למה הבנק המרכזי של יפן ממשיך עם ההקלה הכמותית למרות האינפלציה והאם יוכל להמשיך לעשות זאת?
ברוב מדינות העולם המערבי האינפלציה כבר עברה השנה את רמת ה-5% והובילה את הבנקים המרכזיים להעלות את הריבית - בארה"ב למשל עד ל-3.25%, בישראל עד 2.75% ובאירופה ל-0.75%. לעומת יתר המדינות, הריבית ביפן, הכלכלה השלישית בגודלה בעולם, עומדת על מינוס 0.1% מאז 2016. הריבית נשארה נמוכה בכדי לתמרץ את הכלכלה היפנית, דבר שבנקים מרכזיים מפסיקים לעשות ברגע שהם מחליטים שיש לצמצם את הפעילות הכלכלית במשק, למשל בגלל אינפלציה. אינפלציית הליבה ביפן בחודש ספטמבר הגיעה לשיא של כ-8 שנים ועמדה על 2.9%, אמנם יותר נמוכה מרוב מדינות העולם אך היא כמובן עלולה להמשיך לעלות, למרות זאת הבנק המרכזי החליט היום (שישי) על המשך תמרוץ הכלכלה והשארת הריבית על כנה.
הבעיה המרכזית שעומדת בפני יפן, אשר בעקיפין עלולה להוביל את המדינה לרמות אינפלציה יותר גבוהות, היא דווקא העלאת הריבית של מדינות אחרות ברחבי העולם, בראשן עומדת כמובן ארה"ב. ככל שהריבית בארה"ב עולה בזמן שהריבית ביפן לא זזה, כך נחלש היין היפני, אשר הגיע לשפל של 32 שנה אל מול הדולר.
ככל שהמטבע היפני נחלש כך עלות הייבוא של במדינה עולה ולבנק המרכזי יש שתי אפשרויות ונראה שהוא בחר באפשרות היותר נוחה, אך אולי המסוכנת יותר. הבנק יכל לבחור להעלות את הריבית ביפן בכדי ולהעלות את האטרקטיביות של היין אל מול הדולר, אך הבנק בחר בדרך של המשך תמרוץ הכלכלה על ידי השארת הריבית האפסית כמו שהיא תוך כדי שהממשלה מבצעת רכישות אדירות של יין תוך כדי שהיא נפטרת מדולרים.
ממשלת יפן החליטה לתמרץ את הכלכלה ולהגן על המטבע שלה על ידי תוכנית בסך של 200 מיליארד דולר. הבנק המרכזי העלה את תחזיות אינפלציית הליבה שלו לסוף השנה אל 2.9% לאחר שעמדה על 2.3%. הבנק המרכזי הכריז על רכישת אג"ח של ממשלת יפן בסך של כ-650 מיליון דולר וכעת עולה השאלה - האם הבנק המרכזי חוזר על הטעות של הפד' ומעריך בצורה לא נכונה את האינפלציה דווקא בשלב בו הוא אמור לצמצם אותה? התשובה לא לגמרי ברורה, בעיקר בגלל היחלשות היין אבל כן אפשר לראות שהיין והצמיחה הכלכלית הם אלו שמעסיקים את מקבלי ההחלטות, לא בהכרח עלויות המחייה ברגע זה.
- לפני שבכלל טועמים - איזה טיפוס יין אתם?
- סדנאת קוקטיילים של זיו מנור - אל תוותרו לעצמכם על ההנאה הזו
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בעיה שרובנו לא מכירים - דפלציה
אמנם האינפלציה מעוררת חשש אבל בעצם בשנים האחרונות הבעיה הגדולה ביותר של יפן הייתה דווקא דיפלציה - ירידה במחירים, אשר איימה על סטגנציה בכלכלה היפנית. הכלכלה היפנית גדלה ב-3.5% ברבעון השני של השנה (בראייה שנתית), על חצי מהנתון הזה הייתה אחראית הצריכה הפרטית של משקי הבית, אשר עלולה דווקא להפגע אם אכן האינפלציה תמשיך לעלות, מה שמוביל את הבנק המרכזי להמצא בין הפטיש לסדן. גם אם ימשיך הבנק בגישתו היונית, הבעיה העיקרית היא כמובן שתנאים רבים משפיעים על יפן, זה העניין בגלובליזציה - העלאות הריבית של הפד' עלולות להיות יותר חדות ממה שהבנק המרכזי והממשלה ביפן מצפים ובסופו של דבר כמות האג"ח ויין שירכשו לא יוכלו להכניס את הכלכלה היפנית למקום בטוח, יכול להיות שהמצב דווקא יוביל אותם להיות מוכרחים להעלות הריבית בשלב מאוחר מדי.
- 2.כללה היא גם פסיכולוגיה אבל גם תרבות של עם - (ל"ת)יותם 29/10/2022 10:16הגב לתגובה זו
- 1.היפנים הם עם חסכן ביותר וההרחבה הכמותית שלהם נכונה להם. (ל"ת)נועם 29/10/2022 00:36הגב לתגובה זו
- יפני 29/10/2022 15:58הגב לתגובה זובגלל האחוז הגבוה אג"ח אצלם בעייתי ביותר
פיטר לינץ' - "המניות הטובות ביותר לקנות הן אלה שאף אחד לא שמע עליהן עדיין"
ב-1977, בגיל 33, לינץ' קיבל את ניהול קרן מג'לן של פידליטי, שהיתה אז קרן קטנה יחסית עם 18 מיליון דולר בלבד. במשך 13 השנים הבאות הוא הפך אותה לקרן הגדולה בעולם, עם 14 מיליארד דולר מנוהלים. לדבריו, "הדבר החשוב ביותר הוא לא כמה אתה צודק אלא כמה אתה מרוויח
כשאתה צודק"
הוא נולד ב-19 בינואר 1944 בניוטון שבמסצ'וסטס. פיטר לינץ' גדל במשפחה אירית-אמריקאית ממעמד הביניים. אביו, תומאס לינץ', היה פרופסור למתמטיקה בבוסטון קולג' ונפטר מסרטן כשפיטר היה רק בן 10. המוות המוקדם של האב אילץ את המשפחה להתמודד עם קשיים כלכליים, ופיטר החל לעבוד כנער סבל במועדון גולף יוקרתי כדי לעזור בפרנסת המשפחה. דווקא שם, במועדון הגולף, הוא נחשף לראשונה לעולם ההשקעות דרך שיחות ששמע בין אנשי עסקים עשירים.
לינץ' למד היסטוריה בבוסטון קולג' ואחר כך עשה MBA בוורטון. הוא שירת שנתיים בצבא כקצין ארטילריה בקוריאה ובווייטנאם. ב-1966, בזמן שעדיין היה סטודנט, הוא התמחה בפידליטי כאנליסט קיץ. המנהלים בחברה התרשמו ממנו והציעו לו משרה קבועה אחרי הצבא. הוא התחיל כאנליסט מתכות וכימיקלים, ובהדרגה התקדם בחברה.
במהלך לימודיו, לינץ' השקיע את כל חסכונותיו, בסכום כולל של 1,000 דולר, במניית חברת תעופה בשם קטנה. המניה עלתה מ-7 דולרים ל-33 דולר בתוך שנה וחצי בזכות מלחמת וייטנאם שהגבירה את הביקוש להובלת מטענים צבאיים. הרווח הזה מימן את כל לימודי התואר השני שלו. באופן אירוני, הוא הרוויח מהמלחמה שבה נלחם מאוחר יותר כחייל.
ב-1977, בגיל 33, לינץ' קיבל את ניהול קרן מג'לן של פידליטי, שהיתה אז קרן קטנה יחסית עם 18 מיליון דולר בלבד. במשך 13 השנים הבאות הוא הפך אותה לקרן הגדולה בעולם, עם 14 מיליארד דולר מנוהלים. התשואה השנתית הממוצעת שלו היתה 29.2% - כמעט כפול מהתשואה של מדד S&P 500. מי שהשקיע 1,000 דולר בקרן ביום שלינץ' קיבל אותה היה מחזיק 28 אלף דולר ביום שבו פרש.
- פיטר לינץ׳: ״אם ילד בן 11 לא מבין למה אתה מחזיק את המניה - כדאי שלא תחזיק בה״
- פיטר לינץ על ההשקעות שהוא מצטער שלא לקח
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
החיים האישיים שלו סבלו מההצלחה המקצועית. לינץ' עבד 90-80 שעות בשבוע, ביקר במאות חברות בשנה וקרא אינספור דו"חות. אשתו קרולין, שעמה התחתן ב-1968 ויש להם שלוש בנות, כמעט שלא ראתה אותו. ב-1990, בשיא הצלחתו ובגיל 46 בלבד, הוא הודיע על פרישה. הסיבה הרשמית היתה רצון לבלות יותר זמן עם המשפחה, אבל היו גם שמועות על בעיות בריאות מהלחץ הכבד. "כשהילדים שלי היו קטנות, פספסתי יותר מדי רגעים חשובים. לא רציתי לפספס את שנות הנעורים שלהן", הוא אמר.
טראמפ מחייךטראמפ: תפסיקו לדווח רבעונית
בפוסט שפרסם ב-Truth Social, קורא נשיא ארה״ב לבטל את חובת הדיווח הרבעוני של חברות ציבוריות ולהסתפק בדיווח חצי-שנתי; לטענתו, בכפוף לאישור ה-SEC, שינוי כזה יציב את החברות האמריקאיות בעמדה תחרותית יותר מול סין, יחסוך כסף ויאפשר למנהלים להתמקד בניהול במקום ביעדים קצרי טווח
נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הצהיר כי יש לבטל את חובת הדיווח הרבעוני של חברות ציבוריות בארה"ב ולהסתפק בדיווח פעמיים בשנה. בפוסט שפרסם ברשת החברתית שלו, Truth Social, הסביר טראמפ כי השינוי, בכפוף לאישור רשות ניירות הערך האמריקאית (SEC), עשוי לחסוך עלויות לחברות, להפחית את העומס הרגולטורי ולאפשר להנהלות להתמקד בניהול אסטרטגי של עסקיהן במקום במרדף אחר עמידה ביעדים קצרי טווח.
טראמפ השווה בין המודל האמריקאי, הנשען על דיווחים רבעוניים (טפסי 10-Q) ועל דוח שנתי מלא (10-K), לבין סין, שלדבריו מתכננת את מהלכיה
העסקיים לטווחים של 50-100 שנה. "לא טוב שחברות אמריקאיות נאלצות לרדוף אחרי מספרים רבעוניים במקום לחשוב לטווח ארוך," כתב. הוא ציין כי מעבר לדיווח חצי-שנתי יעניק לחברות גמישות, יפחית את ההוצאות הניהוליות ויאפשר להן לתכנן לטווח רחב יותר.
כיום, חובת הדיווח הרבעוני נועדה להבטיח שקיפות לציבור המשקיעים, לספק מידע פיננסי עדכני ושוויוני, ולחזק את אמון השוק. ה-SEC מבהירה כי הדיווחים התכופים נועדו ליצור "מגרש משחקים שוויוני" בין משקיעים פנימיים לחיצוניים. עם זאת, טראמפ הדגיש כי הניסיון הבינלאומי מצביע על כך שניתן לוותר על החובה, היות ובאיחוד האירופי ובבריטניה כבר בוטלה חובת הדיווח הרבעוני, וחברות נדרשות להציג דו"חות חצי-שנתיים ושנתיים בלבד, במטרה לעודד תכנון ארוך טווח.
המהלך של טראמפ עשוי להשפיע דרמטית על מבנה שוק ההון האמריקאי:
מצד אחד, הוא עשוי להקל על חברות ולהקטין את הלחץ התקשורתי והפיננסי סביב כל רבעון; מצד שני, הוא עלול לפגוע בשקיפות ובזרימת המידע למשקיעים ולגרום לחשש מפני עלייה בפערי מידע ובסיכון למשקיעים הקטנים. מומחים מדגישים כי בעוד שחברות גדולות יכולות לנהל תקשורת ישירה
עם שוק ההון גם ללא דיווח רבעוני, עבור חברות קטנות ובינוניות שקיפות שוטפת היא קריטית למשיכת הון ואמון משקיעים. הצעת טראמפ מגיעה על רקע העובדה שהוא עצמו מחזיק בשליטה ברשת Truth Social, שהפכה לחברה ציבורית ב-2024 באמצעות מיזוג עם SPAC. בכך עולה השאלה האם ליוזמה
יש גם אינטרסים עסקיים ישירים, לצד הרצון המוצהר לשנות את כללי המשחק בוול סטריט.
