שדה הקרב העתידי: המידע נודד למפקד
כנסי itBitchoni, שהפכו כבר למסורת בשנים האחרונות, נפתחו עד כה בהרצאה מרכזית של נציג בכיר של אגף התיקשוב. זהו האגף שמזוהה יותר מכל עם תפיסות המיחשוב וה-IT המיושמות בכל צה"ל לאורכו ולרוחבו. בשנים קודמות היה זה ראש אגף התיקשוב, שנהג לעמוד על הבמה ולדווח לקהל המאזינים - נציגי החברות הספקיות העובדות עם צה"ל וקצינים ונציגי החילות השונים, שבאו לשמוע איך התיקשוב הולך ומחלחל תוך הצבא.
אתמול (ג'), בנוכחות שיא של מאות משתתפים לובשי מדים ואזרחים, התייצב לראשונה בכנס זה, תת-אלוף גלעד רז, ראש החטיבה הטכנולוגית ליבשה במפקדת זרוע היבשה. ראש אגף התיקשוב הנוכחי, אלוף עמי שפרן, בחר שלא להופיע באירוע - מסיבותיו הוא. שפרן נמנע מהופעות פומביות הקשורות בכנסים מקצועיים. הפעם הראשונה ובינתיים האחרונה, בה שבר את השתיקה, היתה בכנס רעננה למדיניות היי-טק לאומית, שנערך לפני כמה שבועות בעיר מגוריו. את השתיקה הזו מחקים בצייתנות גם שני קציניו הבכירים בכפופים לו ביחידות האגף.
שפרן מאגף התיקשוב פינה איפוא את הזירה למפקדת זרוע היבשה. מי שמכיר את הפוליטיקות הפנימיות הבין-זרועיות, יודע שזה אינו עניין של מה בכך. מן הסתם עוד יתקיימו על כך אינסוף דיונים.
אבל האגף לא נותר יתום חלילה. את האגף בכנס אתמול ייצגה בכבוד, מפקדת ממר"ם, אל"מ איילה חכים, שדיברה על האתגרים שעומדים בפני גוף כמו ממר"ם, בדרישות שהצבא מעמיד בפניו - דרישות שמלוות בגידול מואץ בעוצמות מיחשוב, ברוחבי פס, ומצד שני, דרישות שאינן מגובות בהוספת משאבים בהתאם. אגב, חכים לא היתה ממש לבד מהתיקשוב. בשורה הראשונה, בבגדים אזרחיים, חמוש במשקפי שמש, ישב והאזין בקשב רב, האלוף (מיל.) אודי שני, מפקדה לשעבר של חכים. שני גם האזין בדריכות לדבריו של תא"ל גלעד רז.
תורת התיקשוב בצה"ל הייתה נחלת אגף התיקשוב, אחד מאגפי המטה הכללי בצה"ל. כיום, במיוחד לאחר מלחמת לבנון השניה, התיקשוב הפך להיות חלק בלתי נפרד מבניית הכוח בצה"ל. כאשר נכנס הרמטכ"ל הנוכחי, רב-אלוף גבי אשכנזי לתפקידו, היו באזור הקריה מי שחששו מאוד כי תם עידן, וכי תנופת התיקשוב בצה"ל תואט משהו. זאת, בעיקר בשל הצרכים הדחופים המיידיים של צה"ל, המרוסק אחרי מלחמת לבנון. הגולנצ'יקים לא ממש מתרגשים מפלזמות - הם רוצים אימונים.
אולם למשמע דברי תא"ל רז, ניתן להבין כי החששות אינם במקומם, לפחות לא לגבי ה-IT בזרוע היבשה. תוכנית צי"ד, צבא היבשה הדיגיטלי, מגה-פרויקט השו"ב הגדול ביותר שמיושם אי פעם בצה"ל - חיה, נושמת ומיושמת. יש לה לוחות זמנים, ואפילו סיפורי הצלחות. התמצית של תורה זו מסמלת את אחד השינויים שהתיקשוב מכניס לצה"ל: שבירה מוחלטת של תזות ומוסכמות לגבי דרך זרימת המידע - מהשטח אל הפיקוד ומהפיקוד אל השטח. זאת, לצד פתיחת אינסוף אפשרויות, לקישוריות, תקשורת וקבלת מידע אמין וזמין למפקדים. בלעדי מידע זה, הסביר תא"ל רז, אף מפקד, ואף מפקדה לא יכולים לתפקד.
הוכחת אפקטיביות מבצעית
התיקשוב המגיע לכוחות היבשה בדמות פרויקט צי"ד - נוגע לכל היבט בעבודת זרוע היבשה. תיקשוב שמוכיח שכבר לא צריך לשאול אם ה-IT יורה. צה"ל מצוי כיום בנקודת זמן, בה עוד מעט יהיה ברור לכל מ"מ ומעלה, שבלי IT אי אפשר כלל לירות. וזהו החזון בהתגלמותו של צבא יבשה דיגיטלי, שהוא חלק בלתי נפרד משדה הקרב העתידי עליו מדברים כבר שנים. צה"ל, בהיבט התפיסה - כבר שם, והתפיסה כבר החלה להיות מיושמת. התפיסה, התודעה – קיימות, והן אינן תלויות במפקד, שר, או ממשלה כלשהם.
שאלת היישום והביצוע היא שאלת המיליון דולר. אסור לשכוח שמדובר במערכת ענקית: צה"ל הוא ארגון רב זרועי, הגדול ביותר בישראל. הוא פועל בתנאי שטח שלא מאפשרים לו לעצור, ללמוד, לנסות ולטעות. כל מערכת שמופעלת בכל יחידה, כל תפיסה חדשה - צריכה להיעשות "על רטוב" מבלי שהמערכות האחרות, הישנות, תפסקנה להיות כשירות ולו לחצי שניה. זאת, כי האויב, כידוע, לא ממתין לנו.
בסוף הרצאתו, קישר תא"ל רז את תפיסת צי"ד לאחד הסמלים היותר מתוקשרים של מלחמת לבנון: הפלזמה. תא"ל רז לא הסתיר את עמדתו החד משמעית, לפיו יש מקום לפלזמה, ויש מקום לעוד הרבה פריטי מיחשוב, "גאד'טיים", יותר מהפלזמה. אבל הבעיה במלחמה, היתה אחרת. מדובר במפקדים ותיקים, קצינים שהורגלו כל חייהם לקבל את המידע במקום אחד: במפקדות הקדמיות. כלומר, במהלך הקרב, או התרגיל, הם הלכו למקום מסויים, או היו צריכים להיות על כלי מסויים - כדי לקבל את המידע. תמצית מהפכת התיקשוב, שתא"ל רז מנסה להנחיל להם, היא שמעתה - לא משנה היכן הם יהיו, המידע יהיה איתם בכל רגע. אף מפקד לא צריך לשנות לשניה את לוח הזמנים שלו, או להעדיף שלא להיות ליד חייליו, כשהוא צריך להיות שם - בגלל שהוא צריך ללכת לראות מידע על גבי הפלזמה. המידע יגיע אליו. אנחנו עוד לא שם, אמר תא"ל רז, וזה מובן, אבל צה"ל ימשיך ביישום תפיסת התיקשוב המרכזית, במימוש תוכנית צי"ד. או-אז, יש סיכוי טוב שאת המלחמה הבאה ננהל טוב יותר. גם זו בשורה טובה בימים אלו.
מילואימניקים. קרדיט: Xהרוויח במילואים מעל 40 אלף שקל בחודש והוא פושט רגל; האם תגמולי המילואים יעברו לנושים?
יש בסיפור הזה כמה תובנות מעניינות - כולנו עם המילואימניקים, מגיע להם הרבה על השמירה, הגנה ועל הניצחונות. אין לאף אחד ספק בכך. הם ראויים לכל תשלום שיקבלו. חלק מהם גם בזכות כל המענקים מסביב הגיעו למספרים מאוד גבוהים. ההכנסות שלהם היו מעל השכר באזרחות, ושוב - זה מוצדק. אבל מה קורה אם באזרחות הם חייבים הרבה כסף - האם השכר במילואים יכסה את החוב כפי שלכאורה צריך להיות? אחרי הכל, דמיינו שמילואימניק הקים עסק ונפל ובדרך אנשים שילמו ולא קיבלו את השירות, האם בזכות העובדה שהוא מילואימניק הוא יקבל הקלה בהחזרת החוב לאזרחים התמימים האלו? זו שאלה קשה. התשובה היא כן.
בית המשפט הכריע והקל על מילואימניק שהעסק שלו נפל חודשים לפני המלחמה כי הוא מילואימניק - בית המשפט השלום בירושלים, בשבתו כבית משפט לענייני חדלות פירעון, קבע בימים אלה כי תגמולי ימי מילואים המשולמים לחייבים המשרתים שירות מילואים ממושך, מוגנים, ולא יועברו לקופת הנשייה. ההחלטה ניתנה בימים אלה על ידי השופט עופר יובל, בעקבות מחלוקת ממושכת בין מילואימניק לבין הנאמן שמונה לו, שבמהלכה ייחס הנאמן למילואימניק ולבא כוחו חוסר תום לב והסתרת הכנסות.
- סמוטריץ' מבטיח - אבל לא בטוח שיכול לקיים
- רמ"י דורשת מיליונים ממשרתי מילואים שזכו במגרשים בהאון - אך המועצה מונעת בנייה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בעקבות כישלון החופשה, האיצה החשיפה השלילית ברשתות החברתיות את קריסת חברת התיירות וגררה את החייב לחובות כבדים. במסגרת הבקשה לפתיחת הליך חדלות פירעון נאמדו חובותיו לנושיו בכ-3.42 מיליון שקלים. ימים ספורים לאחר שהוגשה הבקשה, פרצה מלחמת "חרבות ברזל". כבר ב-7 באוקטובר גויס החייב בצו 8 לשירות מילואים פעיל, ומאז הוא משרת ברציפות כרס״פ פלוגה בגדוד מילואים, כבר יותר מ-630 ימים ברציפות, לרבות שבתות וחגים.

מיכל כהן ומלחמתה בקרטל הבנקים
רשות התחרות עשויה להשיג לכם מה שאף אחד לא עשה למענכם בעבר - להתמודד עם הבנקים החזקים ולהכריח אותם לתת לכם ריבית בעו"ש, לספק עמלות סבירות, ופשוט - לעודד את התחרות על אמת, ולא כמו שבנק ישראל מתנהל - כמפקח שדואג דווקא להגדלת רווחי הבנקים
מיכל כהן, הממונה על רשות התחרות יכולה "לקנות את עולמה". היא נתפסת כיבשה, חלשה, אבל המהלך שהיא מניעה עכשיו יכול למחוק לה שנים של בינוניות ולהציב אותה בצמרת הרגולטורים שהשפיעו על הצרכן הישראלי. כולם יודעים שהבנקים עושקים אותנו. כמעט כולם יודעם שזה בחסות בנק ישראל שמדבר על יציבות הבנקים, אך בעצם דואג לרווחים שלהם. הרווחים האלו לא נורמליים וכשבנקים מרוויחים ככה זה על חשבונכם - אתם לא מקבלים ריבית בעו"ש, אתם מקבלים ריבית נמוכה על פיקדונות, אתם משלמים ריבית גבוהה על הלוואות ואתם משלמים עמלות מאוד גבוהות.
בנק ישראל עוצם עיניים, אבל משקיע המון ביח"צ שמנסה לדברר כמה הוא עוזר לנו - הציבור, מול הבנקים וכמה הוא מצליח לכופף את הבנקים לתת לנו הטבות ומענקים. זה לא נכון, כל תרגילי היח"צ וההשקעה העצומה בהם רק מוכיחה את זה. אם מראש הבנקים היו דואגים פחות לרווחים שלהם ויותר לרווחה של הציבור, הם הרי לא היו צריכים יח"צ. יח"צ צריך בעיקר כדי להשפיע ולסובב את דעת הקהל. בפועל, הבנקים אכן מעבירים לכם עכשיו תשלומים, החזרי עמלות וכו', אבל זה כסף קטן. אם הם היו מספקים לכם את מה שמגיע לכם בעולם הגון והוגן - ריבית על העו"ש, זה היה מיליארדים רבים שנכנסים לחשבון שלכם; אם הם היו לוקחים עמלות סבירות בפעילות בניירות ערך, זה היה מוסיף לכם פי כמה וכמה מכל ההטבות לכאורה שהם נותנים.
זו נתינה לשם יחסי ציבור, בפועל מדובר בזאב שמנסה להתחפש לכבש. כולם יודעים זאת, גם מיכל כהן, אלא שהיא מנסה ללכת עד הסוף. רשות התחרות לקראת הכרעה דרמטית ראשונה מסוגה במגזר הפיננסי, שתעניק לה סמכויות התערבות בפעילות חמשת הבנקים הגדולים - לצד בנק ישראל. זה לא עניין של מה בכך.
השאלה הגדולה היא האם חמשת הבנקים הגדולים יוגדרו כקבוצת ריכוז? רשות התחרות הזמינה אותם לשימוע נוסף, ומתגבש תרחיש שבו הרגולטור עשוי לקבל סמכויות חדשות להתערב בפעילותם. ההכרזה, אם תתבצע, תייצג צעד חסר תקדים במגזר הפיננסי, ותעניק לממונה על התחרות את היכולת להנחות בפועל את הבנקים, במקביל לפיקוח הקיים של בנק ישראל.
- ממשיך בתוכניות: ניר ברקת מקדם את הדחת הממונה על התחרות
- בנק ישראל מכחיש: לא סוכם עם רשות התחרות על בדיקת ריכוזיות הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המהלך מתרחש על רקע מבנה שוק מרוכז במיוחד - חמשת הבנקים מחזיקים כמעט את כל נכסי המערכת הבנקאית הקמעונאית ומשקי הבית מתמודדים עם חסמי מעבר וכניסה. רשות התחרות טוענת כי התחרות בענף נמוכה והחסמים קיימים, וההכרזה עשויה להיות צעד מפתח בהגדלת כושר המיקוח של הצרכנים וחיזוק התחרות הפיננסית. זה יהיה מאבק. לא ברור ולא ידוע עד כמה מיכל כהן נחושה וחזקה. הבנקים יגיעו, יאיימו, יזיזו את בנק ישראל לטובתם, יהיו לוביסטים, פוליטקאיים שיתנגדו. תזכרו שלא משנה מה אומרים ומי אומר, השורה התחתונה שידועה - אין תחרות אמיתית בין הבנקים. ואם כך - אז בטח שרשות התחרות צריכה להתערב.
