים. 

פולצ'ק שהיה הראשון לפרסם פוסט בפייסבוק, כתב: "יש לי שאלה, 'מתי תעשיית הפרסום הפכה להיות פחדנית?' "מתי הפסקנו להאמין במוצר שלנו? ק ר י - א י י - ט י ב. לא סקירות. לא 'נעימי' בגב לסמנכ"ל השיווק. לא ללחוש לאוזנו של הבעלים. כן רעיונות מדהימים שלוקחים בעיה עסקית של לקוח ופותרים אותה ביצירתיות".

הוא התייחס גם להסברים של המשרדים הפורשים שציינו כי הם מעדיפים להשקיע בלקוחות: "נדמה שבשנים האחרונות נוצרה משוואה מעוותת בענף שלנו "החלטנו לא לגשת לתחרות, מעדיפים להשקיע בלקוחות". ובאמת, כשמציגים את זה כך, ברורה התשובה. כולנו כאן קודם כל בכדי להשקיע בלקוחות שלנו ולקדם את העסקים שלהם. אבל המשוואה הזאת הרסנית, מניפולטיבית ופשוט לא נכונה.

"מה הדרך הטובה ביותר להשקיע בלקוח אם לא לעזור לו לקדם את העסק שלו ולהביא רעיונות שנבחרים להיות הטובים ביותר? איך אפשר להשקיע בו בלי קריאייטיב פורץ דרך שכל התעשייה מכירה בערכו? בכל העולם, תחרויות הן המדד הטוב ביותר לקבוע איכות של תוצר. לסרטים יש את האוסקר. למוזיקה יש את הגראמי. לתיאטרון יש את הטוני. אפילו להיי טק יש תחרות (ובאמת איך קובעים איזו חברת הזנק טובה יותר?) ולנו בפרסום בישראל יש את הקקטוס. התחרות היחידה שמודדת טיב של קריאייטיב ורעיונות".

• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

עוד הוא כותב: "איזה מסר אנחנו מעבירים לעובדים שלנו כשאנחנו, הלכה למעשה, פוחדים להתחרות אחד בשני? ואני מתכוון לתחרות על התוצר שלנו ולא על הכסף והגודל במדיה. האם מישהו עצר ושאל כיצד הדור הבא של הענף הזה יצליח לגייס את האנשים הכי יצירתיים ללא היכולת לתת לרעיונות ולכשרון שלהם במה, הכרה והוקרה?

"קל להגיד ללקוחות שלנו "תהיו אמיצים", אבל לטובת הענף שלנו - זה הזמן להגיד את זה לעצמנו. להפסיק להתלונן שהענף זה לא מה שהיה פעם, להפסיק עם ההחרמות,  להפסיק עם התירוצים ולהפסיק עם הפחדנות כי אם יש משהו שהורג אותנו כענף - זו בדיוק האסכולה הזאת. אפשר לחזור ולהיות ענף מנצח, אבל קצת קשה לנצח כשאתה בוחר לא לשחק".

"אוסף של תירוצים שנועדו להסתיר את הפחד להפסיד"

ריבן, שמשרד הפרסום אדלר חומסקי, בו הוא משמש כסמנכ"ל קריאייטיב רושם הצלחה בשנים האחרונות הן בתחרות הקקטוס והן בתחרות האפי, כתב בפייסבוק: "למה צריך קקטוס? למה צריך אוסקר? למה צריך אמי? למה צריך גראמי? למה צריך תחרויות ודירוגים ואת מי זה משרת?

• ממיליונר גדול להומלס - איך איבד קווין ספייסי 70 מיליון דולר
• Daily Mail רוכשת את הטלגרף ב-655 מיליון דולר ומשנה את מפת הכוחות
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ממיליונר גדול להומלס - איך איבד קווין ספייסי 70 מיליון דולר

"ענף הפרסום הוא תחום יצירתי. כל המהות שלו יושבת על היכולת של אנשים מוכשרים ומנוסים למצוא את האסטרטגיה המדויקת ולספר את סיפור המותג באופן בולט זכיר ואפקטיבי; העבודות הכי טובות של המשרד שלי, ושל כל אחד בענף, אלה שעושות את העבודה הכי טובה ללקוחות, היו ויהיו תמיד אלה שנעשו על ידי אנשים עם הניצוץ הזה בעיניים. אני לא מכיר דרך אחרת לעשות עבודה טובה".

גם הוא לא חסך מהפורשים והמחרימים את דעתו על הבחירה שלא להתמודד. לדבריו: "צריך להגיד את האמת, הסיבות שמשרדים מציגים לפרישה מהקקטוס הן אוסף של תירוצים שנועדו להסתיר את הסיבה היחידה שבגללה הם לא משתתפים - הפחד להפסיד. אף אחד לא רוצה להיות במקום הזה שעבודה של משרד מתחרה מקבלת ציון גבוה יותר. כל משרד עושה את החישובים לפני הקקטוס ומעריך מה יהיה מצבו. הבעיה היא שההסתכלות צרת האופקים והאינטרסנטית הזאת פוגעת בסופו של דבר בכל התעשייה ומנסרת את הענף שהיא יושבת עליו".

עוד הוא מוסיף, כי "גם השנה, כמו בכל שנה הוזמנו כל נציגי המשרדים לדיון באיגוד הפרסום על מבנה הקקטוס ושיטת השיפוט. לכולם ניתנה ההזדמנות לשבת ולהשפיע על התחרות ולהגיע למצב של הסכמה. לצערי רוב המשרדים בחרו שלא להגיע. אפשר וצריך להיפגש ולהגיע להסכמות שיביאו להשתתפות של כולם בקקטוס. אין סיבה שזה לא יקרה".

יש שיאמרו שזהות הכותבים - פולצ'ק וריבן - אינה מקרית. ההסבר בשוק הפרסום הוא שבקבוצת פובליסיס חשים מעין חובה מצפונית לאיגוד הפרסום שעיכב את מועד תחרות הקקטוס על מנת שיוכלו להשתתף ומצידו של ריבן מדובר בתמיכה באמיר גיא, יו"ר איגוד הפרסום - שותף באדלר חומסקי.