איך משפיעה התקיפה האמריקאית באיראן על טיוואן?

התקיפה האמריקאית במתקני הגרעין של איראן, שהתרחשה השבוע, כבר משאירה חותם עמוק הרבה מעבר למפרץ הפרסי. לא מדובר רק בהרס הפיזי של כורים תת-קרקעיים או במהלומה לתוכנית הגרעין האיראנית. מהלך כזה, בעיתוי הזה, פותח מחדש את השאלה שמטרידה את הכלכלה הגלובלית בעשור האחרון: האם אמריקה מסוגלת להחזיק את העולם על כתפיה בעוד היא נגררת לעימותים בזירות שונות?

בטייוואן, המקום שבו יושבת תעשיית השבבים החשובה בעולם, ההשלכות הורגשו כמעט מיד. מנכ״לי החברות הגדולות, ובראשם ראשי TSMC ומדיה-טק, יודעים היטב שכל תזוזה אמריקאית במזרח התיכון עלולה להוביל לתגובה סינית באסיה. אם ארה״ב עסוקה בהגנה על אינטרסים במפרץ, מי ישים לב כשבייג׳ין תחליט להפעיל לחץ צבאי על טייפיי?

השווקים מיהרו להגיב. מחירי האנרגיה זינקו בעשרה אחוזים יום לאחר התקיפה, אבל זה היה רק הסימן הראשון לכך שמשהו השתנה. מחירי הביטוח למסלולי ספנות דרך הורמוז וסואץ המריאו, ותאגידי לוגיסטיקה בטייוואן וביפן הזדרזו לשלוף מהמגירה תוכניות חירום שנכתבו בימים מתוחים בעבר. בשקט, חברות הטכנולוגיה הגדולות החלו לחשב מחדש את סיכוני האספקה והייצור שלהן.

בינתיים, בבייג׳ין, לא הסתפקו בגינויים רטוריים לתקיפה. צי המלחמה הסיני פתח בתמרונים בים הדרום-סיני – מהלך שמסמן בבירור איך סין קוראת את המפה: אמריקה עסוקה במקום אחד? זה הרגע לבחון את יכולתה להתמודד גם בזירה אחרת.

• מלחמת הסחר עולה מדרגה - המאבק על השבבים: טראמפ, TSMC והשיקולים האסטרטגיים של ארה"ב
• לא רק אצלנו: צפון קוריאה נערכת למלחמה עם הדרום; סין מאיימת על טייוואן

הפרדוקס

מצד אחד, התקיפה באיראן מחזקת את מעמדה של אמריקה בעיני חלק מהמשקיעים - היא מראה שאם צריך, וושינגטון תפעיל כוח צבאי משמעותי. מצד שני, ההפגנת שרירים הזו מדגישה את המגבלות של ארה״ב. אמריקה לא יכולה להיות בכל מקום בו זמנית, והשחקנים האחרים בעולם – בין אם סין ובין אם רוסיה – ערים לכך.

מי שמרגיש את זה היטב הם מנהלי החברות בטייוואן. תעשיית השבבים, עמוד השדרה של הכלכלה הטייוואנית והספקית המרכזית של העולם, מוצאת את עצמה בין הפטיש לסדן. המפעלים החדשים ש-TSMC בונה באריזונה וביפן לא נועדו רק לרצות את האמריקאים. הם מהווים גם ניסיון לפזר את הסיכונים בעידן שבו גיאופוליטיקה הפכה לאיום עסקי יומיומי.

גם בוול סטריט נרשמת תזוזה. קרנות גידור וחברות השקעות בוחנות מחדש את פיזור ההשקעות שלהן באסיה. המגמה ברורה: יציאה איטית מהטכנולוגיה האסייתית, התחזקות הפוזיציות בחברות ביטחוניות ובאנרגיה אמריקאיות. הנתונים מדברים בעד עצמם – מדדי חברות הביטחון בוול סטריט זינקו ב-15% תוך ימים, בזמן שמדדי הטכנולוגיה באסיה איבדו גובה.

• מהתהום לפסגה: קוינבייס בשיא של שנים
• איך פלנטיר הפכה למניה היקרה בעולם ולמה אף אחד לא מעז להמר שהיא תרד?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

הסיפור מורכב יותר

אמנם מחירי הנפט שרק לפני יומיים זינקו ל-75 דולר לחבית חזרו ל-65 דולר, מה שמעיד על אמונה מסוימת שהמשבר בשליטה. אבל מחירי מניות בתחומי לוגיסטיקה, ביטחון סייבר וטכנולוגיות צבאיות ממשיכים לטפס. השוק לא באמת רגוע – הוא פשוט מתמחר את אי הוודאות במקומות אחרים.

עבור טייוואן, השאלה איננה רק ביטחונית. היא כלכלית עד היסוד. האם אמריקה תוכל להבטיח את ההגנה על טייוואן בזמן שהיא מושקעת בעוד עימות רחוק? זו השאלה שמטרידה את מנהלי הבנקים בטייפיי, את ראשי החברות המובילות ואת המשקיעים. בינתיים, תנועת ההון מראה לאן הרוחות נושבות: הפיקדונות הדולריים בטייוואן זינקו ב-30% בשבוע אחד בלבד.

ההשפעה מגיעה גם לתחומים בלתי צפויים. חברות תעופה באי מדווחות על עלייה חדה בעלויות הביטוח לטיסות לאזורים שזכו עכשיו לתווית ״בעלי סיכון גיאופוליטי״. תעשיית הכנסים המקומית סופגת מכה: אירועים גדולים בוטלו או נדחו, מחשש להחרפה פתאומית במצב.

מה שקורה מאחור הקלעים

מאחורי הקלעים, מתקיימים מגעים קדחתניים בין ממשלת טייוואן לבין הפנטגון ומחלקת המדינה האמריקאית. טייפיי דורשת ערבויות ברורות: שגם אם וושינגטון תמצא את עצמה שקועה בעימות ארוך במזרח התיכון, ההגנה על טייוואן לא תוזנח.

המשמעות הרחבה: ארה״ב, שנראתה במשך עשורים ככוח הבלתי מעורער של היציבות הגלובלית, מתחילה להיחשף למגבלותיה. הסדר הכלכלי העולמי, שהתבסס על היציבות שמספק הצבא האמריקאי, עומד בפני אתגר אמיתי. סין, מצדה, בוחנת את הגבולות החדשים בזהירות – ומדי פעם גם דוחפת אותם קדימה.

בסופו של דבר, התקיפה באיראן אולי משיגה מטרה צבאית משמעותית – בלימת תוכנית הגרעין של מדינת הטרור הגדולה בעולם – אבל מייצרת רעידת אדמה כלכלית שהשלכותיה עדיין לא ברורות. המשקיעים, כמו הממשלות, מנסים להבין איך ייראה עולם שבו ארה״ב לא מסוגלת עוד להיות השוטר.