הסדרה "מסודרים" ששודרה לא מכבר בטלוויזיה, עוררה תגובות מעורבות. לאלו שאינם מכירים את החיים בבועת ההיי-טק, הייתה זו סידרה מעניינת שעשויה היטב. היא חיזקה את הסטריאוטיפים שיש בציבור, על תעשיית ההיי-טק ועל האנשים שחיים בה, המצויים, לכאורה בתוך בועה, עם משכורות עתק, ג'יפים, ג'קוזי וכל השאר. בעיקר היתה שם תדמית של מצליחנים. את אלו ששייכים לענף הזה בצורות שונות, היו פרקים בסדרה שקצת הרגיזו, בעיקר משום העוול שהם גרמו להרבה מאוד אנשים שעובדים קשה - שנים על גבי שנים - בהיי-טק, כמו במגזרים אחרים, לא פחות קשים ומאתגרים.

אז נכון, יש למצליחים שבעובדים אופציות, חלקן שוות הרבה מאוד דולרים בבורסה, אחרים מקימים סטארט-אפים ועושים אקזיטים. אלא שכמו בתחומים אחרים, הפרסום הוא בעיקר לאלו שהצליחו, או נכשלו, חלילה. עשרות ומאות מיזמים שלא הגיעו לשלב בשלות, ועימם - אנשים השקיעו במיזמים את מיטב שנותיהם - יורדים לטימיון. אלא שעל כך לא כותבים ידיעות, כתבות ואייטמים בכלי התקשורת, ולא מזמינים אותם אנשים לטלוויזיה.

יש עוד תדמית מעצבנת ש"מדורת השבט" הטלוויזיונית דואגת לקבע: המצליחן בהיי-טק הוא חנון אשר חי בעולם סגור משלו, וכאשר הוא מתבקש להביע את דעתו על ענייני דיומא - הוא מדבר שטויות, או לפחות כך זה נשמע. זה מה שקרה לגיל שווייד, מנכ"ל חברת האבטחה הישראלית צ'ק פוינט, שהתראיין במוצאי שבת האחרונה לתוכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2. זו ללא ספק, נחשבת לתוכנית "רצינית", אצלה מועלים בדרך כלל נושאים העומדים על סדר היום הלאומי. היתה זו תוכנית אחרונה לעונה - ומה יותר טוב תמיד מאשר לשלוף את החנון התורן ולדבר על היי-טק, כביכול?

יום לפני הראיון פגש שוייד את לארי אליסון, מנכ"ל ומייסד אורקל, שביקר בישראל. השוני בין השניים בולט - במיוחד באופי שלהם. אליסון בעל הביטחון העצמי הענק, ולעומתו - שווייד הביישן, שנחשף לאור הזרקורים עם חיוך ילדותי, שלא מבין מה בדיוק רוצים ממנו.

את הראיון ביצעו דנה וייס, המראיינת הקבועה של התוכנית, וגבי קסלר, העורך הכלכלי של ynet - עיתונאי ותיק ומוערך, בעל ניסיון רב בתחום. ממנו, ניתן היה לצפות לפחות לשאלה אחת, או שתיים "קשות" - על השוק של צ'ק פוינט, על עתידה, על הבעיות שמעסיקות את ענף ההיי-טק. אבל כל אלו לא הגיעו לכלל שידור.

בכלל, ההיענות של שווייד להופיע בתוכנית - מוזרה לכשעצמה. במשך שנים, ההילה שאופפת חברה מצליחה זו, היא שמירה על שתיקה מוחלטת והסתרת העומדים בראשה, ובמיוחד שווייד. כמעט כל פניה לראיון, להרצאה או להופעה - נדחית על הסף, אם היא בכלל נענית בדרך כלשהי. במשך שנים הצליחה צ'ק פוינט לייצר לעצמה תדמית של חברה - שהעובדה שהיא חיה ופועלת בישראל, היא מקרית לחלוטין. כל ניסיון להזכיר לה את זה, לשיטתה, הוא פשוט מעצבן.

והנה, מאז השבת האחרונה מככב שווייד במסע יחסי ציבור תקשורתי ומתוזמן היטב: הופעה ב"פגוש את העיתונות", עם קדימונים מתאימים, ולאחריה - פרסום תמליל הראיונות בעיתונות היומית. מעניין מה יהיה הלאה. אם ההופעה בתוכנית מבשרת על שינוי שהחליט לעשות שווייד - אז המאמץ היה שווה. אולם כותב שורות אלו מוכן להמר: זה ממש לא כך.

בתמימות או בכוונה, נפל שווייד אל התבנית שעורכי התוכנית יצרו מראש. הוא סיפק תשובות, שגרמו לרבים מהצופים לשאול - האם הוא חי בישראל? או שמא במדינה הזויה אחרת?. על פי שווייד, הכלכלה בארץ מצוינת; למרות שיש בעיות, קצת עוני (הוא מבקר מדי פעם בבאר-שבע); מצב החינוך בישראל טוב מאוד - הוא נפגש עם בני נוער שיש להם סיכוי להיות גיל שווייד הבא; לא נכון שהחינוך בארץ לא טוב כי "יש לא מעט מיזמים שהצליחו" (מעניין איפה בדיוק ומהו המאפיין הסוציו-אקונומי שלהם); הממשלה מתפקדת בסדר גמור, וצריך לאפשר לראש הממשלה אולמרט להמשיך לתפקד; מלחמת לבנון? הפקת לקחים? בשביל מה? צריך להמשיך ולעשות, כדי לא לשגות בפעם הבאה.

אולמרט והבורסה

שווייד נשאל, מה היה קורה לו אהוד אולמרט היה מנכ"ל בחברה שלו, והתוצאות שהיה משיג כמנהל היו זהות לתוצאות המלחמה - האם לא היה מדיח אותו מייד? הוא השיב כי במדינה ולממשלה, בוחרים את המנהיגים בבחירות דמוקרטיות, ואילו בחברות עסקיות כמו שלו, יש לו את הזכות לבחור עם מי הוא רוצה לעבוד, ואם בחר במישהו - אז סימן שהם יעבדו ביחד בהרמוניה... האם היה בוחר מראש באולמרט? על כך לא קיבלנו, הצופים, תשובה ברורה.

שווייד נשאל, חזור ושאול, כיצד משפיע המשבר בבורסה עליו באופן אישי, ועל החברה שלו. כל כלכלן מתחיל יודע, שגם אם זה באמת היה משפיע, הרי ששווייד מספיק חכם, כדי לומר שאין לכך כל השפעה. הוא הרי מייצג חברה, שמניותיה נסחרות בבורסה. במקרה הזה הוא צודק. המוצרים שאותם מפתחת צ'ק פוינט, אינם מוצרי מדף שנמכרים במרכול. הם מוצרים שיש להם חשיבות לארגונים רבים, ואותם ארגונים לא ימהרו להפסיק להשקיע באבטחת מידע, רק בגלל שהבורסה נופלת. אבל התשובה הזו לא סיפקה את המראיינים, והם המשיכו וניסו לחלץ ממנו דבר אכזבה או דאגה - מהמיליונר הצעיר שהפסיד 70 מיליון דולרים ביומיים. הוא המשיך לחייך ולומר בשאננות, שזה ממש לא מזיז לו. אני מכיר הרבה מאוד אנשים בענף הזה, שגם הפסד של 7,000 דולרים היה ממוטט אותם, אבל לא קוראים להם גיל שווייד.

גם ניסיונו של שווייד להסביר למראיינת המודאגת, כי בדיוק כמו שמחר יאמרו לה, שערך הדירה שהיא גרה בה ירד ב-50 אלף דולרים - היא לא תמהר למכור אותה, כך גם לגבי מניות של חברות. יש ירידות ויש עליות ואסור להיכנס להיסטריה, רמז באורח עקיף לצופים שמשקיעים בנאסד"ק, מה עליהם לעשות מחר בבוקר.

שווייד גם סבור שבהיי-טק לא עובדים כל כך קשה כמו שחושבים, והוא בהחלט בעד העסקת נשים עובדות, ואף יש בהנהלה שלו כמה כאלו.

עוול לתעשייה

העובדה המדאיגה היא, שמעבר לתמונה הוורודה והלא אמינה שעלתה מדבריו של שווייד, הרי שהוא גרם עוול לתעשייה ממנה הוא בא. דווקא בגלל שהוא אינו מרבה להופיע בכלי התקשורת, דווקא משום שאינו מרבה לדבר. אז אם כבר פתחת את פה, גיל היקר, האם לא היה מן הראוי להזכיר מעט את הבעיות שתעשיית ההיי-טק מוטרדת מהן, בעיות שלא קשורות להיי-טק, אלא לכל המדינה? כך למשל - הירידה ברמת החינוך הגבוה, הירידה ברמת התלמידים שפונים ללימודים ריאליים ואחר כך למחשבים, הפער החברתי והדיגיטלי העצום, אשר לא נעשה מספיק כדי לצמצמו. שווייד, כמי שישב באולפן על תקן של סמל, ולא משנה אם הוא אותנטי או לא - יכול היה לתרום מעט יותר לעתיד התעשיה שממנה הוא מתפרנס. כל שנדרש ממנו היה להיות מעט פחות אופטימי חסר תקנה, וכן לחדול מלהיות חייכן שמנציח את הסטריאוטיפ של ה"מסודרים". חברתו תורמת לקהילה, אבל אינה מפרסמת את זה ברבים, ואם תשאלו אותו, כך היו צריכות לעשות כל החברות, למרות שהוא בהחלט מבין את המניעים לפרסום. הציבור בישראל לא ידע אף פעם כמה תורמת צ'ק פוינט לקהילה. זה היה רק פספוס אחד מני רבים בתוכנית חשובה זו.

הנחמה היחידה שיש בתוכניות כאלו, שבהם הראיון "לא מחזיק מים" - הוא שהן מסתיימות אחרי 40 דקות, ובאמצע יש אפילו פרסומות. להתראות בעונה הבאה, שבסיומה, כאשר, שוב, כבר לא יהיה מה לשדר ואת מי לראיין - שוב ישלפו חלילה עוד גיל שווייד