בשבוע שעבר נפטר פרופסור רוברט מונדל, חתן פרס נובל בכלכלה. עבור סטודנטים לכלכלה, השם שלו מוכר (או לפחות אמור להיות מוכר...) ממודל מונדל-פלמינג, שכולם צריכים ללמוד אותו בשביל לעבור את הבחינה במקרו-כלכלה של שנה ב'. אבל יש מה ללמוד ממונדל גם למי שסיים את התואר שלו בכלכלה.

ראשית, מתברר שלכתוב מאמר שנכנס לספר הלימוד יכול לתת לך חיים גם אחרי המוות. אבל זה לא מבטיח אהדה. כשהודעתי בכיתה שהוא נפטר, לא שמעתי הרבה תחושות של צער. 

שנית, מונדל החל בפיתוח של מה שנודע אחר כך ככלכלת צד ההיצע. בין היתר, מונדל הציע לצמצם את מס ההכנסה על בעלי ההכנסות הגבוהות. כשמצמצמים את מס הכנסה על בעלי ההכנסה הגבוהה, נותנים להם תמריץ לייצר יותר, וזה מגדיל את התוצר, כך שיש יותר לכולם. מונדל היה מודע לכך שמהלך כזה יביא לגידול באי השוויון. אבל הטענה שלו היא שמיסים גבוהים גורמים לכך שמייצרים פחות, ולכן יש פחות מה לחלק בין כולם.

לעומת זאת, אם מורידים את המיסים, אז מגדילים את העוגה. לפי מונדל, מצבם של העניים טוב יותר כשהם מקבלים פרורים מעוגה גדולה מאשר כשהם מקבלים פרוסה דקה מעוגה קטנה. ממשל רייגן התאהב בתיאוריה הזאת, ובחן אותה. במבחן התוצאה, רמת החיים בארה"ב עלתה מאוד אחרי הניסוי הזה. אבל מה שמונדל לא לקח בחשבון זה שאנשים בוחנים את מצבם על ידי השוואה לאחרים, וכשאנשים מרגישים שהם מקבלים פירורים, זה לא משנה להם שהפירורים האלה הם גדולים יותר ממה שהיה להם בעבר. הם עדיין מרגישים שהם מקבלים פירורים. התוצאה היא סיר לחץ חברתי שמתנדנד בין נשיא שהוא לגמרי בצד של הקטנת מיסים, לנשיא שהוא לגמרי בעד העלאות מיסים. יהיה מעניין לראות איפה המטוטלת הזאת תעצור.

• חובות של 800 מיליון אירו והפסדי ענק: האם אינטר בדרך לפשיטת רגל?
• אינטר מזנקת ב-24% אחרי שהודיעה שתגייס 38 מיליון שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

שלישית, מונדל היה חסיד גדול של שערי מטבע קבועים, מכיוון שהוא חשש שכששערי חליפין מתנהלים בחופשיות, זה מביא, במוקדם או במאוחר, למלחמת מטבעות שפוגעת קשה במדינות הקטנות יותר. למרות זאת, היום רוב שערי המטבע חופשיים. אני מבין למה נגידי הבנקים המרכזיים עודדו את הממשלות לעבור לעולם עם שערי חליפין ניידים, כי ככל ששערי המטבע ניידים יותר, הכוח של הבנקים המרכזיים גדול יותר והכוח של הממשלות חלש יותר. פחות ברור לי למה ראשי ממשלה, שבדרך כלל רוצים להחזיק כמה שיותר כוח אצלם, הקשיבו. הניחוש שלי הוא שזה בגלל שראשי ממשלה מבינים כלכלה פחות טוב מנגידי הבנקים המרכזיים.

אבל אולי שערי המטבע הקבועים שרצה מונדל יכולים לחזור מכיוון אחר. מטבעות דיגיטליים מאפשרים לייצר מטבעות שהם בלתי תלויים בטריטוריה. זה פתח דלת לחברות ו/או למדינות לייצר מטבעות שישמשו למסחר בכל מקום בעולם. סין מנסה לעשות את זה כעת עם היואן הדיגיטלי שלה, בתקווה שהוא יהפוך לסטנדרט מסחר בין לאומי ויחליף, לפחות בחלקים מסוימים של העולם, את הדולר. אני לא יודע עם היואן הדיגיטלי יצליח, אבל די סביר שבשנים הקרובות יהיו עוד ניסיונות כאלו. סביר להניח שאחרי תקופה של ניסוי ותהיה, יישארו בסופו של דבר רק מספר קטן מאוד של מטבעות, שכל אחד מהם ישמש כמטבע עיקרי באזור אחר של העולם (או של האינטרנט). ואם יהיה מספר מאוד קטן של מטבעות, אז אולי שוב נחזור למונדל ולשערי מטבע קבועים?

ד"ר אביחי שניר