האג"ח של אפריקה: תעלומה שהולכת ומתבהרת?

עידו קאליר מביה"ס למינהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למינהל מסתכל על אגרות החוב של אפריקה
עידו קאליר |

אפריקה ישראל היא ייצור ייחודי בשוק האג"ח הקונצרני. מעבר לאספקת כותרות סדרתית בדמות התנגחויות עם מעלות וסדרתהורדות דרוג מ-AA לBBB+, אפריקה היא החברה היחידה שניתן לשרטט לה עקו תשואות משלה. לא פחות משמונה סדרות אג"ח צמודות מדד של אפריקה נסחרות בבורסה, ולרובן סחירות של למעלה ממליון ש"ח ביום, מה שמעיד על תמחור סביר ועניין רב של המשקיעים, גם כשהחברה כבר אינה חלק ממדדי התלבונד. אגרות החוב של אפריקה מסודרות "יפה" לאורך הזמן לפדיון.

הקצרה (יז) לפדיון בעוד 22 חודש ועד הארוכה (יד) עם פדיון סופי בעוד כמעט 10 שנים. בקיצור, ממש כמו עקומים קונצרניים יחודיים בארה"ב אנחנויכולים להפיק עקום תשואות לאפריקה בלבד.

הגוף היחיד שהנפיק כל כך הרבה סדרות סחירות הוא המדינה. למעשה אפשר לסדר את האג"ח של אפריקה מעל האג"ח הצמוד של המדינה ולקבל את הצורה המפתיעה הבאה. (נתוני השבוע החולף, לפני פרסום מדד המחירים)

כל ניסיון לתמחר את האגח של אפריקה לפי מודל שבו הריבית להיוון עולה עם השנים ,אותו מודל איתו אנו מתמחרים אג"ח "רגילות" נכשל כאן לחלוטין. מה יש לה לאפריקה, שהשוק מבצע בה כיפופי בננות כה משונים?

אפשרויות ארביטראז' שאף אחד לא ראה ושגעון שאחז בשוק הן אלטרנטיבות שראוי לשקול רק אחרי שפסלנו כל אפשרות אחרת. השוק הוכיח יכולת חיזוי ראויה לציון בחודשים האחרונים כששוב ושוב חזה את ירידות הדרוג חודשים לפני שקרו. מה רואה השוק הפעם?

התשובה לתעלומה טמונה במה חוזה השוק לאפריקה בתקופה הקרובה- עד שנתיים, ומה הוא רואה בהמשך. מהמח"מ כדאי להתעלם. זה הזמן להזכר בשיעור בתורת ההשקעות שבו הזהיר אותנו המרצה משגיאות הנובעות מיישום המח"מ על אג"ח עם תשואות קיצוניות. הנה הדוגמה למה יש מה ללמוד באקדמיה. בשל תצורת ה-HUMP בעקום, התמונה שנקבל מחישובי מח"מ היא שיקרית. כך לדוגמה לסדרה עם מועד פרעון בסוף 2018 יש מח"מ קצר יותר משל סדרה כב' שנפדית קודם.

מתמונת התשואות עולה שהשוק צופה לאפריקה הוא בערך כך:

עבור התזרימים הצפויים בשנתיים הקרובות יש סבירות גבוהה (יחסית) שיפרעו במלואם. לכן, הסדרה הקצרה נסחרת "רק" בתשואה של25-26%

סדרות שהקרן בהן צפויה להיות משולמת בעוד יותר משנתיים, כמו סדרות יב ו-טו נמצאות בצרה אמיתית ומתומחרות ברמות של 35-37%. במלים אחרות, יש כאן שני דרוגים: השוק מתמחר את התשלומים בטווח של עד שנתיים לפי דרוג BBB לערך, ואת התשלומים הצפויים בעוד יותר משנתיים לפי דרוג שמתחת לרמת השקעה, BB או פחות.

ולמה הסדרות הארוכות יותר שוב נסחרות בתשואות נמוכות מ-30%, (28% לערך), גם אם השוק מעריך את ה-PD (כלומר ה-Probability of default) כגבוהים, הרי שהוא למד מהסדרים המתרקמים חלקם ממש בימים אלו, שה-LGD (כלומר ה-Lost given default) לא יהיה מלא, כלומר תמורה מסוימת תהיה. כנגד האג"ח הארוך יותר תתקבל אי שם בהסדר עתידי מעורפל תמורה במניות, שמשקפות החזקה בנדל"ן. היכן שהוא בעתיד העוד יותר רחוק, עם ההתאוששות, צפוי גם ההחזר, לפחות חלקו.

הבעיה של אפריקה, (ובעצם של בעלי המניות) שלה שהשוק צופה שפתיל החוב ייגמר, לפני שייגמר המשבר. בהעדר החזרי קרן, יסתפקו נא בינתיים בעלי החוב (הלא הםבעיקר קופות גמל וקרנות פנסיה) בשיעור מעניין בתמחור אג"ח.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן). 

חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).