כשהמעסיק עובר על תיבת המייל שלך: האם מדובר בפגיעה בפרטיות?
למרבית המועסקים יש תיבת דואר אלקטרוני במקום העבודה, כאשר המחשבים במקומות העבודה מחוברים בדר"כ כלל לשרת אחד. האם עצם העובדה שהעובד יודע שתכתובת המייל שלו נשמרת בשרת שבבעלות המעביד ואשר למעביד גישה אליו, מעניקה למעביד לגיטימציה לעיין באותה תכתובת?
בית המשפט נדרש לסוגיה הרגישה הזו לאחר שעובד חברת 'אפיקי מים אגודה חקלאית שיתופית', אשר נמצא במהלך סכסוך משפטי עם מעסיקותיו, עתר בכדי למחוק מהתצהיר מספר הודעות דואר אלקטרוני מהמייל הפרטי שלו.
במקרה המעט מוזר הזה המעבידות טוענות שהעובד הפעיל במשרדיהן עסק פרטי משלו, המתחרה בהן, תוך שימוש בציוד הנמצא בבעלות המעבידות. לצורך ביסוס חשד זה, ביקשו המעבידות לעשות שימוש בתכתובת הדואר האלקטרוני.
בתגובתן לבקשה טענו המעבידות כי מעולם לא חדרו לתיבת הדואר האלקטרוני הפרטית של העובד בלי רשותו, אלא שבחלק מהמקרים, העובד הותיר אחריו בפחי האשפה מסמכים מודפסים, המתעדים תכתובות שלו. בחלק אחר מהמקרים, התכתובת נשמרה על המחשב של המעבידות, שהוא רכוש שלהן ואשר הן היו רשאיות לעשות בו שימוש.
בית הדין קבע, כי עצם העובדה, שהעובד ידע שהתכתובת שלו נשמרת בשרת שבבעלות המעביד ואשר למעביד גישה אליו, אינה יכולה להספיק כדי ללמד שהעובד הסכים לכך שהמעביד יהיה רשאי לעיין באותה תכתובת וגם אין להסיק הסכמה של העובד לכך שיעיינו במכתביו, אם הוא השליך את המכתבים לפח האשפה.
בסופו של דבר קבע בית הדין כי אכן מדובר בפגיעה בפרטיות אך קבע גם כי יש לתת את הדעת למידת התועלת שתופק למעסיקות משימוש בתכתובת הדואר האלקטרוני לעומת מידת הפגיעה בפרטיות. המעסיקות הגישו ראיות אחרות והזמינו עדים רבים כדי לבסס את טענותיהן כלפי העובד. בין עדים אלה, מצויים לפחות חלק מהנמענים של התכתובות, שהעובד היה צד להן. על כן, סבר בית הדין שהמעסיקות יוכלו לבסס את טענותיהן גם באמצעות ראיות שלא הושגו תוך פגיעה כה חמורה בפרטיותו של אותו עובד.
