מחירי הזהב והכסף קורסים ותופסים את השווקים בהפתעה. הזהב רשם את הנפילה הגדולה ביותר שלו מזה 12 שנים, בעוד הכסף ספג את המכה הקשה ביותר מאז פברואר 2021. הקריסה הגיעה אחרי שבועות של עליות שהביאו את שתי המתכות לשיאים חדשים, ומשקיעים שקנו ברמות השיא מוצאים את עצמם עם הפסדים כבדים.

מחיר הזהב נופל ב-5% לשפל של 4,141 דולר לאונקיה, צניחה שמחקה שבועות של רווחים ביום מסחר יחיד. הכסף ספג מכה אפילו יותר קשה וצלל ב-7% ל-47.91 דולר לאונקיה. הקריסה לא התרחשה במקרה. שילוב של גורמים טכניים, כלכליים ופוליטיים הוביל למכירות המוניות שהתפשטו במהירות ברחבי השווקים העולמיים. התנודתיות זינקה באופן שתפס את רוב הסוחרים המנוסים בהפתעה. מה שהתחיל כתיקון קל הפך במהירות לגל מכירות שהזין את עצמו.

הגורמים לנפילות

אחד הגורמים המרכזיים היה ההתחזקות בדולר. כשהדולר מתחזק מול מטבעות אחרים, המתכות היקרות הופכות יקרות יותר למשקיעים שמחזיקים יורו, ין יפני או מטבעות מקומיים אחרים. זה מפחית את הביקוש העולמי ויוצר לחץ מכירות שמתפשט מאזור לאזור. הפעם ההתחזקות הייתה חדה  במיוחד, מה שהגביר את ההשפעה השלילית על המתכות.

הסיבה השנייה והחשובה באותה מידה היא שהשווקים מריחים הקלה אמיתית במלחמת הסחר הממושכת בין אמריקה לסין. דיווחים אופטימיים על התקדמות משמעותית במשא ומתן בין הנשיאים טראמפ ושי ג'ינפינג, עם פגישה מתוכננת לשבוע הבא, הפחיתו באופן ניכר את הביקוש למקלט בטוח. כשהמשקיעים פחות חוששים מאי-יציבות גלובלית, מהפרעות לסחר העולמי ומהסלמה במתיחות הגיאופוליטית, הם הרבה פחות זקוקים לזהב כביטוח נגד סיכונים.

• שרודרס לביזפורטל: “הזהב הוא פוליסת הביטוח של המשקיע; 5,000 דולר לאונקיה זה תרחיש אפשרי”
• הזהב מזנק - בוול-סטריט צופים 5,000 דולר לאונקיה עד סוף 2026
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בעיה נוספת הגיעה מהודו, השוק השני בגודלו בעולם לצריכת זהב. עונת הפסטיבלים ההודית הסתיימה, ועמה גם תקופת הקניות המסורתית שבה משפחות קונות זהב וכסף לחגים ולחתונות. הירידה הזו בביקוש קורית כל שנה באותה תקופה ומכה בשוק העולמי. הודו קונה מדי שנה כ-800 טון זהב, רבע מהצריכה העולמית. רוב הקניות מתרכזות בעונת הפסטיבלים שמגיעה לשיא בחודשי ספטמבר-נובמבר. כשהעונה הזו נגמרת, הביקוש נופל בחדות.

אנרגיה מתחדשת ונקייה זה העתיד - אנרגיה פוסילית מלכלכת ומזהמת. התובנות הברורות האלו על רקע משבר אקלים שהולם ומתעצם הובילו את מדינות העולם לכוון להפחתה של קידוחים פוסיליים. במקביל נקבעו יעדים להפחתת המימון הבנקאי לתחום הפוסילי. חשבו שלהוריד את צינור החמצן, יצמצם את התעשייה. אבל, הכסף מדבר - קידוחי הנפט והגז רווחיים מאוד, והבנקים ממשיכים להזרים כספים גדולים למאגרים האלו. מתברר שאין רגולציה ב"כאילו". אם רוצים שבנקים לא יממנו קידוחי נפט צריך לחוקק חוק. אם מבקשים מהבנקים, הם יגידו - בסדר, אבל בפועל יעשו מה שהם צריכים לעשות - להגדיל את הרווח שלהם גם אם זו הלוואה שמייצרת בהמשך זיהום אקלימי.      

 המימון העולמי לתעשיית הדלקים המאובנים ממשיך לגדול במקום לרדת. בשנת 2024, הבנקים הגדולים בעולם סיפקו כ-870 מיליארד דולר לחברות דלקים מאובנים, עלייה של 160 מיליארד דולר לעומת השנה הקודמת. הנתונים מגלים תמונה מדאיגה: אף בנק גדול עדיין לא התחייב להפסיק את המימון לקידוחי שדות נפט וגז חדשים או לאספקת פחם חדשה, זאת למרות ההחמרה החריפה במשבר האקלים שאנחנו רואים בשנים האחרונות עם גלי חום קיצוניים יותר, שיטפונות רבים יותר ועליית טמפרטורת האוקיינוסים.

כשסוכנות האנרגיה הבינלאומית פרסמה ב-2021 את מפת הדרכים שלה להשגת אפס פליטות עד שנת 2050, המסר היה כי אין צורך בהשקעה באספקת דלקים מאובנים (נפט, גז טבעי ופחם) חדשים, ומעבר לפרויקטים שכבר אושרו לא יאושרו שדות נפט וגז חדשים. התחזיות דיברו על ירידה של 25% בביקוש העולמי לדלקים מאובנים עד 2030, ועל צניחה של 80% עד 2050. המימון השנתי לנפט, גז ופחם היה אמור לקטון ביותר מחצי, מטריליון דולר בשנת 2024 לסכום נמוך מ-450 מיליארד דולר בשנה עד 2030.

אך תחזיות לחוד ומציאות לחוד. במקום הירידה המתוכננת, המימון לתעשיית הדלקים המאובנים הפך מגמה. סוכנות האנרגיה הבינלאומית צופה שב-2025 ההשקעה בנפט, גז ופחם תגיע ל-1.1 טריליון דולר. מדובר בהיפוך מוחלט של המגמה הצפויה. מאז הסכם פריז ב-2016 ועד היום, הבנקים העולמיים סיפקו 7 טריליון דולר לתעשיית הדלקים המאובנים. בין 2025 ל-2030 צפויות השקעות מצטברות בקידוחי נפט וגז בהיקף של 4.3 טריליון דולר. ההשקעה השנתית בקידוחי נפט וגז צפויה לעבור את רף 600 מיליארד דולר לראשונה מזה עשור.

• טורקיה מתקרבת להסכם חיפושי גז בלוב: מהלך אסטרטגי שיכול לשנות את מאזן הכוחות במזרח התיכון
• איראן צפויה לחדש את אספקת הגז לעיראק
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מחקר חדש של TPI, מרכז המעבר לעולם אקלימי בבית הספר לכלכלה בלונדון (London school of economics), בדק 36 מהבנקים הגדולים בעולם ומצא שאף בנק גדול עדיין לא התחייב להפסיק את המימון לקידוח שדות נפט וגז חדשים. החוקרים נותנים ציון לבנקים על בסיס 77 אינדיקטורים שאומדים את מדיניות האקלים של כל בנק ובנק, ועלה כי 95% מהציונים שניתנו לבנקים נותרו ללא שינוי משנה לשנה, והציונים שכן השתנו הראו כי הבנקים החלישו את מדיניות האקלים שלהם.