תורה, פרשת שבוע
צילום: יחצ
פרשת השבוע

פרשת יתרו: אורח לרגע רואה כל פגע

יתרו מגיע אל מחנה בני ישראל ומלמד את משה והעם את רזי הייעוץ הארגוני - כיצד לנהל ארגון גדול, ולמה חשוב להאציל סמכויות; איך זה קשור להשקעות בחברות משפחתיות וחברות שתלויות באיש אחד - בעלים או מנכ"ל 
איתן גרסטנפלד | (9)

פרשת השבוע שעבר עסקה ביציאת מצרים וחציית ים סוף. בפרשה השבוע מגיע יתרו חותן משה אל מחנה ישראל ומשיא למשה מספר עצות שיעזרו לו לנהל את העם. עצות יתרו מגיעות דווקא מאדם שלא מכיר את האופי של עם ישראל, ולא היה חלק מיציאתם ממצרים. עם זאת, דווקא בגלל העובדה הזאת יש בהן בכדי ללמד אותנו רבות על הדרך הטובה לנהל או להנהיג ארגון גדול. 

תחילת הפרשה הנוכחית, פרשת יתרו, פותחת בכך שיתרו חותן משה מגיע אל מחנה בני ישראל, לאחר שהשמועה על יציאת מצרים הגיעה אליו. יחד עמו, מביא יתרו את ציפורה אשתו של משה ושני ילדיו גרשום ואליעזר. משה מספר ליתרו את סיפור יציאת מצרים שגוררת התפעלות רבה מצדו: "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל-הַטּוֹבָה אֲשֶׁר-עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם". לאור האיחוד המשפחה וההתרגשות מיציאת מצרים מקריב יתרו עולה וזבחים לה', וניכרת התרגשות רבה בקרב המחנה.

למחרת, צופה יתרו בהתנהלותו היום-יומית של משה כמנהיג. יתרו,רואה את משה מתעסק מבוקר ועד ערב עם פניות מצד העם, ועם הצורך לפתור את בעיותיו. יתרו שואל לפשר מעשיו, ומשה משיב לו על האופי של עבודתו. אך, יתרו סבור שהתנהלות של משה והעם לא אפקטיבית וכי היא תפגע בטטוח הארוך בשני הצדדים: "וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא־טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה, נָבֹל תִּבֹּל גַּם־אַתָּה גַּם־הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי־כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא־תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ".

יתרו מבחין בכך שמשה לא יהיה מסוגל לעמוד בעבודתו לאורך זמן, וכי הוא מעמיס על עצמו יותר ממה שהוא מסוגל. לטענתו, הצורה בה הוא עובד תפגע לא רק בו, אלא גם בעם אותו הוא מנהיג. מעבר לכך, יתרו משיא למשה עצה בכדי לייעל את עבודתו. ראשית, מציע יתרו למשה להורות לעם חלק מן החוקים, ובכך להקטין את התלות האבסולוטית בו, "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת־הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת־הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן". שנית, הוא מציע לו להאציל סמכויות על ידי הקמה של מעין מערכת שיפוטית היררכית, שהוא יעמוד בראשה: "ְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל־הָעָם אַנְשֵׁי־חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת׃ וְשָׁפְטוּ אֶת־הָעָם בְּכָל־עֵת וְהָיָה כָּל־הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל־הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ־הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ".

יתרו - יועץ ארגוני

יתרו, כמאמר הביטוי הוא "אורח לרגע רואה כל פגע", הוא מזהה את הפגמים שבמערכת ההנהגה ההולכת ונרקמת של עם שזה עתה הפך לחופשי. רק אדם מבחוץ יכול לזהות את הפגמים, שכן מי שבתוך הסיפור לא מכיר סיטואציה אחרת. אבל מעבר לכך יש בהצעות שלו תובנות עמוקות על מנהיגות והיררכיה ארגונית.

יתרו מבין, ראשית שכח רב בידי אדם אחד עלול ליצור בעיות, שנית שלא משנה עד כמה האדם מוכשר יש גבול לכמות הדברים שיש ביכולתו לעשות. בנוסף, הוא מלמד את משה והעם הטרי את רזי הארגון ההיררכי, בכדי להתקדם, על העם לבנות מערך משוכלל הבנוי על היררכיה ברורה. הזמנים השתנו עבור בני ישראל, הם כבר לא עבדים ובכדי להתנהל בצורה טובה הם זקוקים למערכת מסודרת.

דבריו של יתרו הם מופת של ייעוץ ארגוני, הרלוונטי גם בימינו, החל מהצורך במבט חיצוני וכלה בהשתתת מבנה היררכי ברור. בגלל קוצר היריעה נתמקד רק בשני דברים מהם ניתן ללמוד לחיינו. הראשון הוא הצורך בייעוץ מבחוץ, כמו שאומר הביטוי,  "הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו". פעמים רבות אדם מבחוץ המנותק מאינטרסים ודעות קדומות מסוגל לספק מבט על הכשלים שהאנשים שבתוך המערכת לא יכולים לראות. זה נכון ברגעי משבר, אך נכון לא פחות כשהדברים מתנהלים בצורה טובה. התובנות עשויות לספק תרופה מקדימה לסדקים שעשויים לצוץ בהמשך, ולא זוכים לטיפול.

קיראו עוד ב"בארץ"

נקודה נוספת, הנלמדת מיתרו היא הצורך בחלוקת אחריות וסמכויות. לפעמים אנשים חזקים אוהבים לשלוט ולנהל את הכל. אך סיפור משה מלמד אותנו, שלא משנה עד כמה אדם מוכשר קשה לנהל מערכות גדולות באופן בלעדי. חלוקה של הסמכויות תוך פיקוח מתמיד מאפשרים שליטה מחד, והימנעות מקריסה ומהשלכות נוספות של ריכוז סמכויות מאידך.

פרשת יתרו מלמדת בהקשר של השקעות ושוק ההון על הבעיה בהסתמכות על "אנשי מפתח בחברה". כשאתם משקיעים בחברה אתם לרוב מסתכלים ובוחנים את המספרים, את המגמה בעסקים, את הסביבה העסקית - מתחרות, לקוחות. אבל לא פחות חשוב - צריך להבין את התלות של החברה באנשי מפתח.

יש בבורסה המקומית ובכלל - גם בבורסה בניו יורק, חברות רבות שתלויות ונשענות על איש אחד, או על מספר קטן של אנשים. זה לא נכון לעסק, זה נובע מהיותן של החברות, חברות משפחתיות וזה נובע מכך שמנהלים ובעלים לפעמים "לא משחררים". אז אולי זה מצליח במשך תקופה, אבל בדומה לעצה שיתרו נתן - חלק חשוב מבריאות של ארגון הוא היכולת להתנהל מבלי להיות תלוי במנהיג. האצלת סמכויות גם בחברה עסקית היא הכרח לצמיחה שלה, להצלחה שלה. אז בפעם הבאה שאתם בודקים ומנתחים חברות - תתייחסו גם לשדרה הניהולית ולשאלה - האם קיימת לחברה תלות גדולה מדי באיש או אנשי מפתח?    

תגובות לכתבה(9):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 8.
    לא יאמן שכתבה כזאת מופיעה (ל"ת)
    דת השקר והכזב 16/02/2020 09:03
    הגב לתגובה זו
  • 7.
    כתבה נהדרת תודה רבה!! (ל"ת)
    איתמר 14/02/2020 18:40
    הגב לתגובה זו
  • 6.
    יתרו לא אמר איך למנוע מאזרח ביובי לא ראוי להגיע להנהגה? (ל"ת)
    מרוקוסטאן 14/02/2020 17:05
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    אחלה יפה מאוד כיף לקרוא (ל"ת)
    אסף 14/02/2020 16:58
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    ביבי 14/02/2020 15:56
    הגב לתגובה זו
    אחד רק הוא גאון ויכול להיות קבוצת כדורגל בעצמו
  • בא 14/02/2020 18:41
    הגב לתגובה זו
    את שילטון הימין כולו,השמאל הוא סכנה קיומית לישראל.
  • 3.
    יפה מאוד! (ל"ת)
    יורי 14/02/2020 12:19
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    האצלת סמכויות זה לא ביבי ,לא רוצה לגדל מיתחרים . (ל"ת)
    בא 14/02/2020 11:35
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    אנונימי 14/02/2020 10:02
    הגב לתגובה זו
    הייתה קריאה מהנה מאוד. תודה
אנבידיהאנבידיה

קריית טבעון - למה אנבידיה בחרה בה ו-10 עובדות על האזור

מה צפוי לקרות למחירי הדירות בקריית טבעון, ואיך ישפיע הקמפוס של אנבידיה על האזור? אפשר לחלום, אבל צריך להיות מציאותיים
אדיר בן עמי |

רשות מקרקעי ישראל אישרה הקצאת קרקע בפטור ממכרז לחברת אנבידיה בקריית טבעון, כחלק מתוכנית להקמת קמפוס טכנולוגי ענק - קריית טבעון על המפה של אנבידיה: הקמפוס החדש צפוי לשנות את פני הצפון.  הפרויקט, שממתין לאישור סופי מהנהלת החברה העולמית, צפוי להעסיק קרוב ל-10,000 עובדים ולהשפיע על לפחות 10,000 נוספים. קריית טבעון שמתגוררים בה כ-20,000 תושבים, עומדת לכאורה בפני שינוי גדול. האם הציפיות מוגזמות?

הקמפוס החדש יעסיק כאמור עובדים חדשים רבים, אבל לא חייבים לגור בקריית טבעון כדי לעבוד באנבידיה. יש ישובים רבים בסמוך, חיפה במרחק של 18 דקות. גם תל אביב במרחק של שעה, נתניה בפחות מ-50 דקות. ויש תחבורה יחסית נוחה - זה היה התנאי הגדול של אנבידיה. כלומר, זה בהחלט אירוע חשוב לקריית טבעון ולאזור כולו, אבל צריך לקחת אותו בפרופורציות. חלק גדול מהעובדים יגיע לאזור בבוקר ויעזוב אחרי הצהריים.  יהיו כאלו שיעדיפו לגור בסביבה, אבל צריך לזכור שמדובר על הקמה שתיקח שנים ושהמעבר לאזור על פני שנים, כנראה לא יהיה בהיקפים ענקיים - כן, האזור יגדל באוכלוסייה, יתחזק כנראה כלכלית, אבל האם קריית טבעון תגדל ל-30 אלף איש תוך 3 שנים? - מה פתאום.    

אז מה כן יקרה? מחירי הדירות יעלו. גם ככה אין היצע גדול של דירות והמחירים בעלייה, והציפיה לאנבידיה תוביל לעלייה מדורגת במחירי הדירות באזור. יהיו עסקים רבים בקמפוס והתעסוקה באזור תגדל - גם של יהודים וגם של ערבים (שמהווים כ-25%-30% מאוכלוסיית האזור). האם זה יוביל לפריחה אדירה? אולי זה יקרה במרחק של 10 שנים מהיום, אם הקמפוס יילך ויתרחב. אלו תהליכים ארוכים. תהיה פריחה, אבל לא בום כלכלי אדיר באזור.  

 

הקמפוס של אנבידיה ישתרע על 90 דונם, עם פוטנציאל לבניית 120,000 מ"ר של מבנים. המיקום, בגבול המערבי של קריית טבעון ליד מחלף שער העמקים בכביש 6. תחנת הרכבת בכפר יהושע, במרחק קצר. אנבידיה, שמתמקדת בפיתוח שבבי AI ומערכות גרפיקה, רואה בקמפוס זה חלק מהרחבת פעילותה בישראל. החברה כבר מפעילה מרכזי פיתוח בתל אביב ובאר שבע, וכעת היא מכוונת לצפון כדי לנצל כוח אדם מיומן באזור חיפה. ההקצאה בפטור ממכרז משקפת אסטרטגיה ממשלתית לעודד השקעות זרות בפריפריה, עם תמריצים כספיים שמפחיתים עלויות ראשוניות ומעודדים יצירת מקומות עבודה איכותיים. השאלה אם המדינה לא נותנת בחינם. נזכיר כי גם לאינטל נתנו הנחות ענקיות. בדיעבד לא בטוח שזה היה צעד חכם. עכשיו אנבידיה היא המלכה, אבל הגלגל מסתובב. את המתנות לחברות הגלובליות צריך לדעת לפזר, לא לשים את כל הבצים בסל אחד.


הקמפוס החדש יאפשר פיתוח מוצרים כמו שבבי Blackwell, שמיועדים למרכזי נתונים. מנכ"ל אנבידיה ג'נסן הואנג ציין בעבר כי ישראל היא "מרכז חדשנות מרכזי". ישראל מהווה כ-10% מכוח האדם של אנבידיה ובמו"פ כנראה שמדובר על סדר גודל של 15%. המרכזים בישראל והצמיחה כאן מאוד חשובים לאנבידיה שצפויה להשקיע 2 מיליארד דולר בקמפוס. אנבידיה כבר מעסיקה בישראל כ-5,000 עובדים עוד כ-3 שנים זה  יוכפל. 

בצלאל סמוטריץ (דוברות האוצר, מירי שמעונוביץ)בצלאל סמוטריץ (דוברות האוצר, מירי שמעונוביץ)

הקרטל של תנובה ושטראוס - סמוטריץ' נלחם במחירי החלב

על הפער בין מחירי הגבינה הצהובה של תנובה לגבינה צהובה מיובאת, על השליטה של תנובה ושטראוס בשוק החלב, ועל הרפורמה של סמוטריץ'

רן קידר |

תנובה ושטראוס מתנהלות כמו סוג של קרטל. הן כמעט ושולטות בשוק החלב ומוצריו, ושר האוצר, בצלאל סמוטריץ' נערך למלחמה מולם לטובת הצרכנים. לא בטוח שזה יצליח, חבל שזה רק עכשיו לקראת סיום הקדנציה שלו. חבל שהוא רק מדבר נגד רווחי הבנקים ועושק הציבור ולא באמת פועל. "אני פותח היום במהלך כלכלי וחברתי שאני לא מתכוון לוותר עליו - רפורמת החלב. רפורמה טובה, אחראית, ובעיקר כזו שמציבה את הציונות ואת האזרח הישראלי במרכז. אנחנו באנו לעבוד בשבילכם, ולא בשביל אף אינטרס אחר". אמר סמוטריץ' והמשיך - "בניגוד לקמפיין הדמגוגי ועתיר המשאבים נגדי, רפורמת החלב שלי שומרת על היצור המקומי, שומרת על החקלאות, שומרת על החקלאים, וכן, גם פותחת את השוק לתחרות בריאה שתגדיל את ההיצע ותוריד את המחירים לעם ישראל.

"המטרה הראשונה והחשובה ביותר של רפורמת החלב היא פשוטה וברורה: להוריד את יוקר המחיה. אין כאן קיצורי דרך, אין קסמים, יש עבודה מקצועית, יש אחריות, ויש נחישות שלא להסיט את העיניים מהמטרה המרכזית: להפחית את מחירי מוצרי היסוד לכל משפחה בישראל.


"כדי להבין המהלך הזה צריך קודם כל להפנים: שוק החלב בישראל נשלט שנים רבות על ידי שתי מחלבות ענק , תנובה ושטראוס, שהוכרזו רשמית כמונופולים. כל מי שמבין בכלכלה יודע שאין דרך להתמודד עם יוקר מחיה בלי לפרק מונופולים, ודרך אחת לפרק אותם זה ליצור תחרות אמיתית. תחרות שמייצרת מחיר הוגן, איכות טובה יותר, ושוק שמשרת את הצרכן ולא את הרווח של תאגידים.


"התחרות הזו תגיע באמצעות פתיחת השוק ליבוא, במינון נכון, בזהירות ובאחריות. אנחנו לא פוגעים בייצור המקומי, אלא מגדירים מחדש את האיזון: 80% ייצור ישראלי, ו־20% פתיחה לתחרות. זהו שינוי היסטורי. זה שומר על העצמאות והחוסן החקלאי שלנו, אבל גם יוצר לחץ תחרותי שמונע מהמונופולים להמשיך לייצר רווחי עתק על חשבונכם.

ואם כבר מדברים על אינטרסים זרים, תנובה נמצאת בבעלות סינית. אז לפני שמספרים לכם כל מיני אגדות על מי ייהנה מהמהלך הזה, כדאי לזכור מי נהנה כיום מהריכוזיות הזו, ובעיקר מי משלם עליה: הציבור הישראלי.