ידין ענתבי: "נפילה של טייקון בישראל היא לא דרמטית והיא לא תמוטט את המשק"
הממונה על שוק ההון במשרד האוצר טוען הבוקר בראיון לגלי צה"ל, כי הממשלה לא צריכה להשתמש בכספי הציבור בכדי להציל טייקון ישראלי מנפילה. בכך הסכים ידין ענתבי עם דבריו של חברו במשרד האוצר, ראש אגף התקציבים, רם בלינקוב שהתייחס אתמול לשאלת ה"טייקונים" ואמר, כי "אם מישהו הנפיק אגרות חוב והלך עם הכסף למזרח אירופה עד שהגיע לאיזה קרקע והחליט להקים שם איזה בניין, אז מי שהלווה לו עשה פעולה מופקרת ואין שום סיבה שמדינת ישראל תשלם כדי לעזור לו".
בכירי האוצר התייחסו לשאלה הגדולה של פירעון החובות של בעלי החברות הגדולים ביותר בישראל. בשנתיים הקרובות צריכים להיפרע חלק גדול מההלוואות. "לגופים המוסדיים יש אחראיות מאוד גדולה להחזרת הכסף ללקוחות שלהם. הלוואות האלה ניתנו במהלך השנים כאשר חלק גדול מאוד מהכספים שלהן נותב לפעילות חיובית בשוק המקומי וחלק אחר לפעילות לא טובה", אמר ענתבי.
"לקופות הגמל יש מספר דרכים להחזיר את החובות של בעלי החברות כלפיהן. חלק מהתהליך להחזר החוב הוא לקחת מניות או בעלות על החברות של הטייקונים שהנפיקו, כלומר לקחת נכסים אחרים שלהם. זו לא עזרה של המדינה אלא פעילות שאותו גוף צריך לעשות", אמר ענתבי.
"היום אנחנו מתירים הרבה מגבלות כדי שהם יוכלו לעשות את זה", אמר ענתבי בהתייחסות לפעולות אותם נוקטת הממשלה כדי לאפשר לגופים המוסדיים להחזיק בנכסים אחרים במידת הצורך.
ענתבי טוען, כי "צריכים להתרגש קצת פחות מנפילה של הטייקונים האלה. יש להם נכסים אחרים, בין אם נדל"ן ובין אם פירמות אחרות שנסחרות בבורסה הישראלית. נפילה של טייקון בישראל היא לא דרמטית והיא לא תמוטט את המשק. לכן, המדינה לא צריכה להזרים כספים כדי להציל אותו".
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
