עובדות וטענות:

המערער והמשיבה 1 (להלן: "האם") נישאו בשנת 1991 ומנישואין אלה נולדו להם 2 בנים (להלן: "הבנים"). בשנת 2001 לערך, חל קרע ביניהם והם החלו בהליכי גירושין. כשמונה וחצי חודשים לאחר סידור הגט, ילדה האם בת (להלן: "הקטינה"). בתקופה זו התגוררה האם עם בן זוג חדש, הוא המשיב 2 (להלן: "בן הזוג"). עם לידת הקטינה, דיווחה האם למשרד הפנים כי בן הזוג הוא אביה של הקטינה, ובהתאם, נרשם שמו כאבי הקטינה. בשלב כלשהו, מסיבות שלא הובררו, נמחק שמו של בן הזוג, וכיום אין כל רישום במשרד הפנים באשר לזהות אבי הקטינה.

כשנה ומחצה לאחר הולדת הקטינה, וכחודש לאחר הגשת תביעה, בשם הבנים, להגדלת המזונות, הגיש המערער נגד האם תביעה לבית המשפט לעינייני משפחה, בה עתר להצהרה כי הוא אביה של הקטינה.

האם ובן הזוג התנגדו לתביעה ועתרו לסילוקה על הסף. בית משפט קמא נעתר לבקשה לסילוק על הסף וקבע, בין היתר בהסתמך על תסקיר שהוזמן לבקשתו לבחינת עניינם של הצדדים בתביעת האבהות, כי טובת הקטינה הינה שלא לברר את זהות אביה. נקבע כי הקטינה גדלה מאז לידתה בתא משפחתי יציב בו בן הזוג הוא אביה, ובירור התביעה עשוי לגרור פגיעה בכבודה של הקטינה, בצורכיה ההתפתחותיים, ובגיבוש הזהות העצמית שלה. עוד נקבע כי יש להגן על הקטינה מהסיכון שידבק בה פגם של ממזרות.

עוד נקבע כי למערער אין עניין ראוי להגנה בבירור התביעה. זאת, בשל חוסר הזיקה והעניין שהפגין המערער כלפי הקטינה מאז לידתה, וכן בשל עיתוי הגשת התביעה - כחודש בלבד לאחר הגשת תביעת הבנים להגדלת מזונותיהם.

דיון משפטי:

כב' הש' י' ולנר:

יש ובירור זהות האב טומן בחובו התנגשות בין זכויות ואינטרסים לגיטימיים המבוססים על ערכים וזכויות יסוד, ועל בית המשפט לערוך את האיזון הראוי בין האינטרסים השונים, כאשר, ככלל, האינטרס של טובת הקטין - חולש על פני כל האחרים.

זכות האב הביולוגי לדעת מיהו יוצא חלציו - מושכלות יסוד הן כי זכותו של האב הביולוגי היא לדעת מיהו ילדו, לגדלו, ולחנכו - ובכך לממש את הורותו הטבעית. זכות זו אף עומדת בבסיס הזכות לשוויון ומתן מעמד שווה לאב ולאם בכל הקשור לידיעה מיהם צאצאיהם.

זכות הקטין לדעת מיהו אביו מולידו - לצד זכותו של האב לדעת מיהו יוצא חלציו, עומדת זכותו של הקטין לדעת מיהו אביו מולידו. זכויות אלה משלימות זו את זו ומקימות ביחד את תא המשפחה. זכות הקטין לדעת מיהו אביו מולידו הועלתה לדרגה חוקתית המבוססת על כבודו של הקטין באשר הוא אדם.

זכות הקטין לשמירה והגנה על טובתו - אל מול זכויות האב והקטין, זה לדעת מיהו ילדו, וזה לדעת מיהו אביו, עומדת זכותו של הקטין להיות מוגן. כנגד זכות זו קיימת חובת החברה, האמונה על שלומו של הקטין, שלא לפגוע בטובתו.

אינטרס הציבור בבירור זהות האב ובחקר האמת - קיים אינטרס ציבורי חשוב בידיעת זהות ההורים לצורך מניעת נשואי קרובים; לצורך בירור מחלות גנטיות ועוד.

מלאכת האיזון - בבוא בית המשפט להכריע בסוגיית בירור זהות האב עליו לערוך איזון ראוי בין הזכויות, הערכים והאינטרסים השונים המתנגשים אלה באלה ואשר משקלם, מטבע הדברים, משתנה מהקשר להקשר. הכלל שנקבע הוא כי במתח הקיים בין האינטרסים השונים והזכויות הלגיטימיות של האב, הציבור והקטין, גוברת זכות הקטין לשמירה והגנה על טובתו. בעריכת האיזון, יינתן מעמד בכורה לזכותו של הקטין שטובתו לא תיפגע. כל יתר הזכויות, האינטרסים והערכים, נסוגים בפני זכות זו של הקטין.

לפיכך, הכלל הוא כי במקרים בהם בירור זהות האב עלול להביא לפגיעה בטובת הקטין, יש להימנע מעריכת הבירור. כך, לדוגמא, במקרים בהם בירור זהות האב נוגד את טובת הקטין בשל חשש ממזרות – נפסק כי יש להימנע במקרים אלה מבירור זהות האב, חרף זכותו של האב לדעת מיהו ילדו וחרף זכותו של הקטין לדעת מי אביו.

אשר על כן, במידה ובית המשפט מגיע למסקנה כי טובת הקטין הספציפי, זה הנדון בפניו, היא מניעת בירור זהות האב, לא יאפשר המשכת הבירור

בעניינינו, ברקע בחינת טובת הקטינה, עומד החשש כי בירור זהות האב יביא להדבקת תו של ממזרות על מצחה של הקטינה, שהרי לדעת המערער, מועד ההתעברות חל עוד טרם הגירושין, ואם תתקבל עמדת המשיבה כי בן הזוג הוא אביה של הקטינה, אזי יתכן וידבק בקטינה כתם הממזרות, שהינו בלתי הפיך.

בית משפט קמא לא הסתפק בחשש ממשי זה (אף שדי היה בכך כדי לקבוע שאין להמשיך בבירור זהות האב), ובחן אף את יתר הנסיבות, תוך שהסתמך על תסקיר פקידת הסעד שהונח בפניו. על פי התסקיר, ניתנה המלצה חד משמעית לפיה בירור האבהות יפגע בטובת הקטינה. פקידת הסעד נימקה המלצתה בכך שהקטינה אינה מכירה את המערער ורואה בבן הזוג דווקא את אביה, וכן בשל הפגיעה האפשרית במעמדה האישי של הקטינה (חשש לממזרות).

ודוק, המערער כלל לא השיג כנגד קביעה זו לפיה במידה ויימשך הליך בירור האבהות, טובת הקטינה תפגע. כן לא טען המערער כל טענה, לא בבית משפט קמא ולא בהודעת הערעור שהונחה בפני בית המשפט, כנגד המלצות התסקיר. משכך, יש לקבל כעובדה מוסכמת כי בירור זהות האב עלול להביא לפגיעה בקטינה. טענותיו של המערער מתייחסות, רובן ככולן, לפגיעה בזכויותיו הוא - לדעת מיהו ילדו, וכן טענות הנוגעות לכך שלא ניתן לו יומו בבית משפט. זכויות אלה, חשובות ככל שיהיו (וכאלה הן), נסוגות בפני זכות הקטינה שלא להיפגע. יודגש כי המערער לא הצביע על כל תועלת מיוחדת שתצמח לקטינה כתוצאה מבירור האבהות בשלב זה של חייה, ובוודאי שלא על תועלת כזו שערכה עולה על הנזק שייגרם לה מכתם הממזרות.

לכל האמור יש להוסיף כי בחינת עוצמת הזיקה בין המערער לקטינה, מעלה כי כל זיקתו של המערער לקטינה מתמצת באותו כתב תביעה שהוגש על ידו כשנה ומחצה לאחר היוולדה – הא ותו לא. התנהלותו של המערער מאז הולדת הקטינה ועד מועד הגשת התביעה על ידו, מכרסמת בהגנה שיש ליתן לו לשמירה על זכויותיו. כך, התנהגותו לאורך תקופה זו לא ביטאה כל כוונה לממש את ההורות הנטענת על ידו; המערער בא ויצא מביתם של המשיבים ומעולם לא טען לזיקה לקטינה; כך אף עיתוי הגשת התביעה – בסמוך לאחר הגשת תביעת המזונות נגדו, המרמז על שיקולים טקטיים וחוסר תום לב בהגשת התביעה הנדונה.

מכל האמור עולה כי בירור האבהות עלול לפגוע בקטינה אשר מוחזקת כיום להיות כשרה וגדלה כבתם של המשיבה ובן זוגה בתא משפחתי מוגדר ויציב. בנסיבות אלה, לא היה צידוק מספיק לאפשר את המשך בירור האבהות. לכשתתבגר הקטינה, ובאם תמצא לנכון, תוכל לפעול לבירור זהות אביה הביולוגי, ככל שיתעורר ספק כלשהו בליבה, ובכך תוכל לממש את זכותה לדעת מיהו אביה מולידה.