בעד דון דרייפר ששם את הענף על המפה
לאנשי מקצוע רבים, גם בענף הפרסום, יש נטייה לחפש את המטבע מתחת לפנס - שלהם. עמיתי ורעי גינגי פרידמן, איש מקצוע ותיק ומכובד בענף, שבאמתחתו יישום אלפי עובדים בעשרות משרדי פרסום, נפל בקלישאה,
טוען גינגי בשפתו הססגונית שדון דרייפר הוא לא איש מופת. הוא רב-שגל שאינו בוחל (כמעט) בכלום, הוא דופק את עובדיו ואת לקוחותיו, הוא גרם לאחיו להתאבד לאחר שסירב להכיר בו, הוא שתיין על גבול האלכוהוליסט, הוא מתייחס לאשתו כאחרון השוביניסטים, לעזאזל - אפילו שמו הוא לא באמת דון דרייפר. הכל נכון. אלא שדון דרייפר הוא מותג טלוויזיוני, כזה שנועד לייצר עניין, תיעוב, הזדהות (בסתר?), מחאה, הערצה, קנאה, כעס, כמיהה, געגועים, דרמה, הומור ועוד ועוד. דון דרייפר, הוא אחד המותגים החזקים ביותר שראיתי בעשר השנים האחרונות בענף.
דון דרייפר ומד-מן עשו לענף הפרסום את שעשתה CSI למז"פ ו-ER לרופאים והרבה יותר. דון דרייפר, בדרכו המושחזת, המעוררת לעיתים אנטגוניזם, שם את ענף הפרסום על המפה, בישראל ומחוצה לה, בצורה שאף קקטוס או איגוד הצליח מעולם לעשות, וכנראה שגם לא יצליח.
אני מודה: לא יצא לי לחיות בתקופה המדוברת. בתקופתי (לצערי) לא ניתן לעשן במשרד, וגם הנשים (לשמחתי) כבר מזמן לא מכינות קפה וכותבות מכתבים של הבוס במכונת הכתיבה. ברור שהיום הפרסומאים מדוייקים ומקצועיים הרבה יותר יש להם יותר כלים, וידע נרכש של למעלה ממאה שנות פרסום. יש להם גם את האינטרנט, והפייסבוק. זה לא הדבר היחיד ששונה: גם התקשורת השתנתה. בתקופתו של דון דרייפר גוף מפרסם לא היה נותן במה לביקורת על קמפיין שלו עצמו, באמצעי המדיה שלו. אני נתתי במה לביקורת של גינגי על קמפיין אייס, באתר אייס.
שואל גינגי: את מי משרת הקמפיין הזה? את הפרסומאים? את הענף? את אייס? לפי גינגי, הקמפיין הזה עושה שירות דוב לכל אחד מאלה, לא זאת אף זאת, גם "מעליב". לא נעלבתי, גינגי. אני שוחה בביצה מספיק שנים, למדתי איך לראות את המטבעות מחוץ לאלומת הפנסים שרבים (חלקם טובים) ניסו להציב לי. אז בוא ידידי, אדליק למענך את האור, כדי שתוכל לכבות את הפנס ולחסוך בסוללות מזהמות (פוליטיקלי קורקט ירקרק מסוג זה או אחר).
דון דרייפר הוא אחד המותגים המוצלחים והאיכותיים ביותר שנבנו פה בשנים האחרונות. גם אייס. לכן אייס גאה לקשור את עצמו למותג כמו דון דרייפר. לכן כל אחד שאחראי על 10,000 ההצבעות שנספרו עד כה במבצע, הבין בדיוק שהוא מצביע לפרסומאי שבעיניו יכול לעשות למשרדו, ללקוחותיו ולענף כולו את שדון דרייפר עשה בסדרה מד-מן. זה לא אומר שספי שקד, אם יבחר לדרייפר הישראלי, הוא רב-שגל חסר רגש (מהיכרות אישית הוא מאוהב באשתו, ויש לו סיבה טובה), זה לא אומר שהדר גולדמן הוא אלכוהוליסט, או שגדעון עמיחי הוא לא מענקי הפרסום בארץ אם לא עבר שלב.
גינגי ידידי, כשלת בחטא הקדמון של כל פרסומאי באשר הוא: הבנת הבריף. דון דרייפר העלה את הפרסום על המפה, ומבצע דון דרייפר באייס עושה את אותו הדבר, רק באמצעות יצירת שיחה ובאזז ברשת הפייסבוק. אתה ידידי, שמעת, קראת והגבת על הקמפיין. אתה אחת ממכלול הסיבות להצלחתו של קמפיין דון דרייפר. תודה לך.
- 5.איריס 07/02/2011 11:44הגב לתגובה זוlike
- 4.like (ל"ת)איריס 07/02/2011 11:40הגב לתגובה זו
- 3.טלי 07/02/2011 11:40הגב לתגובה זולייק!
- 2.אבל מי אתה? (ל"ת)מעניין... 07/02/2011 11:33הגב לתגובה זו
- 1.ניצול ענף הפרסום 07/02/2011 11:31הגב לתגובה זואיזו מהירות תגובה! תשע דקות בדיוק מהפרסום של גינגי ועד לפיצוח הבריף... מי אמר אסטרטגיה ולא קיבל?
- תרגע, תנוח, תשתה קצת 10/02/2011 13:04הגב לתגובה זובמקום למדוד זמן תגובה מפרסום המאמר, תמדוד מהרגע שהמאמר הגיע לאייס והמתין שיעלו אותו לאתר.
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?
הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל
השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.
בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.
בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית. בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס.
באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- ההמלצה למכור מניות בנקים - "מעריכים שנראה ירידה בתוצאות"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב
מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

ההוצאה הממוצעת של משקי הבית בישראל: 18 אלף שקל לחודש
סקר ההוצאות וההכנסות החדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביע על הפערים הגדולים בחברה הישראלית בהוצאה החודשית - 93% ממשקי הבית בעשירון העליון מחזיקים לפחות במכונית אחת, לעומת כ-41% בלבד בעשירון התחתון
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה היום את סקר הוצאות והכנסות שלה למשקי בית לשנת 2023. מן הדוח עולה כי ההכנסה הכספית הממוצעת ברוטו למשק בית עמדה באותה שנה על כ-26,330 שקל, בעוד ההכנסה נטו, לאחר ניכויים עמדה על כ-21,606 שקל לחודש. 77.7% מהכנסות משקי הבית מגיעות מעבודה, בעוד 12.9% מגיעות מקצבאות ומתמיכות, כאשר היתר מגיע מפנסיות וקופות גמל.
לפני הסקר, ההוצאה הכוללת לתצרוכת של משקי הבית, הכוללת את אומדן צריכת שירותי הדיור, הסתכמה ב־18,088 שקל לחודש, ירידה ריאלית של 1.4% לעומת 2022, זאת בעוד שההוצאה הכספית ללא דיור ירדה בשיעור חד יותר של 2.1% והסתכמה ב-14,823 שקל. סעיף הדיור נותר רכיב ההוצאה המרכזי (25.3% מההוצאה הכוללת), כאשר לאחריו ההוצאה מתחלקת בין תחבורה ותקשורת, כ-18.6% מההוצאה ומזון כולל פירות וירקות, כ-17.9% מההוצאה. כמו כן עולה כי הרכב ההוצאה נותר יציב ביחס לשנה הקודמת.

- גם עם הגירה שלילית: בישראל 10.178 מיליון תושבים
- הלמ"ס: השקעת המדינה בשירותי הבריאות נמוכה יחסית לעולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפערים הכלכליים באים לידי ביטוי גם בבעלות על נכסים ומוצרים בני־קיימה ובתנאי הדיור: בעוד שכ-94% ממשקי הבית בעשירון העליון החזיקו מחשב אחד לפחות וכ-97% מהם היו בעלי מינוי לאינטרנט, בעשירון התחתון מדובר בכ-52% בלבד. גם בשוק הדיור ניכרים פערים משמעותיים. ערך דירה ממוצעת בבעלות משק בית בעשירון העליון עמד על 3.96 מיליון שקל, פי 2.6 מערך הדירה בעשירון התחתון שאומדנה מוערך בכ-1.51 מיליון שקל.
