לסדנאות הייפר איילנד מגיעים ותיקי תעשיית הפרסום מהאסכולה הישנה בארה"ב מלאי בטחון עצמי וחדורים באמונה כי פרסום הוא פרסום ומי שיודע לייצר פרסומת מבריקה פשוט צריך להחליף את ערוץ ההפצה ולהפיץ את הקראייטיב שלו בדרך אחרת קרי באינטרנט או ברשת החברתית.

רק לאחר שלושה ימים ארוכים וגדושים בהרצאות ושיחות הם מוכנים להודות כי העולם כפי שהם מכירים השתנה ללא הכר ועל מנת להתמודד עם האתגרים החדשים הם יאלצו לשנות את הבסיס החשיבתי של עבודתם באופן רדיקלי ולא מתפשר.

בסוף התהליך אותם מנהלים, שמוכנים להתמודד עם האמת הקשה, מפנימים כי טאלנט צעיר, "חיית רשת" מ"דור הקוונטים", שגויס במהלך חירום על מנת להתמודד עם דרישת הלקוח הגדול של המשרד להגדיל את הנוכחות שלו ברשת האינטרנט ושובץ כמובן לאחר שיחת מוטיבציה על ההתפתחות הטכנולוגית של המשרד, תחת מנהל קראייטיב שריד עבר "מדור הדוס", יצור בסופו של דבר יצור כלאיים שלא יבריק בקראייטיב איכותי ולא יתהדר בחדשנות פורצת.

גם המולי"ם הותיקים בישראל ערים לנעשה בעולם ובחודשים האחרונים אנחנו עדים למדורים חדשים בעיתונות הכלכלית רובם תחת הכותרת "ניו מדיה", מדורים המתיימרים לסקר את תחום "סושיאל מדיה", הבלוגיספירה והחדשנות ברשת.

כמובן שמשרדי הפרסום זיהו זאת ראשונים, אך באופן מפתיע אף בתחום המנומנם עד כה שנקרא יחסי ציבור, אנו מוצאים תחת כל עץ רענן חברה חדשה או מחלקה של איש אחד הנושאת גם היא את ההגדרה הסקסית "ניו מדיה" וגם באג'נדה שלה נמצא תחום הסושיאל מדיה או אולי נאמר- פייסבוק.

אז נניח שאני יכול להבין את הארכאיות והתגובות האיטיות של חלק המול"ים בעולם הפרינט המאותגר על ידי עיתונות מסוג חדש-עיתונות הטאבלטים מבית מדרשם של ענקי המדיה ריצ'ארד ברנסון ורופרט מורדוק ועיתונות הבלוג כדוגמת "הפינגטון בלוג", שנמכר לאחרונה ב315- מליון דולר, המרימה את ראשה ומקבל את העובדה המתמיהה, כי הם בוחרים למתג את המדורים האמורים תחת שם הקוד "ניו מדיה".

מה שקשה לי יותר להבין זה את חלק מהקולגות שלנו ששולחים מייל מלא גאווה כתוב בפונט חדשני, המקרין עדכניות חגיגית על פתיחת מחלקת "הניו מדיה" החדשה שלהם, טוב שהם לא כתבו בכותרת "שלאגר חדש במשרד הישן".

הניו מדיה הוא ביטוי שנכנס לחיינו לפני כמה שנים בהם הווירטואליות השיווקית הייתה בחיתוליה. ימים בהם עדיין פייסבוק היה משהו מחתרתי לכמה חברים מהרוורד ואז הוא באמת היה "ניו". היום, כשבפייסבוק רשומים מעל 500 מליון איש וכל 20 דקות עוד 1,320,000 תמונות מתויגות ועוד 10,208,000 תגובות נכתבות, הוא ממש כבר לא "ניו" הוא פשוט קיים כאילו היה שם תמיד.

אז מה זה ניו מדיה אתם שואלים?

אם שנת 2010 הייתה שנת הפייסבוק והרשתות החברתיות אז ההערכות מדברות על 2011 כשנת הסלולר. אני יודע שיהיו מנהלי שיווק ועיתונאים סקפטיים שיגידו "מה סלולר? עזוב כבר מדברים על זה כמה שנים ועדיין זה לא תופס...".

לאותם אנשים אני אזכיר שרק לפני עשור אחרי שהאינטרנט כבש את העולם, עדיין אצלנו היו שאמרו "עזבו זו פיקציה כל האינטרנט הזה...", והיום עשר שנים מאוחר יותר הפרסום באינטרנט עקף בסיבוב את הרדיו ושלטי החוצות ועם קצב גידול מרשים של 18% בשנת 2010 זו לא תהיה הפתעה אם בעתיד הקרוב הוא לא יהפך לסיגמנט השני בעוגת הפרסום על חשבון הפרינט המדשדש, עם קצב גידול שלילי (7%) ב2010.

ה-מדיה

הגיע הזמן שעורכי העיתונים (על אף תלותם בתקציבי הפרסום בפרינט), ישכילו להעניק נפח ראוי למהלכים ברשתות חברתיות, לסרטונים וויראליים ולמהלכי בלוגרים ויפסיקו להתייחס אליהם כגימיקים נחמדים וכעלה תאנה, המנסה לחפות על שמרנות ערכאית ולא ידחפו אותם למדורים שוליים תחת הכותרת "ניו מדיה", תחת אותם "מדורי הניו מדיה" כדאי שיסקרו מהלכים סלולריים חדשניים או קמפיינים מסקרנים שלובי מדיה.

ופניה אחרונה לאותם קולגות שפתחו חברות/מחלקות הנושאות אף הן את "השם המפורש", אם אתם רוצים להפוך את התחום הזה לתחום רלוונטי עם תקציבים בהתאם, כדאי שתפסיקו להתייחס אליו כמשהו "חדש" שעוד לא ממש יודעים לאן הוא יוביל, כדאי שתפנימו שאתם לא "ניו מדיה" אתם ה-מדיה והשימוש במונח הערכאי הזה, מעבר לעובדה שאינו מביא אתכם למיינסטרים, גם אינו מצביע על חדשנות פורצת דרך מצידכם כי "ניו מדיה" זה לא מה שחשבתם!

הכותב הוא גילי כהן, יועץ תקשורת ומבעלי גיל-עד תקשורת וקבוצת G-GROUP