בכל מקום בעולם בו לארי אליסון מופיע, והוא אינו עושה זאת בתדירות רבה מדי, ההופעה שלו היא ההצגה הטובה ביותר בעיר. המהומה וההכנות הקדחתניות לקראת הביקור, הפמליה, האבטחה, לו"ז הטיסות הפנימיות (הוא נע בדרך כלל בכלי תחבורה אוויריים) - כל אלו יוצרים את התפאורה הראויה להופעה של ה"מלך", שמצדיק כל סנט שמושקע בהפקת האירוע שלו. אליסון לא מרצה ולא נואם, ולרוב אין לו כמעט שקפים... הוא מופיע. וזוהי הופעת סטנד-אפ מהליגה הראשונה. שטף של מילים סדורות, משפטים בהירים ומובנים, בלי להתבלבל, ובלי אף פיסת נייר ביד. לרוב הוא עומד על במה ריקה, שבה יש רק כסא אחד שחור מוגבה, כמו שיש לאמני צמרת בהופעת יחיד. הוא נע ונד לאורך הבמה, מנהל דו-שיח פורה עם הקהל שבא לשמוע אותו. המסרים ישירים וברורים, ומגיעים לכל אחד ואחד מהמאזינים.

גם ביקורו הראשון וההיסטורי בישראל, עורר בביצה המקומית התרגשות לא מעטה, מלווה בלא מעט ציפיות. אחרי ביל גייטס, שנחת כאן לפני קצת פחות משנתיים, באמצע החגים, לביקור של 48 שעות ברוטו, החליט אליסון שגם תורו הגיע. מה גם ששמע בוודאי חוויות מרגשות מהנשיאה שלו - האישה הנערצת עליו, אחרי אשתו, כמובן - צפרא כץ. לצפרא יש את זכויות היוצרים על המהדורה העברית של אחד מקודשי הקודשים של המושג האמריקני: ביזנס אנד פלז'ר. אצלה המושג מאוד מובנה וקשיח - יום וחצי לביזנס, וכל השאר לבילוי אצל המשפחה שלה ושל בעלה בישראל.

אליסון התאהב במודל הזה, במיוחד לאחר שקיבל בחורף מכתב הזמנה רשמי מראש הממשלה, אהוד אולמרט, שנמסר לו על ידי יו"ר הסוכנות היהודית, זאב בילסקי. או אז פינה את יומנו, העמיס על מטוסו הפרטי המפורסם את רעייתו, הרביעית (!), 12 מבני משפחתו, והודיע להם שאת החופשה הקרובה הם יבלו בירושלים עיר הקודש.

על פי לוח הזמנים של הפמליה, שדלף לכלי התקשורת - למרות הניסיון להטיל עליו איפול - החלק הפרטי של הביקור לא היה ארוך מדי. הוא שולב בפלז'ר אחר, שכנראה לארי מאוד נהנה ממנו: פגישות עם ראשי המדינה: אולמרט, ידיד ותיק; שמעון פרס, שקודם לתפקיד הנשיא מאז הפעם האחרונה שנפגשו; אהוד ברק, שר הביטחון וידיד חדש, שהרשים אותו מאוד; וגם יו"ר האופוזיציה, ח"כ ביבי נתניהו. עליו הרעיף לארי שבחים, במיוחד לאור מדיניותו הכלכלית, אותה יישם כשהיה ראש ממשלה.

את הטיול בארץ הקודש עשה לארי בהליקופטר של השרה ציפי לבני, שללא ספק מגיע לה ציון 10 כמסבירה לאומית. הסיור בשדרות הניב חצי מיליון דולרים תרומה למתנ"ס לא ממוגן, שצמרר את אליסון ופמלייתו, והסיור בצפון המחיש לו עד כמה ישראל היא מדינה קטנה וחשופה לסכנות. זהו מסלול קבוע במפת הטיולים של אנשי ההסברה של ישראל. בסרט הזה כבר היו כל החשובים ואוהדי ישראל. ואכן אליסון יצא מכאן אתמול (א') עם חצי מיליון דולרים פחות בחשבונו, בשל צ'ק אותו יפקיד לטובת תושבי שדרות, ועם הרבה מאוד ציונות נטו, אהבת ישראל ותושביה - ובמיוחד אלו מביניהם שהם לקוחותיו.

למנמ"רים ולמנכ"לים שבאו לשמוע אותו ביום שישי במרכז הכנסים אבניו בקרית שדה התעופה, כמו גם לנציגות קטנה מאוד שלהם שלשום (ש') בבית שגריר ארה"ב בישראל - הצטייר לארי אחר לחלוטין, ממה שהם רגילים לשמוע ולקרוא.

מתון הרבה יותר, מילים מדודות, נינוח, מחייך ורוצה לשמוע כמה שיותר. על הדשא בבית השגריר, בלחות גבוהה שגרמה לכולם להזיע, לחץ אליסון את ידי מי שעמדו בתור הארוך כדי להחליף איתו סמול טוק חביב של קיץ. הוא התעניין בחברות ישראליות, והתלהב לפגוש נציגים של חברות בינלאומיות, שותפות מסורתיות של אורקל. גם בנאום ביום שישי וגם במוצאי שבת, דיבר אליסון על עולם ההיי-טק באופן כללי ולא נכנס כלל לטכנולוגיה, למוצרים ולנושאים שעומדים על הפרק במגרש שהוא משחק בו.

בנאומו המתון במיוחד ביום שישי, הוא ניסה לשתף את הקהל בשורשי ההצלחה שלו, שפרטיה אמנם ידועים לרבים, אבל לשמוע אותה מפיו, בדרכו המיוחדת - זו חוויה שאסור להחמיצה, גם אם הנאום נערך ביום שישי בבוקר. לאורך כל הופעתו הקפיד אליסון להעביר מסר אחד חזק: אם אתה רוצה להיות חדשן, מהפכן, יזם - אתה צריך להיות מוכן לכך שיגידו עליך שאתה קצת משוגע, שיעשו הכל כדי להוריד לך את הציפיות ויהיו משוכנעים שאתה הולך לשבור את הראש.

כל מי שציפה לשמוע את לארי משתלח ביריביו, "יורד" על ביל גייטס ומוחק בהבל את יריביו, צפוי היה להתאכזב. בסוף האירוע שאל אותו מישהו מהקהל, ספק בצחוק ספק ברצינות, מה עם מילה על ביל גייטס, ולארי, השיב ברצינות, שהוא כבר "ילד גדול" והוא אינו עושה שטויות כאלו...

על היריבה סאפ, אותה כינה "החברה גדולה מגרמניה" - לא הכביר מילים. בכלל, באופן די מוזר הוא מיקד את הרצאתו במהפכה האמיתית שהצליחה אורקל לעשות בעולם בסיסי הנתונים. האם היא הצליחה, או תצליח, לעשות את אותה מהפכה בעולם ה-ERP? השאלה נותרה פתוחה. "אנחנו לא יכולים לקנות את החברה ההיא מגרמניה", אמר אליסון, "אבל אנו יכולים להכות בה, ולקחת ממנה נתחי שוק". אמר ולא הוסיף. גם בהמשך לא חידש הרבה בתפיסות העולם שלו, במגמת המיזוגים שהוא דבק בה, לאחר שהוכיח, שוב, כנגד כל הסיכויים שהיא הצליחה - ראה מקרה פיפלסופט, עליה לא מסתיר את גאוותו.

הקוד הפתוח? לא הדבר הבא

גם לגבי הקוד הפתוח הפתיע מעט אליסון במתינות שלו. זה כבר לא הדבר הבא, זה כבר לא המאבק של אורקל למען כל העולם. הסיבה: "המשקל של תוכנה בעולם היישומים הארגוניים הוא 10%. אם תקחו מערכת הפעלה פתוחה – אזי תוזילו בסך הכל 10% מהעלות" אמר אליסוןן. אז למה הוא ממשיך לדבוק בקוד הפתוח? "כי זה יותר טוב מחלונות". אבל, מצד שני: "לא כל מה שחינם ופתוח הוא טוב". צריך להקשיב טוב כדי להאמין.

על הדשא בבית השגריר, הוא נאלץ להתייחס לביל גייטס, ואמר כי הוא ממש לא שונא את הג'ינג'י החנון מרדמונד - הוא רק חולם לחלוף על פניו בראש חברות התוכנה בעולם. לאלו שסבורים כי זהו חלום הזוי, הוא ישמח להזכיר כי כאשר לפני שלושים שנה, החליט לפתח מסד נתונים יחסי, שישבור את ההגמוניה של ה"ענק הכחול" אמרו עליו שהוא משוגע ומשגע משקיעים וקרנות הון סיכון, וזרקו אותו מהמדרגות. והרי כבר אמרנו שלארי המבוגר, בן ה-63, למד דבר אחד חשוב בחיים: כדי להיות יזם אתה צריך להיות אחד כזה שיגידו עליך שאתה משוגע. לפעמים הם צודקים באבחנה, אמר אליסון בחיוך. אבל בסופו של דבר, במקרה שלו - הוא הוכיח לכולם שהם טעו.

אז מה היה לנו כאן בסוף השבוע האחרון? ביקור של יהודי חם בשם לארי, שאהבתו לארץ היא אמיתית, והוא גם מביא זאת בחשבון בהשקעותיו. היה לנו מפגש בלתי אמצעי עם המנכ"ל של חברת התוכנה, שבדומה למיקרוסופט הצליחה להפוך את המוצר שלה לשם גנרי, בכל הקשור בניהול המידע בארגון. מנכ"ל חברה שגברה על מרבית יריביה המסורתיים בשוק. אמרת אורקל - אמרת בסיס נתונים ומערכות לניהול משאבי הארגון.

מעבר לכך, לא הניב ביקורו של אליסון שום בשורה טכנולוגית, שתשפיע על השוק המקומי - שבו הסניף הישראלי מתמודד. אפשר להתנחם בכך, כי גם לארי אמר שאנחנו חייבים להיות חלק מהכפר הגלובלי: כלומר שהפירות של הביקור הזה הם ברמה הבינלאומית - מבחינת מעמדה של ישראל בעולם, יציבותה הכלכלית והובלתה כמדינת היי-טק. בימים שבהם הבורסות בעולם פועלות עם עננה כבדה מעל ראשם, ביקורו של לארי אליסון בוודאי לא יכול להזיק.