האם בינה מלאכותית יכולה להחליף מורים בבית הספר? כנראה שהתשובה לשאלה הזו לא טמונה בעתיד הרחוק כמו שחשבו בעבר. בעוד הבינה המלאכותית ממשיכה להתפתח ולהתקדם בקצב מסחרר, המיליארדר ביל גייטס מאמין שהמערכות עשויות לענות על הדרישה ההולכת וגוברת למורים, בעיקר במדינות שסובלות במחסור חמור יותר באנשי חינוך והוראה.

בארה"ב, למשל, 86% מבתי הספר הציבוריים דיווחו בשנה האחרונה על קושי בגיוס מורים. בבריטניה, ותיכון אחד בלונדון התחיל פיילוט שמבוסס על שימוש בכלים כמו ChatGPT בהכנה לבחינות בחלק מהמקצועות. זו יוזמה קטנה אבל היא מראה כי מוסדות החינוך כבר בוחנים דרכים לשילוב של בינה מלאכותית בתהליכי ההוראה.

איפה בבית הספר הבינה המלאכותית יכולה לעזור?

אחד היתרונות המובהקים של AI הוא היכולת להנגיש למידה איכותית לכולם, בכל זמן. מערכות חכמות לא מתעייפות, לא חולות ולא זקוקות לחופשות. הן זמינות 24/7, ויכולות לתת לתלמידים תגובות מיידיות גם כשהם מכינים את שיעורי הבית או מתרגלים לקראת מבחן. העובדה שהתלמיד לא צריך לחכות לשיעור הבא או לשיחה של חמש דקות עם המורה - יכולה לשפר משמעותית את קצב ההתקדמות ואת תחושת הביטחון העצמי בלמידה.

בנוסף, שימוש ב-AI מאפשר התאמה אישית של חומרי הלימוד. מערכות למידה מבוססות בינה מלאכותית יכולות "להכיר" כל תלמיד, לבחון את ההתקדמות שלו לאורך זמן, לזהות במהירות היכן יש פערים בהבנה, ולהציע לכל אחד תרגולים מותאמים אישית. זהו יתרון משמעותי במיוחד עבור תלמידים שמתקשים בשיטה הרגילה, כאלה שזקוקים להסברים חוזרים, דוגמאות נוספות, או פשוט יותר זמן להבין את החומר.

• המשחק הסתיים באשפוז: "המועצה ומשרד החינוך התרשלו"
• שכר המורים הצעירים זינק ב-28% אבל זה המחיר שהם צריכים לשלם
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מבחינת המוסדות, מדובר גם באפשרות לחיסכון כלכלי. מורים הם אחד המרכיבים היקרים ביותר בתקציב החינוך, ואם חלק מהעבודה שלהם תבוצע אוטומטית, כמו בדיקת מבחנים, מעקב אחר ציונים או מתן משובים, ניתן יהיה להפנות את התקציבים למקומות אחרים, כמו תשתיות טכנולוגיות, חוגים , סיוע רגשי לתלמידים או חיזוק ההוראה הפרונטלית באזורים מוחלשים.

מערכות AI גם מסוגלות לנתח נתונים בזמן אמת ולהתריע בפני הצוות החינוכי על בעיות שדורשות תשומת לב, כמו ירידה פתאומית בציונים, היעדרות חוזרת משיעורים, או שינוי בדפוסי ההשתתפות בכיתה. התראות כאלו יכולות לאפשר תגובה מהירה, הרבה לפני שמופיעה הידרדרות ניכרת בהישגים או במצב הרגשי של התלמיד.

מעבר לכך, בינה מלאכותית יכולה להפוך את חוויית הלמידה לעשירה ודינמית יותר. באמצעות תוכן אינטראקטיבי, מציאות רבודה (AR), סימולציות ומשחקים מותאמים אישית, הלימודים יכולים להפוך לחוויה מעניינת יותר, כזו שמדברת בשפה של הדור הצעיר. זה עשוי להגדיל את המוטיבציה בקרב תלמידים ולהוריד את החסמים של תלמידים כלפי למידה.

• גיוס 10 מיליון דולר ל Blast Security - המטרה: ענן מוגן כברירת מחדל
• עליבאבא מאותתת ל־OpenAI: אפליקציית Qwen נפתחת בסערה עם יותר מ־10 מיליון הורדות בשבוע
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• 350 מיליארד דולר ב-4 שנים: איך אנתרופיק הביסה את ChatGPT...

AI יכול לסייע גם למורים עצמם, לא רק לתלמידים. כלים מבוססי בינה מלאכותית יכולים לספק למורים תובנות מעשיות: אילו תלמידים מתקשים, באילו נושאים יש פערים בכיתה, מה עבד בשיעור הקודם ומה פחות. המורה יכול להיעזר בנתונים כדי לתכנן שיעור מדויק יותר, להגיב באופן ממוקד לצרכים שעולים מהכיתה, ולחסוך זמן יקר על ניסוי וטעייה. יתרון נוסף טמון ביכולת של AI להנגיש חומר לימוד לתלמידים עם צרכים מיוחדים. לדוגמה, ניתן להשתמש בבינה מלאכותית כדי להמיר טקסטים לקריינות קולית לתלמידים עם לקויות ראייה, להציע גרסאות פשוטות של טקסטים מורכבים לתלמידים עם קשיי קריאה, או לספק תרגול חזותי מותאם לתלמידים על הרצף האוטיסטי.

לבסוף, הבינה המלאכותית יכולה גם לסייע בלימוד של שפות זרות, בעזרת שיחות אינטראקטיביות, ניתוח של מבטא, תיקון טעויות בזמן אמת ושימוש במילון ויזואלי מותאם. היא יכולה גם לעזור לתלמידים להתכונן לבחינות הבגרות או הפסיכומטרי, על ידי סימולציות, הסברים וחזרות ממוקדות לפי נקודות החולשה של כל תלמיד.

החסרונות: קשר אנושי, אמינות ועלויות טכנולוגיות

לצד הפוטנציאל הגדול של שילוב בינה מלאכותית במערכת החינוך, אי אפשר להתעלם מהחסרונות והסיכונים, חלקם טכנולוגיים, חלקם חברתיים וחלקם עמוקים יותר. ראשית, מורה הוא לא רק מי שמעביר חומר לימודי. הוא גם מחנך, מקור השראה, ולעיתים דמות משמעותית בחייו של ילד או נער. הקשר האישי שבין מורה לתלמיד הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה החינוכית. כמעט כל אחד מאיתנו זוכר מורה אחד או אחת שהשפיעו עליו, עודדו אותו או שינו את האופן שבו הוא ראה את עצמו. זה קשר שקשה מאוד לשכפל עם מערכת אוטומטית, גם אם היא מבוססת על טכנולוגיה מהמתקדמות בעולם.

מערכת ממוחשבת, חכמה ככל שתהיה, עדיין לא יודעת לזהות תסכול אמיתי בקול של תלמיד, להבין את שפת הגוף שלו, או לשים לב לכך שתלמיד מתכנס בתוך עצמו. היא גם לא יודעת להרים טלפון להורה, ליזום שיחה במסדרון או פשוט לשים יד על הכתף (גם אם רק באופן סימבולי). כל אלה הם חלק מהתפקיד הלא-רשמי, אך ההכרחי, שהופך מורה למורה טוב.

בעיה נוספת היא דווקא כלכלית. אומנם שימוש בבינה מלאכותית מאשפר לחסוך בעלויות בטווח הארוך, אך בפועל, הקמת תשתית טכנולוגית איכותית דורשת השקעות עתק. מדובר ברכישת ציוד חדש, חיבור לרשתות מאובטחות, תשלום על רישיונות תוכנה, הדרכות מתמשכות לצוותים החינוכיים, שדרוגים תקופתיים, שירותי תמיכה טכנית, תחזוקה ועוד. העלויות המצטברות עלולות להפוך ללמשקולת כבדה, במיוחד על מוסדות ציבוריים או מדינות מתפתחות, שבקושי מצליחים לתחזק מערכות חינוך בסיסיות גם היום.

בנוסף, קיים היום פער דיגיטלי שעלול להחריף עם שילוב של בינה מלאכותית במערכת החינוך. לא כל בית ספר מצויד באותם אמצעים טכנולוגיים, ולא לכל תלמיד יש בבית מחשב, טאבלט או חיבור לאינטרנט מהיר. בעוד שבתי ספר באזורים חזקים יכולים להפיק תועלת רבה ממערכות AI, בפריפריה תלמידים עלולים להישאר מאחור, ולראות את חבריהם מהמרכז מקבלים כלים חכמים ומתקדמים יותר.

עוד קושי הוא תחושת הניכור שעלולה להיווצר בקרב תלמידים, בעיקר בגילאים הצעירים, כאשר חלק מהלמידה מועבר על ידי מערכת לא-אנושית. תהליך הלמידה הוא לא רק קליטת מידע אלא גם חוויה פסיכולוגית ורגשית. מורה שמכיר את התלמיד יודע לאתגר אותו כשצריך, להחמיא לו ברגע הנכון, או אפילו "לשחרר" כשמרגיש שהתלמיד מוצף. בינה מלאכותית עדיין לא מסוגלת לדייק את הניואנסים האלה, והתוצאה עלולה להיות למידה טכנית, שטוחה וקרה יותר.

נוסף על כך, קיימת גם שאלה של אמון. מערכת חינוך מבוססת על מערכת יחסים של אמון בין מורה לתלמיד, בין תלמיד להורה, ובין ההורים למוסד הלימוד. כאשר מכניסים לתוך המערכת טכנולוגיה חיצונית שלא כולם מבינים או שולטים בה, מתעוררות שאלות: מי בונה את המערכות? לפי איזה שיקולים? מה הערכים שמוטמעים בהן? והאם מישהו מפקח על התוכן שהן מספקות?

גם ריכוז המידע היא שאלה שמעסיקה את הגורמים במערכת החינוך. מערכות AI אוספות כמות עצומה של מידע על המשתמשים וגם על התלמידים, החל מרמות ידע, העדפות לימודיות, דפוסי שימוש, היסטוריית התקדמות, ועד פרטים אישיים שיכולים להעיד על מצב רגשי. נשאלת השאלה: מה נעשה עם כל המידע הזה? האם הוא מאובטח כראוי? האם הוא עלול לשמש בעתיד לגורמים מסחריים? האם ייווצר "פרופיל" לכל תלמיד שיילך איתו לכל אורך הדרך, אולי גם אחרי סיום בית הספר?

ואם זה לא מספיק, קיימת גם שאלת ההשפעה על המורים עצמם. ככל שמכניסים יותר מערכות שמבצעות מטלות אוטומטיות, עולה החשש שהמורה יהפוך לדמות שולית, יותר טכנאי שמפעיל מערכת מאשר דמות חינוכית. זה עלול לפגוע במעמד המורים, בתנאי ההעסקה שלהם, וביכולת למשוך אנשים טובים להוראה. התחום עלול להפוך לפחות אטרקטיבי, בדיוק בתקופה שבה יש בו מחסור חריף גם כך.

ולבסוף, יש שאלה תרבותית עמוקה יותר - האם אנחנו רוצים לגדל דור של תלמידים שצורכים את הלמידה שלהם כמו באותה צורה שבה הם צורכים למשל את הבידור שלהם? האם מערכת החינוך נועדה רק להקנות ידע, או גם לעצב בני אדם, להקנות ערכים ולעודד חשיבה ביקורתית, עצמאות והתמודדות עם אתגרים אמיתיים?