פולצ'ק וריבן מגנים על הקקטוס: "להפסיק עם תירוצים ופחדנות"
לאחר הביקורת וסדרת הפרישות מתחרות הקקטוס, התמונה מתאזנת עם שני פוסטים שפורסמו אתמול על ידי דמויות בכירות בענף: אדם פולצ'ק מנכ"ל לאו ברנט מקבוצת פובליסיס וטל ריבן, סמנכ"ל הקריאייטיב של אדלר חומסקי שיצאו להגנת התחרות ושלחו בתורם חיצי ביקורת כלפי הפורשים והמחרימים.
פולצ'ק שהיה הראשון לפרסם פוסט בפייסבוק, כתב: "יש לי שאלה, 'מתי תעשיית הפרסום הפכה להיות פחדנית?' "מתי הפסקנו להאמין במוצר שלנו? ק ר י - א י י - ט י ב. לא סקירות. לא 'נעימי' בגב לסמנכ"ל השיווק. לא ללחוש לאוזנו של הבעלים. כן רעיונות מדהימים שלוקחים בעיה עסקית של לקוח ופותרים אותה ביצירתיות".
הוא התייחס גם להסברים של המשרדים הפורשים שציינו כי הם מעדיפים להשקיע בלקוחות: "נדמה שבשנים האחרונות נוצרה משוואה מעוותת בענף שלנו "החלטנו לא לגשת לתחרות, מעדיפים להשקיע בלקוחות". ובאמת, כשמציגים את זה כך, ברורה התשובה. כולנו כאן קודם כל בכדי להשקיע בלקוחות שלנו ולקדם את העסקים שלהם. אבל המשוואה הזאת הרסנית, מניפולטיבית ופשוט לא נכונה.
"מה הדרך הטובה ביותר להשקיע בלקוח אם לא לעזור לו לקדם את העסק שלו ולהביא רעיונות שנבחרים להיות הטובים ביותר? איך אפשר להשקיע בו בלי קריאייטיב פורץ דרך שכל התעשייה מכירה בערכו? בכל העולם, תחרויות הן המדד הטוב ביותר לקבוע איכות של תוצר. לסרטים יש את האוסקר. למוזיקה יש את הגראמי. לתיאטרון יש את הטוני. אפילו להיי טק יש תחרות (ובאמת איך קובעים איזו חברת הזנק טובה יותר?) ולנו בפרסום בישראל יש את הקקטוס. התחרות היחידה שמודדת טיב של קריאייטיב ורעיונות".
עוד הוא כותב: "איזה מסר אנחנו מעבירים לעובדים שלנו כשאנחנו, הלכה למעשה, פוחדים להתחרות אחד בשני? ואני מתכוון לתחרות על התוצר שלנו ולא על הכסף והגודל במדיה. האם מישהו עצר ושאל כיצד הדור הבא של הענף הזה יצליח לגייס את האנשים הכי יצירתיים ללא היכולת לתת לרעיונות ולכשרון שלהם במה, הכרה והוקרה?
"קל להגיד ללקוחות שלנו "תהיו אמיצים", אבל לטובת הענף שלנו - זה הזמן להגיד את זה לעצמנו. להפסיק להתלונן שהענף זה לא מה שהיה פעם, להפסיק עם ההחרמות, להפסיק עם התירוצים ולהפסיק עם הפחדנות כי אם יש משהו שהורג אותנו כענף - זו בדיוק האסכולה הזאת. אפשר לחזור ולהיות ענף מנצח, אבל קצת קשה לנצח כשאתה בוחר לא לשחק".
"אוסף של תירוצים שנועדו להסתיר את הפחד להפסיד"
ריבן, שמשרד הפרסום אדלר חומסקי, בו הוא משמש כסמנכ"ל קריאייטיב רושם הצלחה בשנים האחרונות הן בתחרות הקקטוס והן בתחרות האפי, כתב בפייסבוק: "למה צריך קקטוס? למה צריך אוסקר? למה צריך אמי? למה צריך גראמי? למה צריך תחרויות ודירוגים ואת מי זה משרת?
- בידור או חדשות? התשובה של הציבור מפתיעה
- רייטינג: כוכב הבא ומהדורת 12 בטופ, ערוץ 14 רושם עלייה בשעות הערב
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- ממיליונר גדול להומלס - איך איבד קווין ספייסי 70 מיליון דולר
"ענף הפרסום הוא תחום יצירתי. כל המהות שלו יושבת על היכולת של אנשים מוכשרים ומנוסים למצוא את האסטרטגיה המדויקת ולספר את סיפור המותג באופן בולט זכיר ואפקטיבי; העבודות הכי טובות של המשרד שלי, ושל כל אחד בענף, אלה שעושות את העבודה הכי טובה ללקוחות, היו ויהיו תמיד אלה שנעשו על ידי אנשים עם הניצוץ הזה בעיניים. אני לא מכיר דרך אחרת לעשות עבודה טובה".
גם הוא לא חסך מהפורשים והמחרימים את דעתו על הבחירה שלא להתמודד. לדבריו: "צריך להגיד את האמת, הסיבות שמשרדים מציגים לפרישה מהקקטוס הן אוסף של תירוצים שנועדו להסתיר את הסיבה היחידה שבגללה הם לא משתתפים - הפחד להפסיד. אף אחד לא רוצה להיות במקום הזה שעבודה של משרד מתחרה מקבלת ציון גבוה יותר. כל משרד עושה את החישובים לפני הקקטוס ומעריך מה יהיה מצבו. הבעיה היא שההסתכלות צרת האופקים והאינטרסנטית הזאת פוגעת בסופו של דבר בכל התעשייה ומנסרת את הענף שהיא יושבת עליו".
עוד הוא מוסיף, כי "גם השנה, כמו בכל שנה הוזמנו כל נציגי המשרדים לדיון באיגוד הפרסום על מבנה הקקטוס ושיטת השיפוט. לכולם ניתנה ההזדמנות לשבת ולהשפיע על התחרות ולהגיע למצב של הסכמה. לצערי רוב המשרדים בחרו שלא להגיע. אפשר וצריך להיפגש ולהגיע להסכמות שיביאו להשתתפות של כולם בקקטוס. אין סיבה שזה לא יקרה".
יש שיאמרו שזהות הכותבים - פולצ'ק וריבן - אינה מקרית. ההסבר בשוק הפרסום הוא שבקבוצת פובליסיס חשים מעין חובה מצפונית לאיגוד הפרסום שעיכב את מועד תחרות הקקטוס על מנת שיוכלו להשתתף ומצידו של ריבן מדובר בתמיכה באמיר גיא, יו"ר איגוד הפרסום - שותף באדלר חומסקי.
- 3.סתם מישהו 02/08/2018 13:34הגב לתגובה זולא צריך להגיד יותר מזה. מבין את אלה שמחליטים לא להשתתף. תחרות פוליטית ולא קראיטיבית
- 2.טקסס 01/08/2018 16:17הגב לתגובה זונכון, תחרות באמת צריכה להוציא ממך את הטוב ביותר. אבל כשאתה ומשרדים נוספים עובדים ללא הפסק יומם וליל על קריאייטיב, ובסוף רואים שמה שלקח מקום ראשון זה מודעת איפה אפי (לדוגמא) - אתה מבין שזה לא הפורמט שיוציא ממך את הטוב ביותר. כבר אין זוכה שהמנהל קריאייטיב מציג את המודעה שלו לצוות ואומר: "תעשו לי משהו יותר טוב מזה". וכשהאתגר תלוי במשתנים אחרים שלא יושבים על קריאייטיב, הוא לא אתגר. סתם טקס (עם הפקה בזבזנית, אווירה מפוהקת וקולה בלי גזים).
- די 01/08/2018 16:48הגב לתגובה זואיזה מודעת איפה אפי?! כל הזכיות שנה שעברה בקקטוס היו מוצדקות ביותר (כנס לאתר ותבדוק). נכון, יש פה ושם איזה סטייה כמו שיש בכל פסטיבל בעולם, כולל הזיות באוסקר. זאת לא סיבה לא להשתתף
- 1.א.ב. 01/08/2018 12:55הגב לתגובה זומקאן הפסידו באפי. למקאן אין סיכוי בקקטוס. מקאן מחרימים. סוד מדינה זה לא.
- יורם 01/08/2018 17:21הגב לתגובה זואני דווקא חושב שלמקאן יש כמה עבודות מאוד יפות לקקטוס, יכול להיות שאדלר יקחו אבל מקאן עובדים יפה
- money talks and bullshite walk (ל"ת)פרסמן פינת פולצ'ק 02/08/2018 13:17
מתוך הכוכב הבא לאירוויזיון של קשת 12, מתוך אתר מאקורייטינג: כוכב הבא ומהדורת 12 בטופ, ערוץ 14 רושם עלייה בשעות הערב
במהדורות 12 נשארת בטופ אבל למהדורת החדשות של ערוץ 14 נרשמת עלייה קלה ברייטינג
מהדורת החדשות של 12 עדיין מונופול. ובכלל, קשת, למרות ניסיונה להתחמק מכך - היא מונופול. ערוץ 13 בגסיסה, 14 די נעצר, אך פחות מביא מפרסמים. קשת מקבלת את כל הקופה וכל הקצפת. סוד ידוע בשוק הפרסום והתקשורת הוא שקשת "שולחת" לקוחות לרשת רק כדי שתהיה לה תחרות ושהרגולטור לא יטיל עלייה סנקציות.
המהדורה המובילה היא כאמור של קשת 12 עם 17.6% ברייטינג ו-443 אלף צופים. הרבה אחריה מגיעה המדורה של ערוץ 14 עם רייטינג של 9.3% ו-257 אלף צופים. אחרונות הן רשת 13 עם 6.7% ו-153 אלף צופים וכאן 1 עם 3.2% ו-38 אלף צופים.
פריים טיים
הכוכב הבא לאירווזיון ממשיך להוביל את טבלת הרייטינג עם 16.2% רייטינג ו-429 אלף צופים. הרבה אחריה מגיעים הפטריוטים, תכנית הדגל של ערוץ 14 שרושמים 9.2% ו-262 אלף צופים. מעט אחריה מגיעה ווראט של רשת 13 עם 8.9% רייטינג ו-229 אלף צופים ותכנית הדרמה המקורית מקום שמח בכיכובה של נועה קולר של כאן 11 עם 6% ו-127 אלף צופים.
- בידור או חדשות? התשובה של הציבור מפתיעה
- הכוכב הבא לאירוויזיון בראש לוח השידורים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תכניות הבוקר והמהדורות המוקדמות
בקרב תכניות הבוקר מגיעה ראשונה חדשות הבוקר של 12 עם ניב רסקין ורייטינג של 4.1% ו-101 אלף צופים. אחריה חדשות היום עם אלי ראכלין בערוץ 13 ו-75 אלף צופים. הרבה מאחור היא תכנית הבוקר של ערוץ 14, ישראל הבוקר עם 1.4% רייטינג ו-26 אלף צופים. התכנית על הבוקר עם עודד מנשה בערץ 14 בשעה תשע עם רייטינג של 1.2% ו-28 אלף צופים בלבד. באותה השעה ב-13 משודרת פותחים יום עם רייטינג של 1.3% ו-29 אלף צופים והמובילה היא נסלי ברדה במשדר הבוקר של 12 ורייטינג של 2.6% ו-56 אלף צופים.
כמה ירוויח אלמוג בוקר בחדשות 12 ומי הם העיתונאים עם השכר הגבוה ביותר?
קשת היא מונופול
בפועל, ההכנסות של קשת שנשלטת על ידי דודי ורטהיים, הבעלים של קוקה קולה בישראל ובנק מזרחי טפחות, גדולות פי 4-5 לפחות מרשת וגדולות מכל ההכנסות של ערוצי הטלוויזיה גם יחד. העוצמה והכוח נובעים גם מערוץ חדשות חזק וגם מרצועות הבידור הטובות של קשת לעומת המתחרים. ערוץ 13 (רשת) סובל פעמיים - גם מהתחזקות ערוץ 14 שנתפס כאתר הימני היחיד וגם מזה שהוא נחשב "אותו הדבר" וסוג של ניסיון העתקה לא מוצלח של קשת. במקביל למינוי של יוליה שמאלוב-ברקוביץ' למנכ"לית חברת חדשות 13 העיתונאים חששו משינוי הקו המערכתי של החדשות שנתפס בדומה לחדשות 12 כאנטי ביבי עם אג'נדה של שמאל-מרכז. במקביל הועזב רביב דרוקר והחלו עזיבות. ספי עובדיה עזב, וכעת אלמוג בוקר. ספי עובדיה עזב לתוכנית "עובדה" של אילנה דיין, גם היא מבית קשת. ההערכות בשוק מדברות על עלות שכר של בין 700 ל-800 אלף שקל לשנה לעובדיה. המעבר של עובדיה הוא עוד נקודה של כוח עבור ערוץ 12. הוא מתחיל להעביר לשורותיו טאלנטים ונראה כי הוא לא מפספס הזדמנויות. כעת, מעניין יהיה לראות האם ערוץ 13 יגיב - וכיצד ומה תהיה ההשפעה של שוק ההעברות החדש בתקשורת על ערוץ 14 (לאחרונה, אחרי שהכריז על מעבר לערוץ 13, ערוץ 14 סיכם על הישארותו של שרון גל).בוקר, כתב הדרום של הערוץ, שנחשב לעיתונאי מוערך, אמור להחליף את תמיר סטיינמן שעזב לאחרונה את תפקידו. ההערכות הן ששכרו ינוע בין 800 אלף שקל למיליון שקל בשנה.עמית סגל מעל 3 מיליון שקל בשנה; יונית לוי כ-2 מיליון שקל
הטאלנטים בחדשות 12 מרוויחים נהדר. על פי ההערכות שכרם מבטא עלות מעביד של בין 1.5 ל-2 מיליון שקל בשנה. כך מרוויחה גם יונית לוי, וכמוה דני קושמרו, אמנון אברמוביץ', עמית סגל ועוד. סגל נחשב לעיתונאי המרוויח בישראל, כשההערכות מדברות על הכנסות של מעל 3 מיליון שקל בשנה, כשבתוכן גם הכנסות מהספר המצליח וסדרת ההרצאות שהוא מעביר וכן כתיבת טור בידיעות אחרונות.
