נדחתה תביעת הורים שטענו כי בנם סובל מבעיות קשב וריכוז כתוצאה מפרשת רמדיה
נותר נכה עקב ניתוח גב רשלני - וזה הפיצוי שיקבל
האיש, תושב הרשות הפלסטינית, שעבד במפעל בטון בישראל, נכנס לניתוח פשוט יחסית להסרת פריצת דיסק בבית החולים אלמקאסד בירושלים - ויצא ממנו עם נכות קשה ואובדן כושר עבודה. השופטת מרים ליפשיץ־פריבס קבעה כי בית החולים התרשל באופן חמור הן בביצוע הניתוח והן במעקב
אחריו, ופסקה לטובתו פיצויים בהיקף כולל של כ-2.5 מיליון שקל. טענותיו של התובע לאין־אונות ולגירושים שנבעו מההליך נדחו
הוא הגיע לניתוח שגרתי למדי בגב התחתון, כזה שמטרתו להקל על כאבים שנמשכו חודשים. אבל מה שאמור היה להיות הליך רפואי פשוט נהפך לטרגדיה אישית. גבר בן 39, תושב הרשות הפלסטינית ואב לשמונה, שעבד עד לאותו יום בעבודת כפיים מפרכת במפעל בטון בעטרות, שמצפון לירושלים, מצא את עצמו לאחר הניתוח מרותק לביתו, נעזר בקביים, ונאבק מדי יום בכאבים עזים ובמוגבלות תפקודית קשה. השבוע קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי בית החולים אלמקאסד, שבו נותח, התרשל בטיפול בו ופסק לו פיצוי של כ-2.5 מיליון שקל.
השופטת מרים ליפשיץ־פריבס קיבלה את עמדת התובע, שיוצג על ידי עורכי הדין עופר סולר ופידא קעואר, וקבעה כי הניתוח שבוצע לו ב-2017 היה רצוף כשלים חמורים - החל מתיעוד חסר ועד טיפול לקוי בקרע שנוצר בעמוד השדרה במהלך הניתוח. “החולה מפקיד את גופו בידי הרופא, ויש לו ציפייה מוצדקת שהרופא יעשה כל שביכולתו למנוע תקלה או פגיעה כתוצאה מהטיפול”, כתבה השופטת בהכרעתה, והוסיפה כי בית החולים “לא נהג בסבירות ובזהירות הנדרשת בביצוע הניתוח ובמעקב אחריו”.
הפרשה החלה באביב 2017, כשבדיקת MRI שנערכה לתובע גילתה פריצת דיסק בגובה L5-S1. בעקבות ההמלצה הרפואית הוא עבר ניתוח דיסקטומיה בבית החולים אלמקאסד. במהלך הניתוח אירע קרע בקרום הדורה - הקרום הקשה שעוטף את חוט השדרה, אך לפי פסק הדין, לא תועד כיצד טופל הקרע, אם בכלל. התובע שוחרר מבית החולים יומיים לאחר מכן, אלא שכבר זמן קצר אחר כך הוא שב לשם כשהוא סובל מדליפת נוזל שדרה, חולשה ברגליים, כאבי ראש קשים והחמרה ניכרת במצבו. במהלך השבועות שלאחר מכן אושפז האיש ארבע פעמים, אך מצבו רק החמיר.
דו"ח הניתוח היה "חסר להחריד"
בפני בית המשפט טען התובע כי מאז הניתוח הוא סובל מנכות קשה, מהפרעות אורולוגיות, מקשיי הליכה קשים ומכאבים מתמשכים. חוות דעת מומחה שהוגשה מטעמו, של פרופ’ יצחק שקד, קבעה כי הניתוח בוצע ברשלנות קשה. לדבריו, “מה שלא תועד - לא נעשה, ואם נעשה, אין לדעת כיצד ובאיזו דרך נעשה”. הוא הסביר כי דו"ח הניתוח היה “חסר להחריד”, וכי ההדמיות שבוצעו לאחר הניתוח מלמדות שהדיסק הפורץ כלל לא הוסר - הליך שהיה אמור להיות לבו של הניתוח. לדברי פרופ’ שקד, בשל הדחייה בבירור מצבו של המטופל והעובדה שהלחץ על העצבים לא הוסר, נגרם לו נזק נוירולוגי קשה ובלתי הפיך. הוא תיאר את מצבו של התובע ככזה הכולל “כאבי גב ורגליים קשים, חוסר שליטה חלקי על השלפוחית והליכה איטית וגרירה של הרגליים”. הוא העריך את נכותו הכוללת של המטופל בשיעור של כ-75%.
- רופא שיניים ישלם 150 אלף שקל פיצויים למטופלת
- עבר החייאה ויצא עם שבר בכתף: מד"א תפצה ב-185 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, בית החולים טען כי הניתוח בוצע באופן תקין ולפי הסטנדרטים הרפואיים המקובלים. מומחה מטעם ההגנה, ד"ר חליל סלאמה, הסביר כי קרע בדורה הוא סיבוך מוכר ושכיח, וטען כי במקרה זה הקרום הפנימי נותר שלם וכי הטיפול בקרע היה סביר. לדבריו, לא נותר לחץ על חוט השדרה והמטופל שוחרר במצב תקין. הוא ייחס את תלונות התובע למחלה ניוונית קודמת, ולא לתוצאה של הניתוח עצמו.
האחים שפיראמכה למשפחת שפירא: בית המשפט דחה ערעור על חיוב מס של עשרות מיליונים - "ניסיון לצבוע את המניות נכשל"
פסק דין תקדימי מטלטל את אחת המשפחות החזקות במשק; האחים שפירא, בעלי השליטה בענקית התשתיות שפיר הנדסה, הפסידו לרשות המסים במאבק על פרשנות חיוב המס במכירת מניות ב-420 מיליון שקל; בית המשפט דחה את הטענה כי ניתן “לצבוע” את המניות שנמכרו והבהיר את גבולות
השימוש בשינויי מבנה לצורכי מס ואת צורת חישוב מס רווחי ההון
שפיר הנדסה "זהות כזאת חוטאת למצב הדברים לאשורו" - כך קבע השופט אבי גורמן בפסק דין תקדימי שניתן השבוע נגד בעלי השליטה בקבוצת שפיר הנדסה -2.45% , מחברות התשתיות והבנייה הגדולות בישראל. האחים חן, הראל, ישראל וגיל שפירא ספגו מכה כלכלית כואבת כאשר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה את הערעור שלהם נגד רשות המסים, בסכסוך מס שעשוי לעלות להם מיליוני שקלים רבים.
"המערערים מבקשים ליצור באופן טכני מצב בו מכירה של מניות תיחשב כאילו נמכר רק אחד מהנכסים", נכתב בפסק הדין התקדימי. "מה שהמערערים מבקשים ליצור הוא מצב שבו מכירה של מניות, אשר שינוי המבנה ביקש והביא לכך כי יכללו זכויות לשני הנכסים המועברים, תיחשב כאילו נמכר רק אחד מהנכסים". פסק הדין, שניתן בתחילת אוקטובר והותר אתמול לפרסום, מהווה תקדים משמעותי בתחום מיסוי רווחי הון ושינויי מבנה תאגידיים.
המחלוקת המשפטית, שהגיעה לכותרות נסבה סביב טענת האחים כי "ניתן לזהות" את המניות שמכרו וכי הן "המניות שהתקבלו בתמורה למניות שפיר מחצבות". רשות המסים דחתה את זה בתוקף וטענה כי "לא ניתן 'לצבוע' את המניות של שפיר הנדסה שהתקבלו בתמורה למניות של שתי החברות ולייחס אותן באופן ספציפי דווקא לשפיר מחצבות". המכירות נעשו בהיקף של כ-420 מיליון שקל בין השנים 2016-2018, כאשר כל אחד מהאחים מכר מניות בשווי של כ-140 מיליון שקל.
השורשים: מאימפריה משפחתית להנפקה ציבורית
הסיפור מתחיל בתחילת שנות ה-90, כאשר ארבעת האחים שפירא רכשו בחלקים שווים את הון המניות של חברת שפיר מבנים בשנים 1991-1993. ב-2005, הם הרחיבו את האימפריה העסקית שלהם ורכשו גם את הון המניות של שפיר מחצבות ותעשיות. שתי החברות עסקו בעיקר בייצור חומרי גלם לבנייה, תשתיות וייזום בענף הבנייה, והפכו לאבני היסוד של הקבוצה העסקית המשפחתית.
- שפיר הנדסה: ההכנסות זינקו 17%, הרווח התפעולי נשחק
- שפיר הנדסה: ההכנסות ברבעון עלו ב-22% ל-1.37 מיליארד שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
נקודת המפנה הגיעה ב-2014, כאשר המשפחה החליטה להנפיק את החברה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. לקראת ההנפקה, בוצע שינוי מבנה משמעותי: האחים העבירו את המניות בשתי החברות לחברה חדשה שהוקמה במיוחד למטרה זו - שפיר הנדסה. המניות החדשות שקיבלו בתמורה הופקדו בחשבונות נאמנות נפרדים - חשבון אחד עבור המניות שהתקבלו תמורת שפיר מבנים, וחשבון שני עבור אלה שהתקבלו תמורת שפיר מחצבות.
